כבר חמישים שנה קשה לי הקושיה הזאת
סיפר אחד מתלמידיו שאירע שמרן הגרי"ג זצ"ל ולהבחל"ח הגר"ב פוברסקי שליט"א נסעו ביחד ברכב לאירוע מסוים ודיברו ביניהם בלימוד. ר' בערל הקשה קושיה ור' גרשון השיב לו בשני מהלכים לאחר שירדו מהרכב אמר ר' בערל לאחד התלמידים "אתה מבין איזה גאון הוא, רבי גרשון? כבר חמישים שנה קשה לי הקושיה הזאת והוא ברגע אחד מביא לי שני מהלכים כדי ליישב את העניין!" המשכו של סיפור היה שלאחר שבוע ניגש לרבינו בחור אחר ושאל אותו את אותה קושיה, ורבינו השיב לו ב"צריך עיון". הבחור התפלא והביע פליאתו "הרי לפני כשבוע הראש ישיבה השיב לר' ברע'ל על הקושיא הזאת בשני מהלכים?" ענה לו רבינו "ר' ברע'ל עמל כבר שנים בתורה ביגיעה עצומה ומגיע לו תירוץ טוב על הקושיה אבל אתה הרי בחור צעיר מדוע שלא תעמול קצת?!" (ר' ברוך דב דיסקין)
הגאון ר' חיים ברמן שליט"א הקשה לו קושיה בעיתוי מסוים, והוא השיב לו ב"צ"ע", ר' חיים ברמן שהכיר זה מכבר את גדלותו שאל אותו בהתחכמות "היכן צ"ע…?" ורבינו השיב לו "בקצות"… ובמקרה נוסף דומה שאלו פעם בחור שאלה, ענה לו היכן מופיע ענין פלוני ענה לו ר' גרשון "איני זוכר", המשיך הבחור ושאל "האם זה נמצא במקום פלוני?" השיב לו רבינו "לא, זה נמצא במקום פלוני"…
תלמיד שאל את רבינו שאלה ונענה כמו במקרים רבים ב"צריך עיון". התלמיד הרפה משאלתו, אך לאחר שבוע להפתעתו ניגש אליו רבינו וענה לו על אותה שאלה, התלמיד, שהבין כי לא בשל הזמן שחלף היתה לרבינו תשובה שאל: ,מדוע הראש ישיבה לא ענה מיד?" השיבו רבינו "שיערתי שהשאלה ששאלת הגיע מהבחורים, ורצוני שיעמלו הם על הדברים, אך כעת לאחר שבוע ודאי הרפו הבחורים, וא"כ באתי לענות לך את התשובה."
פעם בעת "ריתחא דאורייתא" דנו בעמקות על "שטיקע'ל" גדול שנאמר באחד השיעורים, שהיה מובנה על יסוד מסוים ברמב"ם. אח"כ כשהביאו את הדברים לפני רבינו נענה ואמר שאין כזה רמב"ם! בני הישיבה שהתקשו להאמין הלכו ובדקו בכל הרמב"ם ומצאו שאכן נכונים הם דברי רבינו
וכן מסופר בשם הרב דוד צבי הילמן זצ"ל שכל פעם שהיה לו קושיה ברמב"ם היה פונה לרבינו זצ"ל והיה שואל אותו…
שקיעות בלימוד
אחד מהמלווים שזכה לחסות בצילו של רבינו, מציין מנקודת מבטו את שקיעותו העצומה בתורה, ללא הפסק ובלא לאבד רצף, מעולם לא פסק פומיה מגירסא, גם בזמני נסיעות לא פסק לרגע, רק לשני דברים פינה הוא את תשומת ליבו. האחד, לדרוש בשלומו של הנהג והשני, לבדוק האם הנהג לא עובר על חוקי התנועה… (ובנידון דידן נזכיר שהיה פעם שהנהג עבר על חוק תנועה, רבינו מיד העיר לו ע"כ ולטענת הנהג שהרי "מלך פורץ גדר" לעשות לו דרך, הגיב שאינו מסכים לדברים הללו. )
ועוד מספר אחד מתלמידיו, שפעם באמצע שיחה של רבינו איתו, נכנס רב חשוב להזמין אותו לחתונת בנו, רבינו זצ"ל קיבלו במאור פנים והחל מעיין בהזמנה. אותו רב היה שייך לעדה חסידית, וכנהוג אצלם, כותבים את ייחוס המשפחה בצורה מפורטת, רבינו התעניין בכל שם ושם מיהו ומאיפה הוא, ולאחר שגמר להתעניין ונפרד ממנו בחביבות, המשיך רבינו בנושא בו אחז קודם- בדיוק באותה מילה שבה הפסיק, בלי להסיח דעת. וכן כשהגיעו אליו באמצע הלימוד, והפסיקו אותו בשאלות מסובכות וקריטיות בנוגע לישיבה, היה עונה ביישוב הדעת ומיד לאחר מכן היה ממשיך מאותו מקום בדיוק שבו אחז קודם עם השואל בלי להסיח דעת לרגע .
