זכורני, שבשמחת אירוסי בתי שתחי' עם חתני הרב יצחק יקותיאל האגער שליט"א, שהתקיימה אצל דודו הגדול של החתן ה"ה כ"ק האדמו"ר מסערט וויז'ניץ זי"ע – בדרכי לשמחת האירוסין הייתי נבוך קצת, וחשבתי איך אתרגל לזה, שכן מצד אחד המחותן הוא אחד מגדולי האדמורי"ם בדורנו – שכן הוא נחשב שם כראש המשפחה, ומאידך – מצד השני – אני הנני המחותן…
בהגיענו לרמת וויז'ניץ בחיפה, נכנסנו תחילה לביתו נאוה קודש של הרבי זי"ע, ותיכף בהיכנסי, מיד נסתלקו והלכו להם כל הפחדים שלי. הקבלת פנים של הרבי היתה נפלאה ביותר! התפעלתי מאוד מהתנהגותו הנעלה לכל אורך הביקור – ההארת פנים שלו – ענוותנותו הגדולה – הוא עשה ווערטל עם כל אחד – בחביבות מיוחדת ואהבה עזה, ומיד הרגשתי שם מאוד בנעימות!
נהניתי מאוד לראות איך שהרבי קירב את החתן ואחיו – הוא חיבק אותם ונישקם בחביבות מיוחדת, ואז ראיתי את מה ששמעתי מכבר, שנכדי אחיו הגה"צ בעל "ברכת משה" מסערט וויז'ניץ זצ"ל, חביבים אצלו כנכדיו ממש, ואולי עוד יותר.
בעת מסיבת האירוסין קיבל הרבי זי"ע את כל המשתתפים בחמימות מיוחדת, ובמיוחד קירב את כל אלו שבאו להמסיבה מצידי. הרבי חילק 'לעקעך' לכל אחד מהם, ולכל אחד היה לו א גוט ווארט.
בעת המסיבה הפנה את פניו לעבר החתן, שישב לידו, ושאל אותו היכן הוא הולך לגור, והשיב החתן שהתוכנית הוא לגור בע"ה בלייקווד. וכאשר העיר אחד שבלייקווד כבר יש ביהמ"ד של חסידי וויז'ניץ, העיר הרבי "החתן הרי יתפלל אצל המחותן", ואז אמרתי תיכף "החתן יכול להתפלל במקום שלבו חפץ", חייך הרבי והגיב "אזוי זאגט מען"…
כשהסתיימה מסיבת האירוסין, נכנסה כל המשפחה לבית הרבי, במיוחד עשתה עלי רושם התנהגותו האצילית של הרבי איך שכיבד את גיסתו – זקנתו של החתן – הרבנית פערל ע"ה אשת חבר של אחיו בעל "ברכת משה" זצוק"ל, ותיכף בהיכנסה ביקש שיביאו לה כסא לשבת. הרבי המשיך לדבר עמנו אח"כ זמן רב, ואף ציוה לדאוג שהכלה תרגיש כחלק מהמשפחה, ושאל אותה בעצמו בצחות אם בלייקווד מדברים אידיש או ענגליש…
כאשר העיר אחד הנוכחים שהכלה היא מחנכת בשפת האידיש, אמר הרבי "אם כך הרי צריכים באמת לדעת"… ואז בחן אותה הרבי ושאל: כשאומרים בלשון זה "איך האב געזאגט פאר זי" – האם אמרו נכון או לא, ונהנה הרבי לשמוע שצריכים לומר "איך האב איר געזאגט"…
ושוב שאל הרבי אם בבית הספר מדברים רק בשפת האידיש, וכאשר ענתה בתי שכן, אמר הרבי "אויב מ'קען דאס איינפירן איז עס א מורא'דיגע זאך"… – ואז התאונן הרבי בכאב, שבארץ ישראל ישנם הרבה אברכים ת"ח ובני תורה יראים ושלמים, אמנם כשהמדובר הוא בשפת האידיש, אז…
******************************
כשהייתי בימי הקיץ ב"פליישמאנס" למנוחת הנפש, נפש שם גם הגאון האדיר רבי פנחס הירשפרונג זצ"ל אב"ד מונטריאל, והיה זה מחזה נפלא לראותו יושב על המרפסת של המלון שבו התאכסן, עם גמרא גדולה ולמד בהתמדה עצומה כל היום, והרבנית הייתה יושבת במרחק לא רב ממנו ועוסקת בצרכיה, והייתה לי הזכיה שהיה לי קביעות ללמוד עם הרב בכל יום.
