מאת: הרב יהושע לייבזון
"אשר עשה איתך את הגדולות ואת הנוראות האלה" י' כ"א
למה שאתם הולכים לקרוא כאן, אפשר לתת כותרת מתומצתת: 'פיוס קשה ורווח ענק'. זהו סיפור אמיתי על גיס שהסתבך כספית, ומה שהתפתח בין שני הגיסים כתוצאה מכך. אפשר לומר שיש לי לב טוב. אם איני יכול לעזור בדרך אחת, אני עוזר באופן אחר. קשה לראות אדם זקוק לעזרה ולא לסייע לו, במיוחד אם האדם הזה הוא הגיס שלי, בעלה של אחותי.
הגיס היקר הזה, שבעוד זמן לא ארוך אגלה שהוא יקר מאוד מאוד ועולה הון תועפות, השקיע כל מיני השקעות וראה הצלחה. לפני חמש שנים הזדמנה לו עסקה רצינית מאד. הבטיחו תשואה גבוהה, אמרו שזו ממש הזדמנות של פעם בחיים. הכל עשה רושם מצוין ממש, והגיס, שכבר טעם טעמה של השקעה מוצלחת, החליט ללכת על זה. הוא לווה כספים מאנשים, וגם ממני הוא ביקש ללוות.
"בשמחה הייתי עוזר לך", אמרתי לו את האמת, "אבל פשוט אין לי. לך תשכנע את הארנק שלי!". הוא הבין את המצב, ושאל: "באמת תעזור לי בשמחה?" "כן!". "אז יש עוד משהו שאתה יכול לעשות, אם אתה מסכים לחתום לי כערב על ההלוואות שאני לוקח".
הסכמתי. זה גיסי, איש טוב עם ראש על הכתפיים. הוא לא אדם פזיז. הוא שקול ומחושב, ואם נכנס לעסקה, מסתבר שהוא גם יצא ממנה בטוב. במשך תקופה קצרה היה הגיס דופק בדלתי עם הטופס להלוואה, ואני חתמתי לו בשורה של הערב. ככה הצטרפו להם חתימותיי להלוואות בסך חמש אלף דולר, עשר אלף דולר, ועוד ועוד, עשרות אלפי דולרים ירוקים ורעננים חלקים ומבטיחים.
הגיס לקח את כל הדולרים, השקיע היכן שהשקיע, אבל הפעם זה לא הצליח. העסקה כשלה, והכסף ירד לטמיון. הגיס פשט רגל, פשט רגליים, עשה 'ויברח', והילד איננו. אין גיס, אין משפחה, אין עם מי לדבר, והעיקר – אין כסף. מאדם נורמלי מהישוב, איש פשוט שחי את חייו בחסדי השם, הפכתי לאחד מהמבוקשים ביותר בארץ. הלווה נעלם והאחריות נפלה עלי. הנושים דפקו, טלפנו, בעטו, איימו. הפכתי לבעל חוב עצום, וחיי הפכו ל'כולו מרור'.
והמרור היה מר בלי טיפת חרוסת. אני אדם מסודר, ופתאום צריך להתגלגל בגמ"חים, להשיג מפה ומשם, לתרץ, להתנצל, להתפתל, להתחמק, בלי שיהיה לי טיפת מושג, איך מתכוון הגיס הנכבד להתמודד עם החובות שלו. זה הוא, שהבור השחור נפער לרגליו, לא אני, אך למעשה ההתמודדות הקשה היא שלי. חוץ מכל הקושי, הפריעה לי ההתנהגות של הגיס. הרגשתי איך עם הזמן הכעס שבקרבי הולך וגובר. איך הוא עשה לי את זה? אני מוכן להבין שבן אדם יכול לטעות. בסך הכל גם אני נתתי אמון רב מדיי בעסקה הזאת, וזה שהסכמתי להיות ערב לסכומים גדולים כל כך, זו גם בעיה שלי, אבל איפה האנושיות? מינימום של הכרת טובה, איזו הבעה של התנצלות, איזו השתתפות, משהו שמראה שאכפת לו…
כלום. הוא נעלם ונאלם. התנדף לו מבלי להשמיע מילה אחת, כלום. הדממה האלחוטית הזאת היתה כל כך זועקת, שאני יכול לומר, שמכל ההתמודדות הנוראה שלי, זה היה החלק הקשה ביותר, לראות איך בן אדם מפנה עורף, ומשאיר אחריו אדמה חרוכה.
חמש שנים מאז, בחודש שבט תשע"ט, קיבלנו הזמנה לחתונה של ידידים בחוץ לארץ. ההזמנה הגיעה בדיוק בזמן. חשבנו לעצמנו שיהיה טוב לעשות הפסקה של שבועיים מחוץ למעגל הנושים והחובות, והתכוננו לנסיעה בשמחה רבה. עלינו להורי בבני ברק לקחת ברכת פרידה, אלא שאז אמרה לי אמי: "יצחק, אתה יודע שיש לך משפחה בחוץ לארץ, בקרבת מקום לידידים שלך. אחותך גרה שם. לך לבקר אותה. תתפייס עם גיסך, ותחזירו את השלום למשפחה".
"מה???", נדהמתי מהבקשה. "אמא, אני לא יכול! את יודעת מה הוא עשה לי? אני לא מסוגל לראות את הפנים שלו! לא מסוגל! אם לפחות הוא היה זה שעושה את הצעד הראשון. במקום שהוא יבוא, ייפול לרגלי ויתחנן שאסלח לו, אלך אני להתפייס אתו? זה לא הגיוני. אמא, תרחמי עלי!".
"אני מרחמת, יצחק, מרחמת מאד, ובגלל זה, בגלל זה אני מבקשת ממך את הבקשה הגדולה הזאת. בוא תשמע סיפור".
