כמו כל שנה, ישנם הרבה בחורים וגם אברכים שלחוצים מאוד מאוד מחג השבועות. ואני בכוונה רוצה לכתוב על זה דווקא בשבוע הזה ולא בשבוע הבא, כדי שיהיה לכם מספיק זמן "לחזור בתשובה".
כן, אני מבין אותך מצויין. הכניסו לנו בראש שבליל שבועות צריך לעשות שטייגן לילה שלם, ולא סתם, אלא ללמוד בהתלהבות, ועוד את הסוגיות של עיון. אבל תכל'ס, הגוף שלי 'מרובע', המוח שלי עובד על שעון שבת. כל לילה בשעה שתים עשרה המוח שלי נכבה ומאז אין עם מי לדבר. לא מעניין אותו ליל שבועות. הראש שלי פשוט לא עובד, ואני יושב בשעה 2:00 בלילה עם עיניים מזוגגות מול גמרא פתוחה, הראש בעננים, ואני רק עסוק בלפזול ימינה ושמאלה ולראות כל מיני בחורים ואברכים שיושבים ולומדים בהתלהבות ואני לא!!! וזה מלחיץ אותי, ונותן לי הרגשה גרועה. במקום להרגיש שמחת יום טוב אני רק נתקף בנערווין: 'אם ככה אתה לומד בליל שבועות, ושבועות זה הרי יום הדין על תורה, אז מה יהיה איתך?' וכו' וכו'. ומשנה לשנה זה רק מחמיר יותר ויותר, עד ש-די! נמאס לי 'לשחק אותה' ואני מודה בפה מלא: אני פשוט שונא את הלילה הזה!! שונא את החג הזה!!! הלילה הזה מלחיץ אותי, משגע אותי, תקוע לי בגרון, ואני מחכה מתי זה כבר יעבור.
(אז כמובן שהשתמשתי בדוגמא היותר קיצונית, אבל אם אתה מזדהה עם זה באופן חלקי, תדע לך שהתכוונתי בעיקר אליך.).
בחור יקר: שתדע לך, הגישה הזו שחג השבועות הוא לשבת וללמוד וללמוד וללמוד – היא גישה מוטעית מכל וכל!!! מסיבה פשוטה מאוד: דווקא חג השבועות הוא החג שעליו נאמר בחז"ל: כולי עלמא מודו דבעינן לכם! כלומר, גם מי שסובר שבשאר החגים צריך יותר ללמוד ופחות להשקיע באכילה ושתיה, אבל בשבועות כולם מודים פה אחד שצריך להשקיע ב"לכם". כתוב כאן בפירוש, שאם חג השבועות הוא שונה מכל החגים, זה רק לכיוון של אכילה ושתיה, שצריך יותר להשקיע בעונג יום טוב, צריך להשקיע יותר בבשר ויין. ואם בפסח קנית בשר רולדה מספר 2 אז בשבועות צריך לשדרג למספר 5. אם בפסח קנית לארבע כוסות יין ב-80 שקל, אז בשבועות צרך לקנות משהו יין עוד יותר שווה, במאה עשרים שקל.
ולמה??? באמת למה בחג השבועות כולי עלמא מודו דבעינן לכם?? – בגללך!!! הנה, תראה איך שאתה נראה בחג השבועות. חז"ל לקחו בחשבון שזה מה שעלול לקרות לך. הם ידעו שאתה עלול להיכנס ללחץ מקבלת התורה ואתה תרגיש שאתה חייב לשבת וללמוד בכל מחיר, ואז תשניא על עצמך את היום הטוב ביותר בחיים שלך. וזה אסון!!! ואסור שזה יקרה לך!!! מי ביקש את זה ממך? חז"ל אמרו בפירוש ההיפך!
אז אין ברירה!! מכריזים מלחמה! אסור לך להגיע ככה לשבועות, ויהי מה!! – – –
ואתה יודע מה??? מישהו אמר לי הגדרה נפלאה. ליל הסדר נקרא החג של הילדים!!! בליל הסדר הילדים על הבמה. והגדת לבנך. הילדים מקבלים את מלא התשומת לב. אבא מחכה לשיתוף פעולה מצידם. ילד שמשתף פעולה ושואל שאלות מקבל ממתקים. אבא מרשה לגנוב את האפיקומן. ועוד אתה יכול לבקש מה שאתה רוצה. רק תישאר לי ער. בקיצור: פסח זה החג של הילדים!!! הילדים על הגובה!!!!
וחג השבועות??? – זה החג של המבוגרים!!!