כשהייתי בא ללמוד עמו בשעה היעודה, הייתה הרבנית הולכת משם לענייניה, ומוסרת לי את המפתח של החדר של הרב, ואומרת לי שלאחר הלימוד אלווה את הרב לחדרו, ולדאוג לכך שהרב יכנס למיטתו למנוחה, והייתה מזהירה אותי להשגיח שהוא יכנס לחדר שלו, כי מרוב שקיעותו בלימוד הוא אינו זוכר היכן הוא החדר שלו, וכן מפני שקיעותו בלימוד, צריכים לראות שיכנס למיטתו למנוחה.
ואכן, כך עשיתי, ליוויתי אותו לחדרו, ודאגתי שיכנס למיטתו, אך קודם שנכנס למיטתו, לקח עמו למיטה את הגמרא הגדולה, והמשיך שם ללמוד את סדריו הקבועים…
******************************
כשהייתי בימי הקיץ ב"פליישמאנס" למנוחת הנפש, ושם שהה גם הגאון האדיר רבי פנחס הירשפרונג זצ"ל אב"ד מונטריאל, יום אחד בעת שהייתי במחיצתו, הגיע אברך – חסיד ליובאוויטש – ואמר לו שהרבי (האדמו"ר מלויבאוויטש זי"ע) ביקש שיסע לרבי פנחס, ולבקש ממנו שיצטרף לפסק של הרבנים ויחתום שמשיח כבר צריך לבוא, וכמו שפוסקין למטה כך יפסקו למעלה, ואז יזכה כלל ישראל לגאולה שלמה במהרה – והיה זה בסוף ימיו של הרבי זי"ע שהיה כבר חלש ל"ע, ולא האמין שהרבי שלח אותו באמת, וסירב לחתום כבקשתו.
כשהתעקש הלה, אמר לו רבי פנחס שנמצא פה אחד מזקני ראשי הישיבות (יליד בריסק!) – ה"ה הגאון רבי בנימין פלר זצ"ל – שהיה אף הוא שם, ואם הוא יחתום אז גם הוא יחתום…
הלך הלה להגאון רבי בנימין פלר, אך כמובן שלא חזר להגאון רבי פנחס… למחרת פגשתי אחד ששהה גם בפליישמאנס, ואמר לי שרוצה לספר סיפור מאד מעניין, שביום אתמול הגיע אדם אחד להגאון רבי בנימין פלר בשליחות האדמו"ר מליובאוויטש שיחתום על פסק של רבנים שמשיח כבר צריך לבוא, והסתכל עליו במבט מוזר, ואמר לו "אני איני רב, תלך להגאון רבי פנחס הירשפרונג שהוא רב"… ואז סיפרתי לו כל הסיפור איך הגיע להגאון רבי בנימין פלר, והיה לו לעונג רב עד להפליא…
******************************
לפני שנים רבות שמעתי מפ"ק של מרן הגה"ק מקלויזענבורג זי"ע, דהנה איתא בירושלמי שבאמת בזמנינו לא היו צריכים כלל להתפלל, לפי שאין יכולים לכוין בתפילה כדבעי, ומה שמתפללים הוא כדי "שלא תשתכח תורת תפילה" – דהיינו אנו מתפללים כדי שלא ישכחו שפעם היה דין שצריכים להתפלל, אבל בעצם מדין תפילה, לא היו צריכים להתפלל, ע"כ דברי הירושלמי.
