הרב אהרן כהן שליט"א
"כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר… בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ" (דברים ל', י"ד)
כתוב במדרש רבה (ח, ז): "אמרו לו: רבינו משה, הרי אתה אומר לנו 'לא בשמים היא ולא מעבר לים היא', והיכן היא? אמר להן: במקום קרוב היא – 'בפיך ובלבבך לעשותו', אינה רחוקה מכם, קרובה היא לכם". ההצלחה לסיעתא דשמיא היא בהישג יד של כל אחד, כמה עידוד רואים כאן לעמלי התורה ולעובדי ה'.
מסופר על ה'חפץ חיים' זיע"א, שהשבוע חל יום ההילולא שלו, שכשהיה ילד בגיל אחת עשרה נפטר אביו, והחל מאותו זמן חייו השתנו ונהיו מאד קשים.
באותו זמן גברה בוילנה יד ההשכלה, אשר פרשה את רשתה על בני הישיבות ללכדם במצודתה, ולהעבירם על תורתם ודתם. המשכילים שמו את עינם על ה'עילוי מזוטלה', כפי שכינו שם את הח"ח, בכל מיני דרכים ופעולות להסירו מדרכו אך כמובן ללא הצלחה.
באותו זמן היה משכיל ידוע, ששימש כמורה הראשי בבית המדרש לרבנים בוילנה, שנוסד בהשפעת המשכילים. הוא הגיע לעיתים קרובות לבית המדרש שבו למד ר' ישראל מאיר, וניסה להשפיע עליו שיעבור על דתו, אך ר' ישראל מאיר לא שת לדבריו ונשאר בתמימותו.
ה'חפץ חיים' היה מספר בהזדמנויות רבות על מאבקיו באותו זמן, והיה מזכיר את מאמר חז"ל שכ"כ מתאים לזמן זה של ערב ר"ה: "יש קונה עולמו בשעה אחת" – הכל תלוי בעצם ברגע אחד, וזה הרגע של ההחלטה האם דרכו פונה לכאן או לכאן…
פעם כבר עמד עליו אותו משכיל להסיחו ולהדיחו, עד שהח"ח נאלץ לברוח לעיירה הסמוכה, והמשיך בהתמדתו וביגיעתו בתורה. המאבק הזה חישל את הכרתו, והגביר את אמונתו המוצקה שליותה אותו כל ימי חייו, כמופיע בספר 'המאורות הגדולים'.
סיפר הח"ח פעמים רבות על התקופה שבה נתייתם מאביו. אמו ניסתה להשיג ולשכור לו מלמד, שילמד איתו את התורה אך לא היה לה כדי לשלם שכר מאומה בשל קשיי הפרנסה. החליט הנער ר' ישראל מאיר, שבלית ברירה הוא ישב וילמד לבדו ללא עזרה מאחר. ממשיך הח"ח לספר על עצמו, שהוא ידע רק חמישים דפי גמרא על בוריים, והיה חוזר עליהם בעצמו מאה ואחת פעמים. מאד רצה ללמוד דפים חדשים, רק לא היה לו מי שילמד איתו.
יום אחד עלתה מחשבה במוחו, לנסות את כוחו בעצמו בלימוד דף חדש באותה המסכת. כך עבר על הדף פעם, פעמיים, שלוש עם פירוש רש"י, עד שראה שיש בכוחו ללמוד בעצמו, כך המשיך בשקידה עצומה עד שנתפרסם לשקדן גדול.
בספר 'דרכיו, נימוקיו ושיחותיו של החפץ חיים', מובא בשם רבי מרדכי דוב שראה פעם את ה'חפץ חיים' נכנס בימים הנוראים לעליית בית כנסת כדי להתבודד. עמד רבי מרדכי דוב מאחורי הדלת, ושמע כיצד ה'חפץ חיים' מצייר לעצמו, שנכנס לדין בפני בית דין של מעלה, ועומד לפניהם והכרוז מכריז שיבואו כל זכויותיו לפניהם.
וצייר כיצד הגיעו מחנות של מלאכי קודש, שנבראו מהתורה שלמד עד כה, ומן המצוות ששמר בכל ימי חייו, וכן מהזכויות שזכה בהתפשט חיבוריו בתוך כלל ישראל, ועל ידי כך זיכה את הרבים. כה רבות היו הזכויות, שבעצמו התפלא על רוב הספרים.
אחר כך צייר שמכריזים וקוראים לכל חובותיו, שיבואו להעיד עליו. גם מהן באו מחנות רבים, מהם כאלה שהעידו על חסרון בעשיית המצוה, האהבה והדביקות ועוד כהנה רבים. עד שהכריע בית הדין שהוא בכלל 'בינוני'. ואז חשב לעצמו שנכנס תחת הגדר של 'רב חסד מטה כלפי חסד'. אך מיד שמע שהשכינה שואלת מה הוא כעת, חי או נפטר? וענו לה 'חי הוא'. ותיכף נשמע קול: "עשה תשובה על עוונותיך מאחר שאתה עדיין בחיים!", והתחיל ה'חפץ חיים' להתייפח בבכי גדול…
אנו נמצאים בערב ר"ה הבעל"ט, ואולי כאן המקום המתאים להביא את המשל שאמר הח"ח, המובא בספר הצדיק ר' שלמה.
המשל הוא על מעשה אמיתי, שאירע בעת מלחמת העולם הראשונה, בבחור ישיבה שנתפס ע"י השוטרים. גזרו עליו עונש מוות. השוטרים כיוונו כנגדו מכונת יריה, ובעוד הם מנסים לירות עליו, אירעה תקלה במכונת היריה, ובמשך רבע שעה ניסו לירות בו ולא הצליחו. בינתיים הצליח הבחור לברוח מהם ולהציל את נפשו, ומרוב הפחד שהיה לו באותו שעה, הלבינו כל שערותיו.
אמר על כך הח"ח, שסיפור זה הוא משל נפלא עד כמה צריך האדם לפחד מיום הדין, ולהמחיש לעצמו בחוש כיצד יהיה ירא וחרד, ביום בו יפרטו לפניו את כל מעשיו ומחשבותיו לפרטיהם.
לשליחת תגובות לכותב הטור, הר' אהרון כהן, כתבו ל: [email protected]