כן, אתה זוכר שבליל הסדר הילדים היו על הגובה? אז הנה, בחג השבועות הגיע תורך להיות על הגובה!!! ולמה? אתה יודע למה? – פשוט מאוד: כי בליל הסדר, היות ויש דין של "והגדת לבנך", אז כל אבא צריך שיתוף פעולה מצד הילד שלו, ובשביל שהילד ישתף פעולה, צריך לדבר אליו. לתת לו מה שמדבר אליו, לפי הילדותיות שלו.
אז זהו, שעל אותו משקל בדיוק זה בחג השבועות!!! בחג השבועות "וירד ה' על הר סיני". אבא שבשמים מחפש אותך. כן. אותך. הוא צריך שיתוף פעולה מצדך. אתה לא מבין מה הוא מצא בך?? אל תשאל שאלות. זו המציאות!!! הקב"ה כעת מחפש אותך! והוא רוצה אותך שתהיה שותף שלו בתיקון העולם. ובשביל שאתה תשתף פעולה, צריך לדבר אליך. לתת לך מה שמדבר אליך. והיות ואני ואתה אוחזים כעת במדרגה מסוימת, ומה שמדבר אלינו בין היתר זה אוכל טוב ומשקאות משובחים, ובעיקר שלווה ונינוחות, אז אבא שבשמים רוצה לתת לנו בחג השבועות את מה שמדבר אלינו. ולכן הקב"ה בכבודו ובעצמו מבקש ממך: אנא, לכל הפחות בחג הזה תכיר בחולשות שלך ותתן לנפש שלך מה שמגיע לה. כי אני צריך אותך! אני צריך אותך בפוקוס!!! אנא, אל תעייף לי את הנפש שלך. אל תעצבן אותה. אני צריך אותך יחד עם הנפש שלך במעמד הר סיני… והוא רוצה שתהיה נינוח. שיהיה לו עם מי לדבר. אז תן, תן לנפש השובבה שלך את מה שמותר לך לתת לה, כדי שהיא תהיה רגועה ואתה תהיה בפוקוס.
לכן חג השבועות זה החג של המבוגרים! כאן אתה על הגובה!!! הקב"ה לוקח אותך לחנות, מראה לך את הממתקים ואומר: נו, מה אתה לוקח? על חשבוני! אתה חייב לקחת. אתה חייב להיות עם מצב רוח בחג השבועות. אני צריך אותך עם חיוך על הפנים.
♦ ♦ ♦
ותראה כמה היצר הרע חכם. הוא מגיע אליך בשם התורה, ובשם ה'משמר' של ליל השבועות, ומוציא לך את כל הרוח מהמפרשים.
איזה גאון הוא היצר הרע!!! לא, הוא לא נותן לך איזה לשה"ר עסיסי ש'תנייעס' עליו כל הלילה. הוא לא נותן לך ערימה של עיתונים ופיצוחים. לא!!! הוא נותן לך חברותא שתרביץ לך שטייגן. הוא נותן לך ייסורי מצפון ש'אני לא מספיק מרוכז ו… ו…' ושזה יהרוס לך את חג השבועות. זה מה שיתן לך תמונה קדורנית על היום השמח ביותר בחייך.
אני לא הולך לתת לך כעת פתרונות נקודתיים ומעשיים מה בדיוק תעשה עם עצמך בחג השבועות. איך תפתור את הבעיה. אני רק אומר לך מה הרבש"ע רוצה ממך ביום הזה!!! אם יש לך עוד שיקולים, אם אתה צריך לרצות עוד אלף ואחד אנשים אחרים חוץ מהרבש"ע, בבקשה. אין בעיה. אבל אל תקרא לזה קבלת עול תורה. תקרא לזה קבלת עול מלכות. עול דרך ארץ. עול ייסורים. לא תורה!!! כי נותן התורה – לא על זה דיבר!!! נא לא להוציא דברים מהקשרם!!
♦ ♦ ♦
אתה רוצה שאני אתן לך שיעורי בית רציניים מה אתה כן צריך לקבל על עצמך בחג השבועות? לעשות הכל להאהיב על עצמך את התורה!! ובעיקר: לעשות הכל כדי לא להשניא על עצמך את התורה!!!
לא תאמין. נראה לך שאהבת תורה או חלילה שנאה זה משהו כזה מופשט שלא תלוי בך? אז זהו!!! שאין לך מושג עד כמה שזה תלוי בך. אם אתה לא אוהב ללמוד, אין לך מושג עד כמה אתה אשם בזה. ואם אתה כן אוהב ללמוד, אין לך מושג עד כמה זה תלוי בך.