ואמר הגה"ק מקלויזענבורג זי"ע: אני מחפש את הירושלמי הזה כבר ששים שנה – ואני מבקש מכם – אם יש אחד היודע היכן הירושלמי הזה כתוב, אנא, יבוא בבקשה להודיעני – ואם תשאלוני מנין לי דבר זה שיש בכלל ירושלמי כזה – אומר לכם, כך שמעתי ממו"ר הגה"ק רבי טעביל מדוקלא זי"ע, ואם מורי אמר שיש ירושלמי כזה – אין לי ספק שיש כזה ירושלמי – אך במטותא מינייכו, היודע היכן הירושלמי שיבוא להודיעני…
כשחזרתי לביתי, לקחתי פיסת נייר וכתבתי מכתב, אח"כ לקחתי עוד פיסת נייר וכתבתי עוד מכתב – את המכתב הראשון שלחתי אל הגאון רבי פנחס הירשפרונג זצ"ל אב"ד מונטריאל, ואת המכתב השני שלחתי אל יבלחט"א הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א – אשר שניהם מהבקיאים הגדולים בדורנו – ואכן כתבתי לשני הגדולים את מה ששמעתי מהגה"ק מקלויזענבורג בדבר הירושלמי, ושאלתי את פיהם היכן דברי הירושלמי.
לאחר זמן קצר קיבלתי מכתב מהגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א שכתב לי שאינו יודע היכן יש כזה ירושלמי, אך הוא ציין כמה מראי מקומות ששם כתוב כעין הדברים האמורים בשם הירושלמי – כמו כן הגיע מכתב מאת הגאון רבי פנחס הירשפרונג זצ"ל שכתב שבספר הקנה מגדולי המקובלים, שם כתב ממש כדברים האלה, אבל לא ציין היכן המקור של הירושלמי.
כעבור כמה שנים, נפגשתי עם הגאון רבי פנחס הירשפרונג זצ"ל בעיר פליישמאנס באחד מימי הקיץ, והצגתי את עצמי – אמרתי לו את שמי ואת מקום מגורי – ואז שאל אותי מיד "האם ראית את ספר הקנה?"…
******************************
זכורני, שביום שנעשיתי "בר מצוה", היה מזג אויר קשה מאוד, שלג קרח וקור, והיה סכנה ללכת ברחוב. והנה בישיבה שם (ישיבת "חתן סופר") היה נהוג, שביום שנעשה בחור "בר מצוה", הוא מביא "לחיים" בישיבה, והוא נכנס לכל רבותיו שלמד אצלם, ומכבד אותם במזונות ו"לחיים", ומקבל מהם ברכות לרוב, ואח"כ, אם היה שעת הכושר, היו נכנסים אל הרב אב"ד מאטערסדארף (בעל "שם משמואל" זצ"ל) ג"כ לכבד אותו ב"לחיים" ולהתברך. באותו יום לא הגיע הרב להישיבה, כאמור שהיה שלג גדול ברחוב וקור, ולכן החלטתי ללכת לביתו ולהתברך לכבוד היום הגדול שלי.
לקחתי את המזונות וה"לחיים", וכשפסעתי החוצה, החלקתי מחמת השלג, וכל המזונות נפל על הארץ וכן הבקבוק עם ה"לחיים" נשבר, ומשכך, כבר לא הלכתי לבית הרב. זמן קצר אחרי זה, סיפרתי להרב את כל השתלשלות העניינים, ואמרתי לו שמאוד רציתי לבוא אליו לכבד אותו ב"לחיים" ולהתברך לכבוד ה"בר מצוה", רק לא אסתייעא מילתא. כששמע הרב את דבריי, חייך בטוב לבו, ואמר לי "עדיין לא מאוחר, כי אתה עדיין 'בר מצוה'"…
******************************
בשבת שלאחר ה"בר מצוה", התקיים בביהמ"ד "קידושא רבא" לכבוד השמחה, ועדיין היה בחוץ שלג גדול ורוחות חזקות, והתרגשתי מאוד כשלפתע הופיע בהדרתו להשתתף בשמחתי, בנו של אב"ד מאטערסדארף (ה"ה מ"מ הגה"צ אב"ד מאטערסדארף בעל "בנין שמחה" זי"ע) ששימש אז כראש הישיבה, והוא הגיע מקצהו השני של העיר במזג אויר סוער שכזה.