אין לי כוח לשמוע סיפורים. אין לי כוח בכלל. אם בגלל הנסיעה הזאת אצטרך לפגוש את הגיס, אולי עדיף שאשאר בבית, אבל משום כיבוד אם אני מקשיב.
"אישה אחת חשוכת בנים הגיעה לרבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל והתחננה שייתן לה ברכה – לזכות בילדים. הרב אמר לה 'הקב"ה לא חייב לך שום דבר!'. האישה כמעט התעלפה. כזאת תשובה שתקבל? היא חשבה שהרב, שהוא כל כך רחמן ומיצר בצרתם של ישראל, ודאי יתפלל עליה ויברך אותה, וככה הוא ענה לה? היא פנתה ללכת, אבל הרב עצר אותה. 'נכון שהקב"ה לא חייב לך, אבל הוא נוהג עמנו במידה כנגד מידה. אם את תעשי משהו שאת לא חייבת, תקבלי על עצמך מצווה ותתאמצי בה לעשותה בשלמות, הקב"ה ינהג עמך מידה כנגד מידהי וייתן לך כאשר שאלת מעמו'.
"האישה הזאת לקחה על עצמה לשמח חולים בבתי חולים. היא הולכת למחלקות הקשות ביותר, ומביאה לילדים מיני מתיקה וכל מיני דברים משמחים, ועושה את זה במסירות נפש ממש. ברוך השם, לא רק ילד אחד נולד לה, אלא כמה ילדים.
"יצחק, בני היקר! אני רואה אתכם, ולבי נכמר בקרבי. יש לכם בת אחת נפלאה ברוך ה', אבל זה כבר למעלה מעשר שנים שאתם מצפים לילד. אני מבטיחה לך, שבזכות ההתפייסות שלכם תזכו בבן זכר בקרוב!".
אמי היא אישה יהודיה טובה ותמימה, מיוצאי הונגריה. אביה עבר את אימי המלחמה, והיה תלמיד של הרב וואזנר זצ"ל. אבל מעולם היא לא מבטיחה הבטחות כאלו, זה לא סגנון הדיבור שלה בכלל. מתוך כך הבנתי עד כמה הדבר בנפשה, ועד היכן ביקור זה יכול לשמח אותה. הבטחתי לה שבעזרת ה' אקיים את דבריה. זה היה בסוף שבט. ש'נשמע ונתבשר ב'שורות ט'ובות. ש'יהיה ב'מזל ט'וב.
נפרדנו. יצאנו לשדה התעופה, הגענו לחו"ל, השתתפנו בחתונה, ואחר כך הגיע הזמן לקיים את ההבטחה. לבקר את האחות. נסיעה של שעה הפרידה בין מקום האכסניה לביתו של גיסי, ואנחנו עשינו את זה. נסענו, כשבכל שלב אני מתחרט מחדש שהסכמתי לרעיון. הרגשתי שאין לי כוחות נפש למפגש עם הגיס, אבל דבריה של אמי עמדו מול עיני, עם הצער העמוק שלה בראותה את ילדיה מסוכסכים, והבקשה המתחננת שנעשה שלום. איך אעלה אל אמי, מבלי למלא את בקשתה? נכון שקשה מאד להתפייס עם גיסי, אבל קשה עוד יותר לא לשמוע בקול האמא!
בתחילת אדר ראשון הגענו לבית אחותי, ואני החזקתי את עצמי במתח נורא. תחילה ישבנו רק עם אשתי ואחותי, ואחר כך הגיע גם הגיס. הוא לא היה האדם הבוטח והזקוף שהכרתי בארץ. הוא היה כנוע ורך, וסוף סוף, אחרי חמש שנות התעלמות הוא פתח את הפה בגמגומים ובהתנצלויות. "תבין", הוא אמר לי, "אלף פעמים חשבתי לצלצל אליך, ולא הייתי מסוגל מרוב בושה. זאת הרגשה איומה לדעת שגיסי שכל כך עזר לי, נפל ככה, באשמתי, אבל לדבר איתך לא יכולתי".
הוא חזר והתנצל, דיברנו על המצב המורכב, וכשסיימנו את המפגש, היה הכל כבר אחרת. הלב שלי, שבער מרוב כעס – נרגע, ובדרך חזור הרמתי טלפון לאמא היקרה. "אמא! עשיתי כאשר ציוויתני. התפייסנו!". אמי התרגשה כל כך, שהיא לא ישנה כל הלילה! בלילה ההוא נדדה שנת המלך – מלכו של עולם. את הפסוק הזה קוראים במגילה בהתעוררות מיוחדת, כי כאן מתחילה הישועה.
רבותי! ביום ט' בחשוון תש"פ, ביום ההולדת האחת עשרה של בתי היחידה, זכינו לחבוק בן זכר!!! ברכתה של אמי תחי' התקיימה במלואה. צדיק גוזר והקב"ה מקיים. צדיק גוזר והקב"ה מקיים. צדיק זו גם אמא יהודיה, שבתמימותה ובאהבתה יכולה להשפיע השפעות גדולות כאלו.
זכיתי לקיים מצוות כיבוד הורים, וכיבדתי את אבי בסנדקאות. הברית נערכה בט"ז בחשוון ברוב פאר והדר באולם 'בית ישראל', וגם את ר' דוד הזמנתי בשמחה רבה. הוא בירך אותי שבזכות השלום, בזכות כיבוד אב ואם ובזכות ההתעוררות הגדולה שתבוא בעקבות הסיפור שלנו, נזכה לגדל את בני היקר לתורה, לחופה ולמעשים טובים, אמן.
(מתוך עלון השגחה פרטית | פרשת וישלח – וישב תש"פ)