יש לי שאלה נצחית שאני שואל אותה כל הזמן: יש כיום בעולם הישיבות לכה"פ אלפיים מתמידים עצומים, שאם הם רק ימשיכו ללמוד בקצב הזה, ולא יותר!!! הם ייצאו הרב אלישיב. אני מדגיש: לא יותר!!! הם לא צריכים להיות יותר מתמידים, רק להמשיך בקצב הזה, והם כבר צומחים הרב אלישיב. וא"כ נפשי בשאלתי: איפה הם??? איפה הם נעלמים במרוץ השנים?? תכל'ס, אנשים גדולים כמו הרב אלישיב יצאו ממש יחידי סגולה. אז איפה? איפה אלפי המתמידים שישבו בישיבה ולמדו בהתמדה. איפה הם נעלמים במשך השנים???
זו השאלה שאמורה להטריד אותנו!! בפרט אם אתה באמת בחור מתמיד ואתה באמת משתוקק לצאת גדול בישראל. אתה אמור לשאול את השאלה הזו. איפה?? איפה כל המתמידים נעלמים במשך השנים??
והתשובה היא עצובה מאוד: המתמידים עסוקים כל הזמן בלהתמיד עוד ועד ועוד. דבר אחד הם שוכחים: לאהוב את מה שהם עושים!!! ברגע שבן אדם לא אוהב את מה שהוא עושה, זה אויב שקט. על פני השטח לא רואים אותו. המתמיד ממשיך להיות מתמיד. ממשיך להירדם על הגמ'. ממשיך לקרוע ולהרוג את עצמו על הגמ'. ואז לאט לאט העסק מתחיל פשוט להתייבש. וזה קורה לאט לאט (בטח, עציץ שלא משקים אותו ולא מטפחים אותו הוא פשוט נובל…)
והתהליך הזה מתרחש מאוד מאוד באיטיות, ותוך כמה שנים הבן אדם מתחיל לאבד את הגישמאק. ובטווח של עשר או חמש עשרה שנה קדימה הוא נהיה עייף כזה. ו… ואז הוא פשוט נעלם. לא!!! הוא לא נעלם בקול רעש גדול, הוא ממשיך לסחוב. לסחוב את החיים. לסחוב את הלימוד. ופה! פה נטמן!!! פה נטמנים אלפי מתמידים שיכלו לצמוח ולגדול כמו מרן ר' חיים קנייבסקי, ובסופו של דבר זה לא קרה!! הם נשארו למטה.
על מה??? למה?? איך זה קרה?? וכי הם לא מספיק עשו שטייגן?? וכי הם לא למדו שמונה עשרה שעות ביממה? לא!!! הם עשו ה-ה-ה-כל!! הם ישבו ולמדו בהתמדה. אבל הם לא אכלו עגלא תילתא בחג השבועות. הם לא שמחו עם התורה שלהם. הם לא דאגו להאהיב על עצמם את התורה. וזה האסון!! מי שיש לו הסברים אחרים לאיפה כל המתמידים נעלמים שיבוא. שינמק. שיגיד סיבה אחרת. אני לא מוצא סיבה אחרת.
כשמרן ר' חיים קנייבסקי היה בחור והיו לו חידושים על עגלה ערופה, הוא כתב חיבור והייתה לו חדוות יצירה. זה נתן לו כח להמשיך הלאה בהתמדה, ואז לכתוב את דרך אמונה וטעמא דקרא וכו' וכו' וכו'. אבל המתמיד של דורנו, כשהוא מעיז קצת לחשוב על איזו יצירה, על איזה "תורה דיליה", הוא מיד נוזף בעצמו (או יותר נכון: יש שמרנים שדואגים לנזוף בו): מה פתאום?! ר' חיים קנייבסקי לא בזבז את הזמן שלו על כל מיני רעיונות שכאלו. רק מה?? הוא ישב ולמד ולמד ולמד ולמד ולמד ולמד ולמד.