כשהתחלתי להגיד את הפשעטל, התחילו הבחורים לשיר באמצע כנהוג, אך אבי מורי ז"ל ביקש מהם שיניחו לי לומר את הדרשה ולא ישירו באמצע, אך כשהמשכתי לומר את הדרשה, התחילו הבחורים שוב לשיר ולא הניחו לי לומר את הדרשה, ואז קם אבי וביקש מהבחורים, שלכבודו של הרב שהגיע במסירות נפש במזג אויר שכזה מקצהו השני של העיר, הוא מבקש שלא יפסיקו אותי מלדרוש, כדי שהרב לא יחזור לביתו בידים ריקות – ואכן מאמציו נשאו פרי, והבחורים ניאותו לבקשתו של אבי ולא הפסיקו אותי בעת הדרשה, ואמרתי את כל הפשעטל…
במשך השנים היה לי קשר עם ראש הישיבה – לאחר שמילא את מקום אביו כאב"ד מאטערסדארף – וביקש ממני שכל אימת שיש לי איזה דבר תורה, או שאני מוציא איזה קונטרס או ספר וכדו' שאשלח לו את זה, כי הוא מאוד נהנה לראות את תלמידי הישיבה שהם מרביצים תורה ושוקדים על תלמודם, ואכן כאשר הייתי מוציא לאור איזה קונטרס או ספר, השתדלתי לשלוח אליו, וכן שלחתי אליו לפעמים את הקונטרסים "נועם שיח", ותמיד בעת שקיבל את הדברים ששלחתי אליו, טרח להתקשר אלי על הטלפון בכבודו ובעצמו להודות על מה ששלחתי לו, והאציל עלי בברכות לרוב מעומק לבו הטהור להמשיך להרביץ תורה ולהפיצם בישראל להגדיל תורה ולהאדירה.
******************************
למדתי בבית מדרשו של הגה"צ רבי אלי' שמחה שוסטאל זצ"ל, חתן אב"ד מאטערסדארף זצ"ל בעל "שם משמואל", ושם היה נהוג שבחג השבועות נתקבצו כל הבחורים בביתו למסיבת יו"ט, ובהיות שבחג השבועות חל היארצייט של חותנו אב"ד מאטערסדארף זצ"ל, סיימתי איזה מסכת ועשיתי סיום בבית ראש הישיבה, ונשאתי כמה דברים קצרים לזכרו של הרב, והרבנית שוסטאל ע"ה – בתו של הרב, עמדה בפתח והקשיבה לכל מהלך הסיום ולמה שאמרתי בדרשתי, והתרגשה מאוד שעושים סיום לכבוד נשמת אביה הרב זצ"ל.
גם בשנים אח"כ, כשלמדתי בבית מדרש גבוה דלייקווד, נסעתי איזה פעמים לחוג את יום טוב שבועות במחיצת ראש הישיבה, כדי להחזיק בחזקה זו לסיים מסכת לזכרו של הרב זי"ע.
******************************
בישיבה שם היה נהוג, שבסדר מוסר לומדים או ספר "ארחות צדיקים" או ספר "מסילת ישרים", כל אחד ואחד מה שלבו חפץ. באותה שנה הגיע לידי הספר "נתיבות שלום" חלק א', מדברי תורתו של כ"ק האדמו"ר מסלונים זי"ע, שהופיע זמן מה לפני זה, והספר נשא חן בעיני עד למאד, והתחברתי אליו בחיבה יתירה (ועד היום הזה אני אומר שיעורים קבועים בספר "נתיבות שלום"), והתחלתי ללמוד בספר זה בסדר המוסר.
