ישנם גם כאלו שחשים 'למה זה אנכי'. הנה אותו המקום, אותו הסטנדר, אותה 'שמירת סדרים'. אולי אפילו אותו דף הגמרא, אותה סוגיה עיונית בה עסקנו בחברותא בשלהי אדר. "בין הזמנים נראה כה רחוק, חם, והמזגן לא מספיק מקרר"…

הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

שמעתם מימיכם על ראש ישיבה אדיר ונורא, שעד גיל ארבעים לא ידע צורת אות פשוטה??

השמעתם מימיכם על גדול הדור, שאהב את החכמים בכל מאודו והתאבק בעפר רבותיו, אך בעצם שינה הוא את כל השקפת חייו, לפיה "אם יינתן לי תלמיד חכם – אנשכנו כחמור"?

"הלך הוא ובנו וישבו אצל מלמדי תינוקות. א"ל 'רבי למדני תורה!'. אחז רבי עקיבא בראש הלוח ובנו בראש הלוח. כתב לו אלף בית ולמדה. אלף תיו ולמדה. תורת כהנים ולמדה. היה לומד והולך עד שלמד כל התורה כולה. הלך וישב לו לפני רבי אליעזר ולפני רבי יהושע, אמר להם: 'רבותי! פתחו לי טעם משנה'. כיון שאמרו לו הלכה אחת, הלך וישב לו בינו ובין עצמו, אומר אלף זו למה נכתבה. בית זו למה נכתבה. בכל יום ויום היה מביא חבילה של עצים, חציה היה מוכר ומתפרנס וחציה מתקשט בה. עמדו עליו שכניו ואמרו לו: 'עקיבא! אבדתנו בעשן! מכור אותן לנו וטול שמן בדמיהן'. ושנה לאור הנר. אמר להם: 'הרבה ספוקים אני מסתפק בהן, אחד שאני שונה בהן ואחד שאני מתחמם כנגדן ואחד שאני ישן בהם'. עתיד רבי עקיבא לחייב את כל העניים בדין, שאם אומרים להם: 'מפני מה לא למדתם תורה?', והם אומרים: 'מפני שעניים היינו'. ואומרים להם: 'והלא רבי עקיבא עני ביותר ומדולדל היה'" (אבות דרבי נתן פ"ו).

אותו רבי עקיבא, ששנא תלמידי חכמים בשנאה גדולה, כלשון הגמרא (פסחים מט, ב, שעמי ארצות שונאים תלמידי חכמים בשנאה גדולה), עד כדי רצון לנשכם ("אמר רבי עקיבא: כשהייתי עם הארץ אמרתי: 'מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור'. אמרו לו תלמידיו: 'רבי, אמור ככלב!' – אמר להן: 'זה – נושך ושובר עצם וזה – נושך ואינו שובר עצם"). לאחר ששינה את כל מהות חייו, הרי כשנפטר רבו רבי אליעזר בן הורקנוס, "היה מכה בבשרו עד שדמו שותת לארץ, פתחו עליו בשורה ואמר 'אבי אבי, רכב ישראל ופרשיו – הרבה מעות יש לי ואין לי שולחני להרצותן'" (סנהדרין סח, א).

רבי עקיבא ביצע בנפשו מהפך חשיבה מן הקצה אל הקצה. הוא היה עם הארץ מושלם, שלא ידע מאומה. רבי עקיבא עזב את ביתו, אשתו ובנו, ופרש לעסק התורה במשך 24 שנים רצופות, עד שהתמלא בתורה הקדושה, בה שלט שלטון ללא מצרים. אז הקים רבי עקיבא את הישיבה הגדולה בתבל.

נתאר לעצמנו ראש ישיבה, ענקית בגודלה המספרי ובאיכות תלמידיה. נדמיין בעיני רוחנו ישיבה הכוללת את כל תלמידי ישיבות פוניבז', חברון, מיר וסלבודקה, 'תורה בתפארתה', 'נתיבות חכמה' ו'קול תורה' יחד. כל אלפי הבחורים לומדים באולם ישיבה אחד, והנה עדיין לא הגענו למספר מדהים של עשרים וארבע אלף בני ישיבות! כמה זמן עלינו להמתין עד ש-24,000 בחורים יטלו ידים לתפילת מנחה, או יעמדו בתור להיכנס לחדר האוכל? האם נוכל בכלל לתאר את ה'שיעור-כללי' של רבי עקיבא, כשמסביבו עשרים וארבע אלף תלמידים?!

נצייר בעיני רוחנו היכל ישיבה של 24,000 תלמידים. הלא ייקח לנו זמן ממש ממושך לקום מהמקום, להגיע אל ארון הספרים שבפינת בית המדרש הענק הזה ולשוב למקומנו…

ואז, בתקופה קצרצרה, בין פסח לעצרת, נפטרו כל בני הישיבה האדירה הזאת. 24,000 הלוויות מצמררות, בפרק זמן כה קצר. נתאר לעצמנו את 'יתד נאמן' מקדיש רק מאמר זכרון אחד לכל נפטר דגול שכזה. הרי העיתון היה צריך לצאת במהדורה של סדרת ספרים, רחמנא ליצלן.

