"יום אחד מרן הגרא"מ שך קרא לי. כבר הייתי אברך ובאתי מירושלים. לא הבנתי מה קרה? הגעתי והוא אמר לי: 'אני רוצה שתעביר את זה לאבא' – ונתן לי צ'ק מקופל לשניים. לא פתחתי את הצ'ק, שמתי אותו בכיס. אז הגרא"מ שך אמר לי: 'לא כך, תסתכל'… פתחתי וראיתי צ'ק של חצי מיליון דולר…"

"מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב" (במדבר כ"ד, ה')

"אם חפצים אתם שאומר לכם את תחושות ליבי", פותח בפנינו הגאון רבי אליהו אבא שאול זצ"ל, בנו יחידו של הגאון הגדול רבי בן ציון זצוק"ל, וראש ישיבת 'אור לציון' שהוקמה על שמו: "זוהי התחושה שדווקא אני, כבן יחיד, להעיד שלמרות היותי בן יחיד, אני חש כיום את מה שחשתי מנערותי, שהיו לו לאבא הרבה בנים יחידים, כי הוא התמסר ורכש חיבה יתירה לתלמידיו הרבים שמכהנים היום כמרביצי תורה נודעים.

"מאז ומעולם היה מסתיר את גדלותו הנוראה, לבל ידע עליה איש. ישנם הרבה דברים שעדיין איננו רשאים לגלותם, גם עתה לאחר 20 שנה, וישנם דברים שהסתירם גם מאיתנו, מלבד אימי ע"ה, שאמרה לי בהזדמנות: 'רק אני והקב"ה יודעים מי זה אבא. תדע, שאבא הוא ענק שבענקים, האנשים אינם מכירים אותו כלל, ורק נראה להם שמכירים את גדלותו'.

"מור אבי, זכר צדיק לברכה, היה אישיות רבת אנפין. הוא היה מגדולי ראשי הישיבות, שהעמיד אלפי תלמידים. תלמידיו מגדולי ראשי הישיבות כיום, והוא מסר את חייו ואת נפשו כדי להעמיד תלמידים. 'מסר את נפשו' כפשוטו – הוא היה אומר שיעורים במשך ארבע שעות, וכשסיים היה כמעט מעולף ואחז בקירות כדי שלא ייפול".

ארבע שעות? איך התלמידים החזיקו מעמד?

"היום אלה דורות אחרים. ירדו הדורות. בקושי שעה התלמידים מחזיקים, וככל שרמת השיעור יותר גבוהה, השיעור יותר קטן. אני למדתי גם אצל רבי שלמה זלמן אויערבך- שעתיים כל שיעור, בלי חכמות, והשיעורים היו כסדר. היום השתנו הדורות.

"בנוסף, המפעל הגדול והעצום של אבי מורי בעל 'האור לציון' זצ"ל, זה הקמת רשת תלמודי תורה. 'רשת החינוך התורנית', זה מפעל שהוא הקים כי הוא רצה להפוך את הבתים. המטרה היתה לא רק לחנך את הילדים. כל ילד שבא הביתה ומספר פרשת השבוע, האמא תתחיל להדליק נרות וישתנה כל הבית. הוא אמר: 'אני לא פותח תלמודי תורה לאברכים, 'ושננתם לבניך' – הם כבר ידאגו לעצמם. אני פותח דווקא לאלה שהבית ירוד. זה יהפוך את הדור. זה לא רק יגדל ילדים לתורה, זה יהפוך את כל הדור'.

"זו היתה יוזמה שלו. לא היה כסף בכלל, והוא לקח על עצמו את העול. הוא דיבר על זה לפני שנסע לחוץ לארץ, והכריז שעשרה תלמודי התורה הספרדיים הראשונים, שייפתחו מהיום בכל רחבי הארץ – הוא לוקח את המימון הכספי על עצמו. אף אחד לא הבין על מה הוא מדבר. הוא אמר שיסע לחוץ לארץ ויביא כסף, אבל הוא לא ידע איך אוספים כסף, לא הכיר צורת מטבע.