יום אחד עבר שם ראש הישיבה הגה"צ רבי שמחה, והוא עצר לידי, והביט באיזה ספר אני לומד, ושאלני "מה זה?" עניתי לו שזה ספר של האדמו"ר מסלונים, שאל אותי ראש הישיבה "האם זה ספר מוסר?" ולא עניתי לו, ואז שאל אותי אם אוכל להשאיל לו את הספר, וכמובן שמסרתי לו את הספר בתשואת חן. למחרת בא אלי ראש הישיבה, והחזיר לי את הספר באמרו "אתה יכול ללמוד בזה בעת סדר מוסר"…
******************************
בימי בחרותי – בעת שלמדתי בבית מדרש גבוה דלייקווד – הגיע מו"ר הגה"צ רבי אליהו שמחה שוסטאל זצ"ל לשבות בשב"ק בעיר לייקווד, והוא שהה בעבר השני של הנהר, ואז היה בימות החורף, והנהר היה קפוא, והיה נהוג – עכ"פ עד אז… – לעבור על הנהר הנגלד, והלכתי בליל ש"ק על הנהר הנגלד לעבור לצד השני כדי "לקבל פני רבו". באמצע הליכתי על גבי הנהר, פתאום נשבר תחתי הקרח, ונפלתי לתוך הנהר – תוך החור הקטן – והיה ממש סכנת נפשות, עד שהצילני השי"ת מרדת שחת, ובניסי נסים הוציאוני מן המים – על הקרח – כל עוד נפשי בי, והיה נס גדול שהקרח לא נשבר גם מתחתיו של המציל את נפשי, והבהילוני לבית החולים, ועברתי ניתוח וכו' (ובענין אם הייתי צריך לברך "ברוך שעשה לי נס במקום הזה", וגם ברכת "הגומל", היה לי מו"מ בהלכה עם כמה גדולים, עי' שו"ת שבט הלוי ח"ז סי' כ"ח, שו"ת להורות נתן ח"ח או"ח סי' י' וי"א, שו"ת קנין תורה בהלכה ח"ז סי' י"ט, שו"ת משנה הלכות תניינא חי"ג או"ח סי' ל"א – ותוכן השאלה עם מו"מ בדברי הפוסקים בהיקף גדול, נדפס בשו"ת רבבות אפרים חלק ו' או"ח סי' ת"כ), והחלטתי להתאפק ולא לספר להוריי מהמאורע הזה כלל, פן יגרום להם הדבר לפחד ולצער, ואני שמח שזכיתי לקיים מצות כיבוד אב ואם כראוי…
******************************
לפני שנים נולד אצלי בת בערב שבת, והיות שהיא נולדה קצת לפני הזמן, לכך היה נידון אצלינו מה לעשות, אם להישאר בבית החולים שם או לעבור לבית חולים בעיר אחרת שיש שם יותר מומחים, ולכן התקשרתי אז למו"ר הגה"צ רבי אליהו שמחה שוסטאל זצ"ל, להתייעץ עמו בנידון, ולבסוף הוחלט להישאר שם בשבת קודש. והנה בבית החולים שם, לא היו אז כל הארגונים שעוזרים ליהודים בסעודות שבת קודש וכדו', ולכן לא היה לי במה לסעוד את סעודות השבת כדבעי, אך מחוסר ברירה נשארתי שם.
והנה ביום שישי אחה"צ אני רואה שני אברכים נכנסים לבית החולים שם, וניגשים אלי עם חבילה גדולה בידיהם, ומושיטים לי את החבילה. אני פותח את החבילה, ורואה שם כל מאכלי שב"ק ערוכים ומסודרים באופן נעלה ביותר, ושאלתי אותם בתימהון "מי אתם ואיך אתם יודעים שאני נמצא כאן", והם משיבים לי, שהם גרים ביישוב לא רחוק מכאן, ולפני זמן קצר הם מקבלים טלפון מאת הרבנית שוסטאל ע"ה, אשת חבר של מו"ר הנ"ל (בתו של הגה"צ אב"ד מאטערסדארף זצ"ל), והיא אומרת להם שהיות שבבית החולים לא רחוק ממושבותם נמצא כעת אברך אחד, והוא נשאר שם לשבת קודש, ואין לו כלום לשבת, לכן היא מבקשת מהם שיביאו לו כל הדברים לשבת, ולעזור לו במה שהוא צריך, וזה מה שאנו עושים…
******************************
בבחרותי למדתי בישיבת "באר שמואל", ובהיותי צעיר לימים עלה בלבי מחשבה לבקר בישיבת לייקווד – לחזות במו עיניי במבצר התורה ולשבוע מטובה. ממחשבה למעשה, נסעתי לשבות על שבת קודש בלייקווד, ואכסנייתי היתה בישיבה עצמה, שם שהיתי בכל השבת, וגם סעודות השבת אכלתי שם.
