סיפר הגה"צ רבי גמליאל רבינוביץ שליט"א: יהודי נאמן מתושבי עיר הקודש ירושלים ת"ו, כיבד את מרן הגאב"ד רבי משה אריה פריינד זצוק"ל בסנדקאות בברית מילה שערך לבנו, והרב הצדיק סבר וקיבל.
והנה יומיים לפני הברית עלה אבי הבן שוב אל ביתו של הגאב"ד, וביקש מאוד להתנצל על בקשתו לסגת מן ההזמנה… היות ואיש אחד הציע לו חמשת אלפים דולר! תמורת הסנדקאות, וכיון שהוא נצרך מאוד לממון זה, לכן מבקש הוא מהרב לוותר על הסנדקאות!
אמר לו הרמ"א: "על מצוות אין ביכולתי לוותר!" – ואכן ערך הגרמ"א את הסנדקאות בדחילו ורחימו, ופניו מאירות בנהירו עילאה, והיה בשמחה גדולה כל אותה הברית.
והנה לאחר שהסתיימה הברית וכבר עלה הגאב"ד לביתו נאוה קודש, שלח את המשמש לקרוא אליו את בעל הברית. כשהגיע אבי הבן העניק לו הרב לתוך ידו חמשת אלפים דולר טבין ותקילין, בהטעימו שאין זה בשכרה של מצוה, כי אי אפשר לשער שכר מצוה גדולה זו, אלא רק כדי שלא יחוש שהפסיד כאן כסף… כי 'בעל השמחה' צריך להיות בשמחה!
והוסיף והסביר, כי בכוונה תחילה קרא לו רק לאחר הברית, כדי שיעשה את המצוה כראוי לשם שמים, ולא בשביל הרווחת הממון חלילה, ורק אחר כך העניק לו את הסכום בתורת 'מענק לידה' ללא קשר לקיום המצוה.
(גיליון 'טיב הקהילה' לך לך תש"פ מתוך 'טיב הזכרונות')