"יום אחד מרן הגרא"מ שך קרא לי. כבחור ישיבה למדתי אצלו, כעת כבר הייתי אברך ובאתי מירושלים. לא הבנתי מה הוא רוצה, מה קרה? הגעתי אליו והוא אמר לי: 'אני רוצה שתעביר את זה לאבא' – ונתן לי צ'ק מקופל לשניים. לא פתחתי את הצ'ק, שמתי אותו ככה בכיס. אז הגרא"מ שך אמר לי: 'לא כך, תסתכל'… פתחתי וראית צ'ק של חצי מיליון דולר. 'תמסור לאבא, זה מרייכמן'. אחר כך הביא עוד חצי מיליון – חלק הלוואה וחלק תרומה.

"בעצם הכל התחיל מזה, שאבא התיר לכמה מנהלי תלמודי תורה ספרדיים, להיכנס כחטיבה עצמאית למשרד החינוך, לא דרך ה'חינוך העצמאי', כמו שיש קבוצות נוספות. הגרא"מ שך שמע את זה וקרא לי אליו הביתה לשיחה מאוד ארוכה, כמעט שעתיים. הוא הסביר כמה זה מסוכן, שזה יפגע בחינוך על טהרת הקודש.

"הלכתי לאבא והוא אמר שהוא לא יכול להשיב תשובה לבדו. למחרת התאספו כמה רבנים, הגר"י צדקה , הגר"י עדס, והגר"י תופיק – חכמי 'פורת יוסף', ואני ישבתי איתם. הם החליטו לקבל את דעתו של הגרא"מ שך, אבל בתנאי שהוא יעזור להקים רשת עצמאית, כמו ה'חינוך העצמאי' האשכנזי, רשת ספרדית. השיקולים של אבא היו מסיבות רוחניות וחינוכיות. הגרא"מ שך הסכים: 'אם תשבו איתם, הם ידברו ביניהם בשפה שאתם לא מבינים, אז מה תעשו שם?', כך קמה לה הרשת בראשות רבני 'פורת יוסף'…".

דרכים בחינוך

אבי מורי ה'אור לציון' זצ"ל, היה מדבר הרבה פעמים בענין חינוך ילדים, שלעיתים יש לנהוג ברכות, ולעיתים בקשיחות. הוא היה אומר שהשמאל דוחה וגם הימין מקרבת יצליחו, אך ורק אם ההורים והמלמדים יזכרו שבנוסף למה שהם ילדיך או תלמידך, הם בני אברהם, יצחק ויעקב. ראויים הם ליחס מיוחד! ולכן צריך להשתדל למצוא בכל ילד את הנטייה החיובית בטבעו, לפתחה עמוק בנפשו, ולהטיל עליו תפקיד הערב לו ולעודדו, דהיינו להאמין בו ולפתח את יכולותיו, בין בדרך רכה ובין בדרך קשה, והדרך להאמין בילד, מסוגלת מאוד אם ההורה והמלמד ישימו לנגד עיניהם כמה שיותר, שהילד הזה אינו בן של פלוני ואלמוני, אלא הוא בנו היחיד של אברהם יצחק ויעקב, וברגע שיראה את זה כך, פתאום הגישה וההסתכלות שלו תהיה אחרת, ואת אותם דברים שהיה עושה איתו בפשטות, יעשה בהדרת קודש ובהצלחה יתירה".

"כמה וכמה פעמים אני נשאל ע"י מנהלי מוסדות – תלמודי תורה וישיבות קטנות וכדו' – שהוקמו ע"י אאמו"ר הגרב"צ זצ"ל, ואנכי משתדל לייעץ ולכוונם – אודות בחירת מגיד שיעור או מלמד מוכשר, שמצטיין במסירת שיעור וכדו' ובכושר הסבר מיוחד, האם זה מה שצריך לחפש. ואני אומר להם יסוד חשוב ששמעתי מאאמו"ר זצ"ל: בקריאת שמע כתוב 'והיו הדברים האלה אשר אנכי מצווך היום על לבבך ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך וגו". ולכאורה קשה, מה הסמיכות של 'ושננתם לבניך', שממנו דרשו מצוות לימוד תורה לתלמידים, לאמצע הפסוקים העוסקים ב'ובשכבך ובקומך ובלכתך בדרך'.

"ומכאן יש ללמוד יסוד גדול, כשבאים לבחור רב ללמד תורה לתלמידים, צריך לשים את הדגש לא על דיבור רהוט, או מי שיודע לערוך חידושים נפלאים, אלא מי שמקיים בעצמו: 'והיו הדברים האלה אשר אנכי מצווך היום על לבבך, ודברת בם בשכבך ובקומך ובלכתך בדרך'. זו הדוגמא אישית הראויה לרב.