במוצש"ק ישבתי בהיכל הישיבה ולמדתי, ולפתע הבחנתי, שמאן דהו שעבר על ידי, עצר מהילוכו ומסתכל עלי. כשהרמתי את ראשי, השתוממתי לראות את ראש הישיבה בכבודו ובעצמו – הגאון רבי שניאור קוטלר זצ"ל – שעומד ומסתכל עלי. כמובן שקמתי מיד, וראש הישיבה נתן לי את ידו בברכת 'שלום עליכם', ושאל אותי לשמי ולמקום לימודי, ולאחר ששאלני מה לומדים בישיבתנו, החל לדבר עמי בלימוד, ולאחר מכן נפרד ממני לשלום.
למחרת השבת – ביום ראשון – תיכף בהיכנסי לישיבה, ניגש אלי ראש הישיבה הגאון רבי יקותיאל ביטערספעלד זצ"ל (שנפטר לפני איזה חדשים), וקיבל אותי בברכת שלום עליכם רבתי, ואמר לי "אַה! – אורח מלייקווד!"… והיה לי הדבר לפלא – מנין לו לראש הישיבה שביקרתי בלייקווד, הלא חזרתי בשעה מאוחרת הביתה, ועדיין לא סיפרתי מאומה לשום אדם מביקורי בלייקווד.
אך ראש הישיבה לא הרשה לי להתחבט בשאלה זו – וכך סיפר לי: אתמול בלילה קיבלתי טלפון מראש ישיבת לייקווד הגאון רבי שניאור קוטלר, שהתקשר אלי למסור "דרישת שלום" מתלמידינו ששהה בלייקווד בש"ק – והוא פגש אותו והשתעשע עמו בדברי תורה…
******************************
לפני שנים בשהותי ב"פליישמאנס" לצורך מנוחה, זכיתי לקבל שכן טוב, הגאון הגדול רבי שלמה זלמן ברוין זצ"ל בעמח"ס "שערים מצויינים בהלכה", ונהניתי לעקוב אחריו לראות את סדר היום שלו העמוס בשיעורי תורה, והיה מנצל כל הזמן ללימוד. הוא היה לומד בחוץ על יד הבונגלו (צריף) שלו, והיה לו שולחן עם ש"ס קטן ועוד ספרים, ושם למד, וכתב את הגהותיו הנפלאים על הש"ס, שאח"כ נדפסו בספר.
בשעות שהחמה הגיע מעל לראשו, והיה לו מאוד חם, סיבב את השולחן ביחד עם הספרים לצד אחר של הבונגלו למקום הצל, וכשהחמה הגיע לשם, סיבב שוב את השולחן לצד אחר של הבונגלו במקום הצל, וכן הלאה – נמצא שבמשך היום עשה הקפות סביב לכל הבונגלו – וזה היה סדר היום שלו מידי יום ביומו, ופעם התבטא בפני "איך פיר טיש א גאנצן טאג!"…
בכל יום ויום היתה לו קביעות לילך לשפאציר (טיול), וזכיתי להיות המלווה שלו, וזכיתי להתבשם מאוצרותיו הנפלאים, ובמיוחד שמעתי ממנו הרבה דברים שראה אצל רבו הגה"ק בעל "מנחת אלעזר" זי"ע, והרבה מהדברים ששמעתי ממנו, השתדלתי לכתוב עלי גליון, למען יעמוד לי למשמרת.
******************************
הרב זצ"ל בעל "שערים מצויינים בהלכה" היה מרבה לחזור על יסוד גדול שראה אצל רבו הגה"ק בעל "מנחת אלעזר" ממונקאטש זי"ע, ואמר, שביסוד הזה הוא מנהל את אורחות חייו, וכך אמר:
הנה ישנם גדולים שיש להם איזה "מהלך" בנושא מסויים, ויש להם "יסודות" בעניינים שונים, והם עושים כל מה שבידם ש"השולחן ערוך" יתאים להיסודות שלהם. אצל מו"ר בעל "מנחת אלעזר" היה בדיוק להיפך, תחילה וקודם לכל דבר – הוא פתח את השולחן ערוך, ומזה בנה את היסודות שלו…
******************************
פעם אחת בעת שהגעתי לבית הגאון הרב ברוין ז"ל, ראיתי שהוא שמח ומלא חיות ובמצב רוח מרומם, וסיפר לי שביקר אצלו חסיד ליובאוויטש שסיפר לו סיפור נפלא, וכך סיפר היהודי:
הוא נבחר להיות שליח – כידוע שבחב"ד מינו הרבה שלוחים ששלחו אותם למקומות רחוקים לפעול למען האידישקייט להחזיר את הרחוקים בתשובה שלימה – והוא נבחר להיות שליח במקום רחוק מאוד, שם לא היו כמעט יהודים, וכ"ש שלא היה שם רב או מורה הוראה, וחשש מאוד מה יהיה אם תתעורר לו איזה שאלה וכדומה, כיצד ידע האיך להתנהג.
