"יצאתי מבית המשפט", מספר עַבֶּד סַיֶיד, "הלכתי ישר לציון 'אור החיים קודש', בכיתי והתפללתי על מה שנגזר עלי. אני מאיפה יביא 35 אלף שקל? אחרי שבוע מתקשרים אלי מהעירייה…"

"שמענו אדוני נשיא אלקים אתה בתוכנו… ואת מתך קבור" (בראשית כג ו, יח)

אחת הדמויות המרתקות שכמו משמרות את האידיליה ששררה בשנים קדומות בירושלים בין יהודים וערבים, הוא עַבֶּד סַיֶיד, שומר בית הקברות של 'קהל חסידים' בהר הזיתים. עבד נמצא כאן בבית הקברות כשבעים שנה, עוד מהיותו נער כבן שלש עשרה, אז סייע לאביו, מוחמד, שנשא בתפקיד זה עשרות רבות של שנים, עוד מימי התורכים.

גם האב וגם הבן קשרו את גורלם עם בית הקברות, הם ראו בכך הרבה מעבר לתפקיד, משהו כמו אמונה במילוי חובה. עד להופעת המחשב, היה עבד אנציקלופדיה חיה לאתרי קבורה ושמות הקבורים. אביו והוא החזיקו כרטסת בת אלפי שמות ובהם רשימת הנפטרים ומקום קבורתם.

שפתו של עבד רוויה במושגים יהודיים, כך למשל כאשר הוא מציין עובדות בתאריכים עבריים מדויקים, מה שמעמיד את השומע משתאה ואף מחייך עמוקות מתדהמה. עבד שומר באדיקות על ניקיון בית העלמין. הוא גאה בכך שרבים מהמבקרים, גם מחו"ל, מציינים את מצב הניקיון בחלקת קהל חסידים. קיימנו עמו שיחה שמהווה עדות ראשונה מהצד השני על הימים ההם.

עבד המתין לנו בבודקֶה שלו, המוצבת במרחק עין מהכניסה לבית העלמין. מיד עם כניסתנו הוא שפת עבורנו מים חמים על פרימוס מוזהב עם בעירה עליונה שיונקת ממיכל תחתון של נפט. המחזה הזה היווה פתיח ראוי למסע במנהרת הזמן לימים טובים יותר, לפני חומת האיבה הנוראה שהורמה בידי הציונים.

ממתי אתה עובד כאן?

עבד: "משנת תרצ"ט, מתי נפטר הרב קוק ור' יוסלה רוזנבלט. שניהם באותה שנה. רוזנבלט בחודש סיון. הייתי אז נער כבן שלוש עשרה. התחלתי לעבוד לצדו של אבא, ומאז לא עבר יום שלא הייתי כאן בבית הקברות. החברה קדישא אמרו 'אין כמו אבא', ואני רציתי שיגידו 'אין כמו עבד'. אני מכיר כל פינה ופינה, חשוב לי שהכל יהיה מכובד ומצוחצח. אני מאד נהנה כשאומרים שהבית קברות שמור ונקי. אני מקבל מכתבים מיהודים מחו"ל שכותבים שהם שמחים שהקבר של ראש המשפחה שלהם נמצא בידיים טובות, זה משמח אותי.

"כיום אני כבר פנסיונר, אבל לא נותנים לי ללכת, כי בלי עבד אי אפשר להסתדר. הפועלים שבאים מהשטחים לעבודות ניקוש ושיפוץ קברים, מרגישים שהם עושים זאת עבורי. אני כאן לבד. חברה קדישא לא צריכים לבוא, כי עבד כאן. כך היה אבא וכך גם הבן שלו, עבד".

למה אבא היה כל כך קשור לבית הקברות?

עבד מספר כאן סיפור שכל-כך מאפיין את הדמיון המזרחי, אבל לא פחות מכך את היחס והכבוד שנהגו גם בחכמי היהודים.

"אבא סיפר לי שפעם בלילה הוא שמע מישהו קורא לו: 'מוחמד, יש לוויה'. כך היה תמיד כשהיתה לוויה באמצע הלילה, היו נעמדים ליד הגדר של ביתנו שסמוך לבית הקברות, צועקים: 'מוחמד'. אבא היה קם בכל שעה ויוצא לבית הקברות. בדרך כלל הצטרפתי אליו. אותו לילה אבא שמע מישהו קורא לו. אבא יצא ולא ראה נפש חיה, אך הוא היה בטוח שהוא שומע שמישהו קרא לו. הוא נכנס לבית הקברות ולפתע הוא רואה בין המצבות יהודי מבוגר הדור פנים עם הילה של אור סביב פניו. הוא פנה לאבא ואמר לו: 'מוחמד, תשמור על הקברים ותחשב צדיק'. אבא תמיד היה אומר שהוא בטוח שזה היה 'אור החיים קודש' [=התואר הזה, במלעיל, נאמר על ידו בעקביות] שהתגלה וציווה אותו על כך, והוא אכן שמר בדבקות על הקברים, וגם אני עושה את זה באמונה".