"גדלותו העצומה בתורה הייתה בהעמדת תלמידים בצורה יוצאת דופן. בדיוק אתמול פגשתי יהודי מקטמון. הוא סיפר לי, שרבי וועלוועל מינצברג, אחד מגדולי ירושלים (רבה של העיר העתיקה) שהגיע מהעיר העתיקה לקטמון והיה גאון עולם, נהג לדבר עם מור אבי בלימוד כאשר היינו בקטמון. סבי, הגה"ק רבי יהושע שרבאני, התגורר בקטמון והיינו אצלו הרבה, וכך נפגשו. הוא סיפר, שהוא זוכר שכשהיו מדברים בלימוד, רבי וועלוועל היה לפעמים כל כך מתרגש מהסברות שאמר, שהיה תופס בשולי מעילו של אבי והיה מנשק אותם…

"כל מי שדיבר אתו בלימוד, ראה שעומד לפניו אורים ותומים בכל חלקי התורה… החלק השני היה- ההלכה. זה היה היופי המיוחד שבו – גם ראש ישיבה גדול וגם מורה הוראה גדול. מורה הוראה בכל מקצועות התורה. זה דבר פלא פלאות. הוא ענה בכל נושא ונושא. שאלות סת"ם, שאלות בטריפות…

למה האבא שלח אתכם ללמוד בפוניבז'?

"אבא שלח אותי ללמוד ב'קול תורה' ואחר כך בפוניבז'. הוא לא רצה שאלמד ב'פורת יוסף'. הוא חשב שזה לא טוב שאני אלמד בישיבה בה אבי הוא ראש הישיבה. הוא הכניס אותי ל'קול תורה' כי רצה שאלמד אצל הגרש"ז אויערבך, ולפוניבז' כי רצה שאלמד אצל הגרא"מ שך ואצל הגר"ש רוזובסקי…

"אבל אני רוצה לספר לכם סיפור שהיה ממש לאחרונה: יש יהודי חשוב, משגיח בכמה ישיבות, שהיה לו קשר חזק עם הג"ר דב קוק מטבריה. יום אחד הוא קיבל פריצת דיסק חמורה מאוד, עד שלא יכל לעמוד בכלל. היו לו נעליים מיוחדות אבל גם זה לא עזר, מצב נורא. הוא נסע במיוחד לגר"ד קוק כדי שיברך אותו.

"הוא אמר לו: 'יש לך את חכם בן ציון בירושלים, מה אתה בא לכאן?' היהודי ענה: 'אבל חכם בן ציון כבר נפטר'… הגר"ד אמר: 'אז מה אם הוא נפטר? לך לקבר שלו. אבל אני מציע לך, שאל תלך לפני שתתקשר איתו, תלמד את התורה שלו בספרי 'אור לציון' ואז תלך להתפלל. מכיוון שאני כהן ואינני יכול ללכת לבית הקברות, אני מבקש שתתפלל גם עלי'…

"אותו יהודי עשה כך, למד כמה סימנים ב'אור לציון', ולמחרת הלך לקבר של אבא, אמר תהילים וגם למד קטעים גדולים של ספר 'חכמה ומוסר'. כבר במקום הרגיש שינוי, אך עדיין הוא חזר הביתה בקושי רב. הוא הלך לישון ובבוקר אומר לרעייתו: 'תביאי לי את הנעליים'. היא הביאה את הנעליים המיוחדות, אבל הוא ביקש להביא את הנעליים הרגילות ואפילו התכופף ושרך אותן לבד…

"הוא נסע לגר"ד קוק, ואמר לו בקשר למה שאמר, שאינו יכול להגיע בעצמו כי הוא כהן, כי הציון נמצא ממש בסמוך לדרך שבה גם כהנים יכולים ללכת. למחרת בשעת בוקר מוקדמת הוא מקבל טלפון, על הקו היה הנהג של הגר"ד שאמר: 'אנחנו בירושלים, איך מגיעים בדיוק אל הציון?'"…

(מתוך דברים שנמסרו ל'לקראת שבת', וראיון ל'מוסף שבת קודש' ו'קולמוס')