וראש הישיבה האדירה הזאת, רבי עקיבא ע"ה, נותר עם חמישה תלמידים בלבד.

חמשה מתוך עשרים וארבעה אלף!!! והישיבה לא נסגרה. אדרבה, היא המשיכה לפעול ביתר עוז וביתר שאת. חז"ל אומרים שלאחר פטירת 24,000 תלמידי רבי עקיבא, "היה העולם שמם". עד שלימד התורה לחמשה זקנים: רבי מאיר, רבי שמעון בר יוחאי, רבי יוסי, רבי יהודה ורבי אלעזר בן שמוע. לימים נצטרפו לחמשה אלו גם רבי יוחנן הסנדלר ורבי אליעזר בן יעקב "ומלאו כל ארץ ישראל תורה".

חז"ל (במדב"ר י"ט, ד') אומרים ש"דברים שלא נגלו למשה, נגלו לרבי עקיבא וחבריו". "וכל יקר ראתה עינו – זה רבי עקיבא וחבריו". הגמרא במנחות (כט, ב) מספרת ש"בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות. אמר לפניו: רבש"ע מי מעכב על ידך? אמר לו: אדם אחד יש, שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות". חכמי הדעת מצביעים על כך, שאור התורה שבעל פה ניתן לרבי עקיבא, וכמאמר הגמרא (סנהדרין פו, א): "סתם מתניתין רבי מאיר, סתם תוספתא רבי נחמיה, סתם ספרא רבי יהודה, סתם ספרי רבי שמעון, וכולהו אליבא דרבי עקיבא". ועל כך נאמר בספר יוחסין (מאמר ראשון), ש"תראה שהוא כן, כי כל תורה שבעל פה מידו היתה לנו".

אנו נוהגים מנהגי אבלות בימים אלו, על סילוקם של תלמידי רבי עקיבא. זהו הזמן להתחזק בנושאים בין אדם לחברו, כהתעוררות והבנה על העונש וגודל התביעה על אי ניהוג כבוד זה בזה – לפי דרגתם, אך הנה נקודה מופלאה נוספת, אותה למדנו ממורם ומאורם של כל אותם רבבות תלמידים, רבי עקיבא:

לא להסס להתחיל הכל מהתחלה. אינני יודע מה קשה יותר: לפתוח דף חדש ולהיהפך מעם הארץ דאורייתא לרב רבנן, או להמשיך ולמסור את התורה מפסגת רום הנחלתה ל-24,000 תלמידים גאוני הוד, לחמשה תלמידים בודדים.

אך אם הדרך נכונה היא, והאמת הפשוטה לא השתנתה כקוצו של יו"ד, אם רצון ד' יתברך הוא שרבי עקיבא ינחיל את התורה שבעל פה לעם ישראל, אזי רבי עקיבא ניגש שוב למשימתו. מאי נפקא מינה האם מדובר בעשרות אלפי תלמידים או בכמה יחידים? התורה היא אותה תורה, ועם ישראל זקוק לתורה כמו אויר לנשימה, וכמשלו הנודע של רבי עקיבא – כדגים ללא מים.

זמן קיץ החל השבוע, ורבבות לומדי תורה שבו להיכלי הכוללים והישיבות הקדושות. רוב הלומדים מגיעים לאחר ההפוגה וההתרעננות של החודש האחרון, בכוחות מחודשים, מסתערים בערגה על דף הגמרא המתוק והמשכר כל כך. אך ישנם גם כאלו שחשים 'למה זה אנכי'. הנה אותו המקום, אותו הסטנדר, אותה 'שמירת סדרים'. אולי אפילו אותו דף הגמרא, אותה סוגיה עיונית בה עסקנו בחברותא בשלהי אדר. "בין הזמנים, נראה כה רחוק, חם, והמזגן לא מספיק מקרר, ומה עם השעטלע הבושש, משום מה, מלהגיע"…

והנה רבי עקיבא מלמדנו, שלמרות שכל ההתחלות קשות, הרי שתמיד, גם מתוככי הקושי הגדול ביותר, ניתן לפצוח שוב במנגינת התורה, לשורר בכל יום שיר חדש, להרכיב רשימת תווים חדשה ולהסתער לכיוון המטרה הנחוצה והנכונה כל כך – עסק התורה. הרי כולנו יודעים שאין לנו שיור – רק התורה הזאת. אם כן, הבה ונתחיל במשנה מרץ, עם כל הפרישקייט, את זמן הקיץ, הבא עלינו לטובה ולברכה!!

(יתד נאמן יום רביעי ג' באייר תשע"ח)