סיפר הגר"י אדלשטיין זצ"ל: "זוכר אני כשהייתי תלמיד בישיבה ושמענו שיחות מפי המשגיח שהיה בזמנו בפתח תקווה, הצדיק רבי אבא גרוסברד זצ״ל. הוא ארגן קבוצה של בחורים בני אותו גיל, (וקראו לזה 'ועד') והיה עושה פגישה שבועית במשך כחצי שעה שהיו מדברים יחד, ובכל עונה היה משוחח על נושא אחר.
"בתקופה ההיא היה הנושא בענין 'ההטבה'. הוא היה משוחח על הנושא ושומע תגובות, ובעיקר הוא היה מדבר, הוא היה מייעץ עצות.
"ואז הוא אמר לתלמידים: בואו נעשה כך, הרי מי הוא האדם שיש לו באמת קרבת אלוקים? אדם שהוא מטיב לכל, שהוא דבק במידותיו של הקב״ה שהוא מטיב לכל ורחמיו על כל מעשיו – ואמר לקבל קבלה לעשות בכל יום לא פחות משלש פעולות של הטבה בסתר, לעשות טובה למישהו פרטי בסתר.
"והתחיל לתת דוגמאות: יש בישיבה חדר אוכל ויש מלצר שאוסף את הצלחות, ויכול כל אחד לסייע ולאסוף את הצלחות באותו שולחן וכך יהיה יותר קל לממונה לאסוף את הצלחות. ולמרות שהוא מקבל משכורת, מה יש אם יהיה לו יותר קל?!
"או למשל עומדים בתור לאוטובוס ורואים אחד מאחור שקצת עצבני ורוצה לעלות, ניתן לו להיות בתור לפני (בתקופה ההיא היתה צפיפות גדולה באוטובוסים) ותן לחכם ויחכם עוד…
"ואז אמר שהתנאי הראשון להצלחה הוא לא לספר זאת לאיש, אלא לשמור את הקבלות בסוד, והעיקר שהקבלה תהיה חזקה. אבל לקבל דברים של משקלות כבדים מדי שאינם לפי כוחות הנפש, זה לא טוב, משום שנשברים מיד, אלא צריך לקבל דברים קלים".
(גיליון 'גאון יעקב' ר"ה תשע"ח)