[המשך לאתמול: החפץ חיים מייעץ למי שאין ביכולתו לשנן את כל הש"ס, לשנן לפחות את פסקי הרי"ף עם פירוש רש"י, ומוסיף:] "העצה היעוצה לאדם שיהיה תלמודו בידו, שיהיה בקי במסקנת הש"ס בכל מסכת ומסכת מעניניה – הוא לימוד האלפסי וליקוטי הלכות. ובפרט האדם לעת זקנתו, שכוחותיו חלושים ואין ביכולתו לעיין בכל הסוגיא בשלימותה, יראה על כל פנים לברר ולזכור את מסקנתה. ואם ילמד כל הרי"ף, ו'ליקוטי הלכות' על יתר המסכתות, עם פירוש רש"י, יהיה בקי כמעט בכל חלקי התורה. וכמה יהיה מאושר האיש ההוא לנצח על ידי זה, ויהיה לאות ולתפארת בישראל.
ואין כוונתנו שיפטור את עצמו בזה מלימוד ההלכות הנחוצות לו למעשה, כי בזה לא יפטר אפילו אם ילמד הסוגיות בעיון, כי בזה צריך ללמוד ההלכות מן הפוסקים; רק דברינו אודות המצוה של ידיעת התורה, שהיא מצוה בפני עצמה. ואנו אומרים בכל יום: אשרי איש שישמע למצוותיך – זה קיום ההלכות והמצוות – ותורתך ודברך ישים על לבו. אבל אם לא נחוש לזה כלל – להכניס תורת ה' בלבנו – כמה אנו צריכים להתבייש בעצמנו, שאנו אומרים יותר משבע מאות פעמים בשנה פסוק וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ, שמורה לנו שרצון השי"ת שיהיו דבריו תקועים על לוח לבנו, ואין אנו חוששים לזה כלל… וזהו מה שאנו אומרים: והאר עינינו בתורתך וכו' ולא נבוש לעולם ועד".
[ליקוטי אמרים פרק ז]