נכנס האיש הזה להרה"ק מליובאוויטש זי"ע, ושאל אותו מה לעשות באם יתעוררו לו שאלות במקום הזה, כי אין שם רבנים לשאול את דבר ה' זו הלכה, והוא בעצמו יצטרך לפסוק את ההלכה, ואינו יכול ליטול עמו הרבה ספרים, ולא בכל פעם אפשר להחמיר, כי יש לקחת בחשבון את מצב היהדות שם שלא הייתה בכי טוב ל"ע בלשון המעטה.
אמר לו הרבי שיטול עמו את הספר "שערים מצויינים בהלכה", ויתנהג בכל דבר לפי הפסקים שלו, כי הוא מיקל גדול…
******************************
בבחרותי בעת שלמדתי בישיבת מיר בירושלים עיה"ק, אירע פעם שהיתה גניבה גדולה בישיבה, וגנבו את המזוודה שלי עם כל חפציי. השמועה הגיעה לידידי עוז היקר והנעלה הרה"צ רבי מרדכי אדלר זצ"ל רב דק"ק "מנחה חדשה וויז'ניץ" בבארא פארק, נכדו חביבו של הרה"ק מרן בעל "אמרי חיים" מוויז'ניץ זי"ע.
מיד כששמע את דבר הגניבה, התקשר לאבי מורי ז"ל וסיפר לו את מה שאירע, וביקש ממנו להכין לי מזוודה חדשה עם כל הדברים, והוא ידאג שזה יגיע אלי בהקדם, כי יש לו מישהו שנוסע לארץ ישראל והוא יקח עבורי את הדברים. ענה לו אבי מורי שהוא ילך מיד לקנות מזוודה עם דברים, והוא יגיע לביתו להביא לו הדברים. אמר לו רבי מרדכי שהוא בעצמו יגיע אליו לקחת את הדברים ולא יטריח את עצמו לבוא אליו, ואכן הוא בא לבית אבי מורי לקחת את המזוודה, והביא אותו מיד לביתו של הלה הנוסע לארץ ישראל, ודאג שיביאו לי הדברים להשיב רוחי ונפשי, ורבי מרדכי גם כתב לי מכתב נאה, ושלח אותו ביחד עם הדברים.
ואגב, ידוע שרבי מרדכי זצ"ל נסתלק בחטף בתאונת דרכים רח"ל בדמי ימיו, וזמן קצר קודם פטירתו, הגיע אלי לפתע ביום אחד בלייקווד לביקור, והכנתי סעודה מפוארת לכבודו כראוי וכיאות לבנש"ק, ולאחר הסעודה נכנס למטבח, ושיבח באזני ב"ב את טיב המאכלים שהיו עצהיו"ט מאד מאד, והיות שהיינו אז זמן קצר אחר החתונה, היה דבר זה לחיזוק גדול עד למאוד…
******************************
בשנים בהם למדתי בבחרותי בארץ ישראל, התקיימה שמחת החתונה של כ"ק מרן האדמו"ר מוויזשניץ-בית שמש שליט"א עם בת מרן האדמו"ר מוויז'ניץ שליט"א.
