סיפרו לי בני ביתו של רבינו שליט"א, על ברכה שמצויה מאוד בעונת הגשמים, שכמעט כל אדם רגיל מברך אותה, אבל הוא שליט"א כמעט ואינו מברך אותה והדבר הוא נדיר ממש אצלו.
המדובר הוא בברכת 'מעשה בראשית' על ברקים, וברכת 'שכוחו וגבורתו מלא עולם' על רעמים.
הסיבה לכך פשוטה: כל אדם שומע קול רעש אדיר, הוא מזהה מיד את קולו של הרעם, וגם אם לא בפעם זו, הרי בדקות אחרי זה הוא כבר יודע שזה רעם ובהישמע הקול שנית הוא מברך. וכך גם בברכה על הברקים: כאשר אדם מבחין בהבזק הברק, הוא יודע שיש לברך.
אבל אצל רבינו שליט"א הכל אחרת. הוא אף פעם אינו מבחין בקורה סביבו. תמיד, ואין יוצא מן הכלל, הוא שקוע בספר שלפניו, או במחשבות התלמודיות שטורדות אותו, וכדברי התוס' (סוטה כ"א ע"א) "סתם תלמיד חכם תורתו אומנותו ועוסק בה ומהרהר כל שעה ואינו הולך ד' אמות בלא תורה".
וממילא, גם כשהולך ברחוב וכל שכן כשהוא בביתו, אינו מבחין בשום ברק ורעם, ויתכן שתעבור שנה או יותר מבלי שיברך ברכה זו כלל. כך שברכה זו נדירה אצלו מאוד.
(דברי שיח)