יחסו המיוחד לתלמידים
מעלה המיוחדת של רבינו שניכרת לכל היא מסירותו וסבלנותו לתלמידים.
שח פעם רבינו לאחד מתלמידיו כי הוא יודע שהרבה הורים שולחים את בניהם לישיבה בגללו וע"כ הוא מרגיש אחריות רבה ואישית לדאוג להם. ואכן התלמידים מעידים שבהכנסם לישיבה בעודם צעירים מופתעים מהיחס האישי והחביב שניתן ע"י ראש הישיבה.
בהקשר לכך סופר מקרה מעניין שארע לפני שנים אודות תלמיד מסוים שהגיע להתקבל לישיבה, התלמיד היה כהן. רבינו קיבלו והתעניין בשמו ובפרטיו. וכשאמר לו את שמו הגיב רבינו: "מעניין, כזה שם משפחה שהוא "כהן" אף פעם לא היה בישיבה…" וזאת לאחר אלפי תלמידים שעברו תחת ידו…
בכל בוקר לאחר התפילה היה מאזין ועונה לשאלות הבחורים בלימוד, כל בחור בפני עצמו, והיה שנמשך הדבר עד לשעה ויותר לאחר התפילה. היה מקרה שהגיע אליו תלמידו בעשר בבוקר לדבר עמו בלימוד. ואחד מבני הבית ששהה בבית באותה השעה חס על בריאותו של רבינו ולחש לתלמיד באוזנו שרבינו לא אכל עוד ארוחת בוקר, רבינו שהבין בחכמתו הרבה מה לחש לו, פנה מיד לתלמיד בתנועת ביטול של הינף יד ואמר לו: "אל תשים לב למה שהוא אומר לך…" ועל אף שדחיית הארוחה שיבשה את מערכת גופו באותו היום לא שת ליבו לדבר.
היו פעמים שכבר התחיל ליטול ידיים, אלא שלפתע נשמעו דפיקות בדלת, מיד הלך לפתוח. וכשקרה שכבר נטל ידיים, אכל כזית, ומיד פנה לתלמיד שנכנס אליו.
וכן כשרבו צלצולי הטלפון בביתו ובני הבית שדאגו לבריאותו רצו לנתק את הטלפון, סירב בכל תוקף לעניין. כמו כן כששם לב שדחו מישהו שלא להיכנס לבית עקב דאגה למנוחתו, ביקש להחזירו. היו מקרים שכבר נשכב במיטה למנוחה ומעם הדלת נשמעו דפיקות, מיד התרומם לפתוח ולא נתן לאיש לעשות זאת במקומו, ובוודאי שלא איפשר לדחות את הדופק בדלת.
ועל כך מעיד אחד מתלמידיו, שגר בעיר אחרת, כי לפני שנים בא להתייעץ עם רבינו לאילו ישיבות כדאי להכניס את בנו . התלמיד, שלא היה נוכח רבות בביתו של רבינו, נחרד לראות כי רבינו חלוש ביותר ונשכב על המיטה על צידו, כמובן שהתנצל מיד ואמר כי יבוא בפעם אחרת, אך רבינו הורה לו כי יכול לדבר ולשאול. תוך כדי נשמעו דפיקות בדלת, והתלמיד שעוד לא הספיק לעשות דבר נדהם להיווכח כי רבינו התרומם בזריזות ממיטתו ע"מ לפתוח את הדלת ולקבל פנימה את הבאים. שאלו אותו תלמיד בכאב "וכי אני לא יכולתי לפתוח את הדלת?" נענה לו רבינו "וכי מה היית אומר? שאיני יכול לקבל עכשיו… וזאת נגד רצוני!"
מנהג קבוע יש לו שכאשר מדבר עם מישהו בלימוד הוא עוצר בהליכתו עד לסיום הדברים. ביום אחד חורפי השתוללה רוח סערה, וכבר לא יכול היה רבינו לעמוד בחוץ, ומכיוון שלא רצה בשום אופן לדחות את התלמיד השואל, פנה אליו בשאלה לאיזה כיוון פניו מועדות, ורק לאחר שהתברר ששניהם הולכים לאותו כיוון הסכים להמשיך ולדבר תוך כדי הליכתו. וכן בעניינים נוספים היה מוסר כל כוחו לתלמידים במה שיכל להועיל להם, ויעידו על כך כמה סיפורים:
תלמיד אחד סיפר בכאב לרבינו כי ברגע האחרון לפני פגישה שנקבעה לו ה"התפוצץ השידוך". ולא ידע כיצד יספר זאת לאימו. אמר לו רבינו "אני אעשה זאת ואתקשר להודיע את הדבר לאימך" ואכן כך היה. עד היום לא יודע הבחור מה נאמר בשיחת טלפון זו, רק דבר אחד הוא יודע, שאימו נרגעה לחלוטין.
בהזדמנות אחרת הגיע אליו תלמידו וסיפר כי ביקשו ממנו למסור דרשה בליל יום כיפור, בין "כל נדרי" למעריב, ויש לו חשש שזה עלול לאמץ אותו ויקשה עליו את המשך הצום, ענה לו רבינו: אין זו בעיה, בדרך הלוך תיסע ברכב ורק בחזור תלך ברגל. לאחר מכן הדריך אותו בפרטות כיצד להתכונן לצום.
