יצאתי מהבית ללמד ובצהריים אני מוצא את עצמי בדיאליזת חירום. כשאני מתקשר הביתה ומספר לרעייתי שאני בדיאליזה, היא שואלת: "מי זו דודה עליזה? אין לנו דודה כזו!…" אמרתי לה: לא, לא דודה עליזה, די-א-לי-זה!

לפני 12 שנים, לא ידעתי מה פירוש המילה "כליה", בחיידר לא לימדו אותנו על כליות, הזכרנו זאת בחומש. בגמרא בסוף ברכות: 2 כליות יש לו לאדם, כליה ימנית שיועצת לו טוב, וכליה שמאלית שיועצת לו רע. משכן היצר הרע בכליות, אבל מה זה כליות לא ידעתי.

דרך אגב, תופעה מעניינת בהשתלות כליה, כמעט תמיד לוקחים מהתורם את הכליה השמאלית, וכמעט תמיד משתילים אותה בצד ימין של המקבל. כך שממש הופכים יצר הרע ליצר הטוב.

בכל אופן, לא ידעתי לפני 12 שנה מה זה כליה, באותה תקופה עסקתי ב-2 תחומים במקביל: הייתי הרבה שנים ר"מ בישיבה וביקשו אותי לבוא לסייע בניהולו של חיידר. הייתי טרוד בניהול של חיידר בהר נוף, היו אלו עיסוקים שדרשו המון שעות של עבודה, עסקתי בזה אולי 20 שעות ביממה, ואת החולשה שתקפה אותי תליתי בכך שאני עובד מידי קשה. לא הלכתי לרופא עד שהגעתי למימדים של חולשה כ"כ נוראיים, שלא הצלחתי לטפס מהכביש למדרכה מרוב חולשה.

הלכתי לרופא. הוא מסתכל עלי ומשגר אותי הישר לחדר מיון. אני מגיע לחדר מיון בהדסה עין כרם, בדיקת דם פשוטה הראתה תוצאה קטסטרופלית, עד שהרופאים אומרים: "הייתכן? כנראה שהמכונה של בדיקות הדם מקולקלת". עשו בדיקה חוזרת וראו שבאמת התוצאה היא קטסטרופה, משהו שלא מצוי שאנשים מגיעים עם כזו תוצאה ירודה של תפקוד כלייתי, ואז הגיעו למסקנה שהמכונה שמקולקלת זה אני.

התחילו מיד דיאליזה ממש מהיום להיום, יצאתי מהבית ללמד ובצהריים אני מוצא את עצמי בדיאליזת חירום. עד כדי כך שכשאני מתקשר הביתה, ואני מספר לרעייתי שחזרה מהעבודה שאני בדיאליזה, היא שואלת בתמהון: "מי זו דודה עליזה? אין לנו דודה כזו!…" אמרתי לה: "לא, לא דודה עליזה, די-א-לי-זה!" התחלתי להסביר לה מה זה אומר, ואז היא נזכרה, שאכן כשהגיעה לבקר בבית חולים היא ראתה שלט "למכון הדיאליזה", והיא שואלת: "את מי הלכת לבקר?" הסברתי לה: "לא הלכתי לבקר, אני עצמי בדיאליזה", היא לא הבינה. לקח לה זמן רב לקלוט את המציאות הקשה שאני מטופל בדיאליזה, זו היתה הפתעה מוחלטת.

ככה מצאתי את עצמי קרוב לשנה, במכון הדיאליזה של בית החולים. בעזרת ד' נעשה לי נס וכעבור תקופה של קצת פחות משנה נמצא עבורי תורם כליה וזה מדובר בתקופה שלא היתה מודעות בכלל לתרומות כליה וברוך ד' היה לי איזה חבר שמקפיד מאד שאני לא יפרסם את זהותו שהוא התנדב בימים שלא היתה לזה מודעות ונכנס לחדר הניתוח ותרם לי כליה. ב"ה אני נושא בחובי עכשיו עד היום את הכליה שלו, היא מחייה אותי ברוך ד'. וכשחזרתי לחיים הנורמאליים היה ברור לי שאני לא משאיר את האחרים מאחור.

יום ההולדת של מתנת חיים

באותו יום לאחר התייעצות עם הרב אלישיב זכר צדיק לברכה פרשתי מתפקידי בניהול החיידר ופרשתי מתפקידי כר"מ בישיבה, ואמרתי לכל שומעיי שאני הולך להוציא את כל עמ"י מהדיאליזה

כל שומעיי לעגו לי– אנשים חשבו שהשתגעתי. אני זוכר את התגובה של פרופסור איתן מור מנהל מחלקת ההשתלות בבלינסון. הוא סובב את האצבע על הרקה ואמר: הרבה אנשים כמוך אמרו את זה, עזוב, לך תוציא את עמ"י מהדיאליזה. אמרתי לו איך? אני אגיד לך איך – אני מאמין מאד גדול בטהרת נפשם בגדלות רוחם של בני עמי, וברור לי שאם אנשים ידעו מה המשמעות של תרומת כליה, כמה קושי שזה, כמה קטן הסיכון, כמה זריזה היא ההחלמה, ולעומת זאת ידעו כמה רע זה הסבל של מטופלי דיאליזה, אין לי ספק שיהיו רבים שיעשו את זה, זה רק ענין של מודעות. ואז התחלנו בפעילות הסברה על מנת להעלות את המודעות לתרומות כליה.

– מתנת חיים קמה ואנחנו חוגגים 10 שנים בעז"ה.

(הראיון המלא אי"ה בגיליון 'לקראת שבת' –שמות)