מדוע בזמננו נוהגים יו"ט שני בחו"ל והרי יש לנו את הלוחות שנה וידועים לנו החשבונות של הימים? • במה חמור יו"ט שני מיו"ט ראשון? • ובאיזה עניין מקילים ביו"ט שני יותר מיו"ט ראשון? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תצ"ו סעיפים א' – ב' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
מבואר במ"ב, שבאופן עקרוני, בזמננו, שאנחנו בקיאים בקביעא דירחא, שהרי יש לנו את החשבונות ואת הלוחות שבהם מבוארים ימי קביעות החודש, היה מן הדין שבחו"ל לא יעשו יו"ט שני, כי אנחנו יודעים בדיוק מתי חל א' ומתי חל ב' בחודש, בכ"ז שכחו חז"ל שמרוב הצרות שיש בגלויות, ישתכח חשבון התאריכים, ואנשים יחשבו שעושים חודש אחד מלא וחודש אחד חסר, שלא כמו החשבונות הנכונים, ויכשלו ויאכלו חמץ בפסח, לכן השאירו את התקנה של יו"ט שני על מתכונתה, וזה מה שכותב השו"ע, 'והגלויות שעושים יו"ט שני מספק'.
אומר השו"ע, בגלויות שעושים שני ימים טובים מספק, כל מה שאסור ביו"ט ראשון, אסור ביו"ט שני, ומוסיף המ"ב, אפילו איסורים דרבנן, ומי שהיה מזלזל ביו"ט היו מנדים אותו, ואם הוא צורבא מרבנן, לא היו מחמירים לנדותו, אלא היו מלקין אותו, ומבואר במ"ב בשם הפוסקים, שאדרבה, יו"ט שני חמור מיו"ט ראשון, כיוון שביו"ט ראשון, רק מי שעבר על איסור דאורייתא היו מנדים אותו, אבל על איסור דרבנן לא היו מנדים אותו, כי מי שעבר על דרבנן ביו"ט ראשון, הוא לא עקר את היו"ט, שהרי עדיין היו"ט נשאר כלפי האיסורים דאורייתא, אבל יו"ט שני, כיוון שהוא רק מדרבנן, גם מי שעבר על איסור דרבנן בלבד, הוא עקר את היו"ט, והיו מנדים אותו, ויש חולקים וסוברים, שמנדים על שני היו"ט.
כתבו האחרונים, אם עשה דבר ע"פ הוראת חכם שטעה, אין לנדותו, שהרי שוגג הוא.
לעניין מת, מקילים יותר ביו"ט שני משום כבודו של מת, וכן לכחול את העין, ומבאר המ"ב, דהיינו, אדם שיש לו מיחוש בעין, אבל בגופו אינו מרגיש מיחוש והוא בריא, באופן כזה, אסור לו לעשות שום תרופה בשבת וביו"ט ראשון ואפילו בשינוי, אבל ביו"ט שני מותר לו לקחת תרופה, וכן הדין בשאר חולי שאין בו סכנה, וכל זה כשלא נפל למשכב.
אסור לעשות עבור חולה שאין בו סכנה ע"י גוי אפילו איסור דרבנן, דהיינו, ביו"ט ראשון או בשבת, מותר לעשות איסור דרבנן ע"י גוי ולא ע"י יהודי, אבל ביו"ט שני, מותר גם ע"י יהודי לעשות איסור דרבנן כאשר מדובר בחולה שאין בו סכנה, ומבאר המ"ב, שמיני הנאת הגוף לא החמירו ביו"ט שני בשבות דרבנן גם ע"י ישראל, חוץ מיו"ט ראשון של ראש השנה, ששני הימים הם קדושה אחת ארוכה.
מה שמותר ע"י ישראל ביו"ט שני, זה רק שבות דרבנן, אבל איסור דאורייתא אסור בכל מקרה ביו"ט שני ע"י ישראל.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א