שקר וכזב!! מי רימה אותך?? למי היה אינטרס לומר לך כזה דבר?? אם ר' חיים קנייבסקי היה מדכא את כח היצירה שלו כמוך, הוא לא היה ממשיך ללמוד. תוך עשר שנים ההתמדה שלו הייתה נעלמת. בדיוק לכן הוא לא דיכא את האישיות שלו. הוא כן האהיב על עצמו את ההתמדה. ורק תפתח את מדף הספרים שהוא חיבר, ותראה באיזה מקצועות יצירתיים בתורה הוא עסק בגיל שלך ונתן לעצמו מקומות להתבטא. וזה!!! זה מה שנתן לו כח להמשיך להתמיד. אם אתה תדכא את כל היצירה והחיות שלך, זה עניין של שנים ספורות עד שאתה קמל מול הגמ' (אגב: רק זה חסר לי, שתלך כעת עם דף ועט ותתחיל לחקות את היצירתיות שהייתה לר' חיים קנייבסקי בגילך. אתה מבין לבד שאני רוצה אתה היצירתיות שלך. אל תתקע).
ושתדע לך: זו 'עבויידה' שלימה!!! להאהיב את התורה על עצמך זו משימה!!! לפעמים מתחשק לך: יאלה, אהיה כמו כולם. אעשה מה שכולם עושים. אזרום עם כולם. אגרור את הרגליים יחד עם כולם. אני לא אוהב ללמוד את זה?? נו, עזוב, אז שלושה חודשים אני אלמד בלי חשק. אין כזה דבר!!! אתה חייב לעמוד על שתי רגליך ולהחליט: אני עושה הכל בשביל להאהיב על עצמי את הגמ' הזו!!! זו המשימה שלי כעת. ואני צריך לשבור את הראש איך אני עושה את זה. ואם לא, אז אין כזה דבר לגרור את הרגליים שלושה חודשים. (כמובן שתמיד יש ימי שנאה, כשבאופן כללי אני אוהב את הלימוד, וכעת עוברים עלי ימים קשים. נסיבות קשות. כאן צריך לדעת ללמוד גם מחוסר חשק. אבל לימוד שבכל מהותו הוא חוסר טעם, הוא אסון) אסור לך ללמוד דברים שאתה שונא!!!
עוד דוגמא קטנה: היה פעם בחור שמאוד רצה ללמוד איתי חברותא, אבל לא הסתדרתי עם הראש שלו. הוא מאוד הסתדר איתי, ואני לא איתו. הוא התחנן לפני: תעשה איתי חסד!!! תמשיך ללמוד איתי. ניסיתי. יהודי מבקש חסד. איך אפשר לסרב. אחרי שבוע ימים פתאום גיליתי שאני שונא את סדר א'. שונא!!! כי בן אדם ששלוש שעות ביום עושה משהו שהוא לא אוהב, אז הוא שונא את השעות האלו. נגשתי אליו ואמרתי לו: מצטער. אני לא יכול להמשיך. כי אני פשוט מרגיש שאני משניא על עצמי את הגמ'!!! אם אני אמשיך ללמוד איתך, אתה תצטרך בעוד עשר שנים למסור דין וחשבון למה סגרתי את הגמ'.
כן. זה ממש ככה. מספיק שתים שלוש חברותות כאלו שאתה לא אוהב ללמוד איתם, ואתה גורר את עצמך איתם; מספיק עוד כמה חזרות יותר ממה שצריך, שאתה מכריח את עצמך לחזור רק בשביל להגיע להישג של "שונה פרקו מאה ואחת פעמים"; מספיק עוד כמה חיובים קצרים כאלו שאתה לא מתחבר אליהם בגרוש ואתה מכריח את עצמך ללמוד כי ראית שככה עשה גדול פלוני וזה מה שעשה אותו גדול… זהו!!! העציץ כבר מתחיל לנבול. בן אדם שכמה שעות ביום עושה דברים שהוא לא מחובר אליהם, אין שום סיבה שהוא לא יתייבש. ומי ימסור דין וחשבון על הגדול בישראל הזה שנטמן כאן???
אתה!!! ועל מה תמסור דין וחשבון? על צדקות יתר. על התמדת יתר. על חוסר התחשבות בנפש הרכה שלך. ש… ש… מה היא רוצה בסה"כ?? שתזרוק לה כמה בננות. תן לה קצת סיפוק. אביסלע כבוד. כן, בחור ישיבה חייב קצת כבוד. כשנותנים לך כבוד אל תדחה אותו!!! אתה צריך את זה!! זה אפילו לא בגדר "שלא לשמה". תעשה את זה לשמה, מתוך הכרה שאתה צריך את האסימונים האלו בשביל הצבע בלחיים. אם אתה לומד ואתה מרגיש עייפות החומר יותר מדי, וזה לא משתפר, אל תמשיך לגרור את עצמך בכל מחיר. מותר לך לגשת למשגיח או לראש ישיבה ולשאול מה עושים. זה שיש בטלנים בישיבה שעל כל שטות יוצאים לטיול, זה לא סתירה שאתה לאחר חודש וחצי של עמל ויגיעה צריך גם להשתחרר וללכת לים.
