"וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה" (דברים כ"ד, י"ג)
אחד מ'סעיפי' הרוממות הגדולים ביותר היא ההתחשבות בזולת. מי שיודע שלא רק הוא קיים בעולם, אלא יש גם אנשים אחרים בסביבתו, שגם הם צריכים את כל מה שהוא צריך – מתעלה לדרגה של רוממות שאין למעלה הימנה.
בית שהגרים בו לומדים את 'תורת ההתחשבות', הוא בית של גן עדן עלי אדמות. ולפעמים, ההתחשבות נעוצה בדברים קטנים, אבל הם-הם אלה שמרוממים את הבית לדרגתו העילאית, ומעניקים לו את האווירה הנאצלת.
וכשאנשים 'מתחשבים' – ההתחשבות הזו ניכרת גם ביחסם לשכנים, מהשכנים זה פונה בחזרה גם להתחשבות בבני הבית, וחוזר חלילה.
התקופה הדורשת הכי הרבה התחשבות, היא כאשר אחד התושבים בבנין החליט לבנות ולהרחיב את דירתו, באישור כל הדיירים כמובן. בתקופה זו נוצר רעש גדול בבנין ע"י הקידוחים, העלאת החומרים במעלית ותפיסתה במשך זמן רב, הלכלוכים המצטברים באופן חריג, וגם אם הדייר הבונה יעשה באמת כל מה שביכולתו, על מנת שלא להטריח ולצער את חבריו ושכניו, נדרשת מאיתם מידה רבה של וויתור, כדי להבליג על כל ה'בלאגן' המתחולל בבנין באותם ימים, שבועות וחודשים, שבהם נמשכת הבניה.
כאשר הפרוייקט משותף לכל הדיירים, או רובם, ניחא, שהרי ממילא כל אחד צריך לוותר לזולת, וגם אז, כפי שידענו, מתעוררים מתחים, שהלוואי שיעברו בשלום. אבל כאשר דייר אחד בונה, מתעצמת הבעיה בכפלים, והרי לא צריך להאריך ולפרט את הסיבוך לכך.
דווקא משום כך, זו העת והשעה 'לרומם' את הבית שלנו, את המשפחה שלנו, ולהראות לכולם שאנחנו פותחים את הלב, ומאפשרים לבונים לעשות ככל אשר יחפצו, בדיוק כפי שהיינו רוצים שיתנהגו עמנו.
להיות קשובים
מאידך, גם הבונים צריכים להתנהג ברוממות רוח, ולהיות קשובים למשפחות האחרות המתגוררות בבנין. לכן כדאי לציין את המעשה שעשתה משפחה חשובה ומיוחסת, המתגוררת ברמת אלחנן, שהחליטה לשפץ את הדירה מהיסוד. הם שכרו, כמובן, קבלן מקצועי שהביא למקום פועלים ופתח בעבודה. עכשיו תשמעו כיצד מתנהגת משפחה למופת, משפחה מרוממת, המעוניינת בכל ליבה לא לגרום הפרעה לאף אחד מן השכנים.
ביום פתיחת העבודות, מקבלת כל משפחה בבנין מעטפה צבעונית, ובה… חפיסת שוקולד גדולה, ומכתב מפורט מהמשפחה, בו היא מודיעה לכולם על תחילת השיפוץ בדירתם. לאחר מכן מופיעים כמה סעיפים, ובהם פירוט החוזה שעשו עם הקבלן.
'כמובן שתקופה של בנייה – לא קלה היא, אבל בכל זאת חובתנו לעשות את המקסימום שלא תהיה חלילה הפרעה או פגיעה. התנינו אפוא עם הקבלן, לעשות הכל כדי שלא תהיה הפרעה או פגיעה בשכנים', כותבת המשפחה אצילת הנפש.
ואז מפורטים במכתב הדברים שהותנו עם הקבלן, כמו למשל בטיחות, אחריות, התחשבות, ניקיון והיענות מיידית לכל פנייה של וועד הבית. כמובן שלאחר מכתב יפהפה שכזה, שהונח במעטפה ססגונית, בצירוף ה…שוקולד, גם אם תיווצר פה ושם בעיה כלשהי, הכל יעבור בשלום בס"ד, לאור כוונותיה הטובות של המשפחה.
כך בונים בית, תרתי משמע…
והנה הרבנית פאלי עולה לדירה…
והנה סיפור, ממש בענין זה, על הרבנית מ. פאלי ע"ה, אשת חבר למשגיח דישיבת חברון הגה"צ רבי צבי הירש זצ"ל. בימי ה'אבל' של הרבנית דיברו הרבה על כך, שהיא היתה שותפה לבעלה בגידול דורות ת"ח אוהבי תורה, דיברו הרבה על צדקותה המופלגת, על מידת גמילות החסד המופתית שהיתה בה, אבל סיפור אחד צד את אוזנינו יותר מכל.
הוא קרה, בעת שאחת המשפחות בבנין שבו התגוררה משפחת המשגיח בגבעת מרדכי, החליטה להרחיב את דירתה. כמה מן השכנים רטנו על כך, וטענו שהמשפחה ההיא מרחיבה גם את מה שלא אושר לה, ושיש רעש ולכלוך בעת הבניה, וטענות נוספות… עקרת-הבית, שהייתה אישה אצילה, נפגעה מכך מאוד.
יום אחד היא מבחינה שהרבנית פאלי עולה לדירתה, והנה-הנה היא כבר מתדפקת על דלת הבית. האשה חששה מאוד, שגם הרבנית המפורסמת באה להתלונן בפניה, אודות הרעש והלכלוך המפריעים לשכנים, ובמיוחד כשמדובר בזוג אנשים זקנים מאוד (הרבנית ובעלה המשגיח), שדברים אלה טורדים את מנוחתם.
היא ידעה מראש שאם הרבנית אכן תתלונן בפניה, לא תהיה לה ברירה אלא לחדול מהפרוייקט. אבל הרבנית פאלי היתה שכנה מסוג אחר. היא נכנסת במאור-פנים לביתה של האישה שבנתה, ואומרת לה בזו הלשון: "ראי שכנתי היקרה, מן הסתם בעת הבניה יש אצלך לכלוך גדול בכל חדרי הדירה, ויש לך גם משפחה עם הרבה ילדים בלעה"ר, ואם את רוצה לנוח קמעה, או אפילו לאכול בשלוה, ולעשות דברים הדורשים שקט ומנוחה, אין לך אפשרות לעשות זאת בדירה שלך.
"אז באתי להודיע לך, שהדירה שלנו ריקה, ואת מוזמנת, אפוא, לבוא ולנוח אצלנו, ולהשתמש בדירתנו כאוות נפשך. אנחנו נקצה לך חדר מיוחד, שתוכלי לעשות שם מה שאת רוצה"…
זה מה שעמד בראשה של הרבנית, וזה מה שהנחה אותה בכל מעשיה והנהגותיה בעולם הזה. לדאוג לרווחתו ולמנוחתו של השני! מדהים!
אירועים כאלה יכולים להתרחש רק אצל מי שחייו, וכל רגע ורגע מחייו, מושתתים על רוממות, ועל אמונה שלמה וטהורה בבורא עולם. זר לא יבין זאת, והלוואי ונידבק כולנו בדרכים אלה.
(מתוך הספר 'שמחה בבית', בעריכתו של הרב משה מיכאל צורן)