קודם החופה פגשתי את ידידי הגה"צ רבי מוט'ל אדלר זצ"ל ואמר לי "בוא ביחד עמי להיכנס אל ביתו של הרבי (הרה"ק מרן ה"ישועות משה" זי"ע), ואם לא ירשו לך להיכנס, אומַר שאתה הגבאי שלי". כך הוה, נכנסנו שם, וכמעט לא היו שם אנשים אחרים, ואז הגיעה אחותו של הרבי – הרבנית מפאשקאן עם ילדיה לבקר את הרבי, והרבי השתעשע עם כל אחד מהבנים בחביבות, והושיבם על ברכיו ודיבר עמם, וראיתי שם עוד דברים ואכמ"ל…
******************************
ידוע, שהגה"צ רבי נתן ווכטפויגל זצ"ל, משגיח דבית מדרש גבוה דלייקווד, היה מיוחד במידה זו של "ציפית לישועה", ואף פעם לא הסיח דעת מביאת משיח צדקנו, בכל מקום שהלך לקח עמו תיק קטן, שם היו הטלית ותפילין שלו, בגדים נקיים ומגוהצים, וחפצים אישיים, כדי שיהא מוכן באם משיח יבוא, ויוכל מיד ללכת לקראתו ולקבלו.
פעם אחת סיכמנו ללכת ביחד לאיזה מקום, וכשהגיע הזמן שקבענו, דפקתי על דלת חדרו, ושאלתי אותו "האם המשגיח מוכן?", מיד קפץ המשגיח מהכסא עליו ישב, ואמר בהתרגשות "אני מוכן! הוא כבר כאן?"…
******************************
סיפר לי הגה"צ רבי מתתיהו סלומון שליט"א משגיח דישיבת לייקווד, דבעת שהמשגיח הקודם הגה"צ רבי נתן ווכטפויגל זצ"ל הגיע לימי הזקנה, ביקש ממנו המשגיח שיעקור את דירתו מגייטסעהד עיר מושבו, ויקבע דירתו בלייקווד, כדי שיוכל לעמוד לימינו ולעזור לו בתפקיד ההשגחה, ולאחר מאה ועשרים שלו, יקח את התפקיד ממנו להיות הוא משגיח בישיבה.
כשהגיע רבי מתתיהו ללייקווד, שאל את רבי נתן "ילמדנו רבינו, מה צריך משגיח לעשות?" אמר לו רבי נתן שיבוא למחרת בשעה מסויימת לביתו, ושם ילמדנו.
למחר בשעה היעודה הגיע רבי מתתיהו לביתו של רבי נתן, ואז נשמע לפתע נקישה על הדלת, ושם ניצב אב ובנו בן השלש, שהגיעו אליו שיגזוז משער הילד. רבי נתן לקח מספריים וגזז קצת משערות הילד, ובירך את האב ובנו, ופטרו לשלום.
לאחר שפנו האורחים והלכו לדרכם, נפנה רבי נתן לרבי מתתיהו ואמר לו "עכשיו ראית מה משגיח צריך לעשות?!"…
******************************
בעת שמחת הברית לבני הבה"ח ידידי' יהודה שיחי' (ממצוייני ישיבת מיר בירושלים עיר הקודש), כיבדתי בסנדקאות את הגה"צ הישיש רבי נתן ווכטפויגל זצ"ל, משגיח דבית מדרש גבוה דלייקווד ומזקני צדיקי הדור.
היות והגה"צ היה זקן מופלג, וההליכה ברגל הייתה קשה עליו ביותר, נשאוהו מקורביו על כסא, אך כשהגיעו לביהמ"ד בו התקיימה הברית, ביקש ממקורביו שיורידו אותו מהכסא כי הוא רוצה ללכת ברגליו. שאלוהו, והלא הדבר כרוך בקושי גדול, ואין לו כח, אמר להם המשגיח, שהוא הולך כעת להקביל את פניו של אליהו הנביא זכור לטוב שיבוא לשמחת הברית…
מקורביו הטו שכם ועזרו לו, אחד הלך לפניו כשפניו כלפי פני המשגיח, הלה נתן להמשגיח את ידיו, והוא הלך אחרונית פסיעה אחר פסיעה, עד שלאחר זמן ארוך הגיע המשגיח אל מקומו. לאחר הברית אמר, כעת אפשר להביא את הכסא, כי אליהו הנביא כבר הלך מכאן…
והנה המשגיח זצ"ל נסתלק כשבועיים אחר כך, והיה זה הסנדקאות האחרונה שלו בהאי עלמא, זי"ע.