♦ ♦ ♦
הדברים הנכתבים כאן הם לא פופולרים. הכי קל ללכת ישר ולהגיד את מה שמקובל להגיד: תשב ותלמד. ותלמד. והתמדה. וכל הגדולים יצאו רק בגלל שהם למדו ולמדו ולמדו ולמדו. והכל נכון.
אבל מה אעשה שמקודם שאלתי שאלה. ואין עונה!!! שאלתי איפה הם, איפה כל המתמידים האלו?? והתשובה היא: אלוקים עשה את האדם ישר!!! וכשנשאלת השאלה: איך הגדולים יצאו?? ממה הם גדלו?? – התשובה היא: כל גדול בישראל, כשהוא היה צעיר הוא היה ישר, והוא ידע לנווט את ההתמדה שלו לפי התכונות שלו, ולפי נטיית הלב שלו. לפי העניין.
אם היתה לו משיכה למקצוע מסוים בתורה, הוא היה מתייעץ עם הרב שלו והולך על זה (או שלא). ואם הוא היה צריך קצת להרפות, הוא היה מרפה. הכל לפי העניין. הוא לא כל פעם הלך לבדוק מה כתוב בספר על אותו גדול בישראל, האם הוא עשה ככה או לא. אבל אנחנו ראש בקיר!!! קוראים ספרים על גדולי ישראל, ושם כתוב שהוא עשה כך וכך, ואני עושה העתק הדבק ועושה בדיוק מה שהוא עשה. וזו טעות!!! כי אתה פה הנהג! (כמובן בליווי חונך, שזה רב שקרוב אליך), ואתה צריך לשלוט על ההגה ולדעת איפה לשבור ימינה ואיפה שמאלה. מתי להאט ומתי לשים גז. וזה בדיוק מה שכל גדול בישראל עשה. הוא עשה מה שהוא צריך לעשות. וגם אתה צריך לפקוח עיניים על עצמך ולבדוק מה אתה צריך לעשות.
♦ ♦ ♦
צריך לדעת שבחג השבועות אמנם קיבלנו את התורה!! אבל מישהו נתן אותה. ועיקר העסק ביום הזה הוא סביב נותן התורה. מי שיודע, מתן תורה מתחלק כביכול לשני חלקים: החלק הראשון – מעמד הר סיני, והמעמד השני: קבלת התורה (כמו שאומרים בהגדה: אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו.) קבלת התורה זה הכח שקבלנו ביום הזה, הכח שקוראים לו תורה (כלומר: הכח להשפיע בעולמות העליונים, שזה המשמעות של תורה.) אבל מעמד הר סיני זה משהו אחר לגמרי. בשעה שהקב"ה בא לתת לנו את התורה הוא פשוט התגלה לפנינו! והוא הראה לנו את יחודו השלם! וזה מה שנקרא: "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו".
זאת אומרת: אסור לשכוח שבסופו של דבר עיקר העבודה בחג השבועות זה המפגש עם הקב"ה!!! עם נותן התורה!!! לא מספיק לקבל את התורה בחג השבועות, אלא גם להתכונן למעמד הר סיני. במעמד הר סיני הקב"ה נגלה לכל אחד ואחד מאיתנו. והמפגש הזה נותן לך כח רוחני לכל השנה כולה!!! ואת החלק הזה אסור לשכוח. יש כאלו, שמרוב שהם לומדים בלילה הזה ועסוקים בקבלת התורה, הם שוכחים את המפגש עם הקב"ה. ולכן להווי ידוע לך שעיקר ההשפעות ביום חג השבועות זה דווקא בתפילות!!! ובעיקר בתפילת מוסף.
אם כך, בחור או אברך יקר, אם המצב הוא שאתה לחוץ מהלימוד בליל שבועות, אז נא לגדול בשנה ולדעת שיש דברים קצת יותר משמעותיים ביום הזה. מוטלת עליך משימה להאהיב על עצמך את התורה. וזה אתה צריך להתייגע ולחשוב איך עושים את זה. מה שבטוח הוא: שלשנוא את ליל שבועות זה לא בא בחשבון. אתה חייב לסדר איכשהו את העניינים, ולהתכונן בעיקר למפגש עם הקב"ה. שם תזעק. תתפלל. ותבקש מהקב"ה: והערב נא את דברי תורתך בפינו.