עבד ממשיך לספר: "חכה, אספר לך [מציג מכתבים רשמיים]: אני בניתי בביתי תוספת, ופקחי העירייה רשמו לי דו"ח. שלחתי מכתב לברקת, הנה, כתבתי לו שכל חיי עשיתי למען יהודים, והנה בביתי ילדה חולה ובן חולה, וביקשתי שיתחשב. הוא השיב שיטפל בענין. בסופו של דבר הדו"ח הועבר לבית המשפט, השופט קנס אותי בשלושים וחמש אלף שקל. אמרתי לו: אני עזרתי ליהודים ששים וחמש שנה, אתה לא יכול לסייע לי בחמש דקות? הוא השיב לי: 'אין ביכולתי לעזור'. אמרתי 'טוב', יצאתי מבית המשפט, הלכתי ישר לציון 'אור החיים קודש', בכיתי והתפללתי על מה שנגזר עלי. אני מאיפה יביא שלושים וחמש אלף שקל? כעבור שבוע מתקשרת אלי המזכירה בעיריה ואומרת לי: 'שמעת? השופט שלך מת'. אמרתי – בטח זה 'אור החיים קודש'"…

כיצד נוצר הקשר הראשון בין אבא לחברא קדישא?

עבד: "אבא היה מבצע שיפוצים בביתו של ראש החברא קדישא ספרדים, פרנס. היה לנו קשר מצוין, לא כמו היום. בעקבות כך הוא הציע לאבא להיות שומר בבית העלמין בחלקת הספרדים. אבא התחיל את עבודתו בחלקת הקדומה של הספרדים במורד ההר, היכן שקבור ה'אור החיים קודש', רש"ש, שבזי. לאורך שנים הוא ביצע את תפקידו בנאמנות. בהמשך הוא עבר לחלקת חסידים, תפקיד שאני מילאתי ועדיין ממלא את מקומו".

תגיד, עבד, מה זה אומר תפקיד 'שומר'? אתה לא עם אקדח ולא עם שאבריה.

עבד: "עם מי אתה רוצה שאלחם, עם המתים? אני שומר על כבודם של המתים וניקיון המקום, זה מה שאבא עשה ומה שציווה עלי לעשות. פעם לא היה כמו שהיום. אני זוכר את הסבלים היהודים שהיו מביאים את המצבות והשיש עם סוס ועגלה. היה אחד בשם אליהו, הוא היה חסון וחזק מאד, אבל אנחנו היינו עוזרים לו לשאת השיש והמצבות, זה היה כבד מאד. דרך אגב, אצלנו הערבים וגם אצל היהודים יש הרבה שמפחדים מבית הקברות, אבל אני לא מפחד. אבא אמר לי שאם אנחנו מכבדים את המתים הם שומרים ומגינים עלינו".

איזו לוויה גדולה במיוחד אתה זוכר?

עבד: "של הרב קוק, הוא קבור שם… אלפי אנשים, אולי ששת אלפים אנשים הגיעו. כל היהודים היו באים. נכבדים ואישי צבור. הלוויה מיוחדת היתה של ר' יוסלה רוזנבלט, אתה מכיר אותו? החזן. אני הכרתי אותו. מסכן, נפטר בגיל צעיר. הוא קנה חלקה עוד לפני שנפטר, שמה למטה… [מחווה באצבע]. אני בכיתי בהלוויה שלו".

איך היה הקשר בין היהודים לערבים בעבר?

עבד: "היו כמו אחים. אנחנו היינו באים עם אבא בחגים בעיר העתיקה למשפחת פרנס הספרדים ל'חאפלה', היה כל כך שמח. חבל, לא כמו היום, כל כך שנאה. היום הכל פוליטיקה. רוצים לשלוט ולא אכפת שנהרגים. פעם אנשים גרו ברוממה, קומה ראשונה ערבים קומה שניה יהודים. כולם האמינו זה לזה. הרבנים היו מכובדים מאד על הערבים, היהודים היו לבושים כמו הערבים, כולל הרבנים. מדברים ערבית. לא הסתכלו מי ערבי מי יהודי. אני זוכר את השוק אג'ימעה שהיה מתקיים כל יום חמישי היכן שרוקפלר היום. היו באים באוטובוסים מכל הארץ, מיפו, מחיפה, מעכו, היו עושים מסחר יהודים וערבים. לא היה שום הבדל. לא כמו היום, שיש מג'נונים [=משוגעים] משני הצדדים".

האם היו קשר עם הרבנים או החכמים?

עבד: "בוודאי. אני זוכר שאבא היה מספר על הרבנים סלאנט, דיסקין, זוננפלד. הם לא רצו מדינה. זה, דיהאן, הרגו אותו ליד וואלך. הוא רצה שלום, רצו לחיות בשקט ובשלווה. היו עושים כבוד".

קראתי בספרים שהיו מקרים של התנכלויות לאנשים שערכו לוויות להר הזיתים, אתה זוכר את זה?

עבד: "כן, זה היה כאשר האנגלים היו כאן. הם סכסכו את יושבי הארץ זה עם זה. בעיקר בשנת תש"ז לפני שהם עזבו, הם רצו ליצור אוירה של מלחמת אלו באלו כדי שזה יצדיק את קיומם כאן. אני זוכר הלוויה שהשבאב שרף שתי מכוניות של משתתפים בהלוויה. כן, אז כבר היו משוגעים בכל הצדדים.

איך היה בזמן התורכים, אבא סיפר לך?

עבד: "לא היה טוב מבחינת תנאי חיים, היה רעב".

מה יהיה?

עבד: "משיח יבוא, יקומו המתים".

יקומו המתים, מה יעשה עבד?

עבד: "עבד ילך הביתה"….

(מתוך כתבה מאת א' נייהוז ב'מוסף שבת קודש' פר' לך לך תשע"ה)