הגיע אליו אחד התלמידים לבשר שבשעטו"מ נולד לו בן, אותו תלמיד שח לרבינו כי הוא מתלבט איזה שם לקרוא לתינוק, רבינו ישב איתו בסבלנות רבה ויחד העלו שם אחר שם עד שהגיעו למסקנה ברורה כיצד כדאי לקרוא לרך הנולד, לבסוף אמר התלמיד כי הוא מקווה שאשתו תסכים לשם הזה… רבינו נתן לו את הטלפון ואמר לו: תתקשר לבית החולים, תבקש את אשתך ותשאל אותה האם השם מקובל עליה…
אחד מתלמידיו הגיע לבקש אישור מרבינו לנסוע לשבת למקום מסוים, רבינו נענה לו בשלילה. התלמיד טען כי הוא צריך מנוחה, ענה לו רבינו שעדיף שימצא דרכים אחרות לנוח. בליל שבת, לפני הסעודה, יצא רבינו במפתיע לקרוא לאותו בחור להזמינו לסעוד בביתו.
ועוד מעשה שהתרחש במסיבת חנוכה בביתו, הגיע אליו אחד התלמידים וביקש רשות לקחת דבר מאכל מהמטבח בשביל להביא לאשתו שבבית. ענה לו רבינו "בוודאי" קם בעצמו, נכנס למטבח, ארז "לטקע'ס" בשקית ונתן לאותו תלמיד.
תלמיד אחר סיפר עוד כי פעם התקשר אליו ע"מ להתייעץ עימו אודות השתתפות בחתונת קרובי משפחה שאינם שומרים תו"מ, רבינו להכריע בדבר ואמר לו כי יתקשר לשאול את הגראי"ל שטינמן זצוק"ל וללא שום שהיות עמד ופתח בשבילו את הפנקס והקריא בעצמו את המספר של ר' דוד שפירא
עוד סופר על מקרה שניתן ללמוד ממנו מוסר השכל גדול: בישיבה למד בחור שהיה מאוד חלש בלימוד, רבינו יצא מגדרו וקירב אותו יותר מכל בחור אחר, הוא אף למד איתו בחברותא ועשה בו מהפך עצום שאיש לא צפה אותו מראש. וכשאותו בחור היה שואל שאלות בשיעור רבינו היה מתייחס אליו באופן לא רגיל, לאחר מכן כשהיו שואלים אותו שאלות על השיעור היה מפנה ואומר: תשאלו אותו (את אותו בחור!) שהוא בעל כשרון גדול… כמו כן מעידים תלמידיו, שכאשר סבלו ממועקות ובאו לשפוך את ליבם לפני רבינו, היה רבינו מקשיב להם ברוך, והיה דורש לאחר מכן בשלומם, והיה שמח בשמחתם כשנושעו.
מנהגו הטוב של רבינו לעודד תלמידים יתומים ממצוקותיהם, ולעודד את רוחם, הגיע אליו בחור יתום שבור במיוחד. ר' גרשון ניחמו ועודדו בדברים הבאים: "היה פעם בחור שהתייתם מאימו ובעקבות המצב העגום עזבו היתומים את בית אביהם ועברו להתגורר אצל דודתם, ע"מ שתגדל אותם. ליבו של אותו בחור יתום חישב להישבר, והוא עמד ליפול ליאוש בשל הקושי והצער, אך פתאום החל להדהד בראשו קול אחד קטן שאל לא ליפול ליאוש, אלא להתגבר ולהתחזק, ושב וחיזק עצמו, עד שחזר לבית אביו. וכיום אותו בחור מכהן כראש ישיבת פוניב'ז…" (שמו הוא ר' גרשון אדלשטיין…). (בשם הרה"ג יצחק נוימן שליט"א)
ובכדי לסבר את האוזן על היכרותו העמוקה בנפש תלמידיו נציין עובדה מעניינת:
ר' מיכל יהודה היה שולח אליו בחורים מפוניבז’ הקטנה ע"מ שיבחנו אצלו, והיה שואל את כולם את אותה שאלה, ובכל קבוצה היו יודעים מראש מה הולך לשאול, ובכל זאת היה תוהה על קנקנו של כל בחור, והיה מפרט בהבחנה דקה לר' מיכל יהודה את התרשמותו מכל בחור ובחור.
פן נוסף שיש להדגיש הוא הפן של יראת הרוממות הגדולה שיש לתלמידים מרבינו. מעיד אחד התלמידים כי בלי הסבר לתופעה, הוא יכול להעיד, שלפני שנים רבות בהיותו בחור הוא זוכר כי ר' גרשון היה דמות שהכל יראים מפניה, הוא היה מוסכם היה על כל סוגי התלמידים בוועד וכולם יראו מפניו. הוא אף מוסיף "שהרגשנו שהוא יודע במבט אחד על כל בחור מה הוא בדיוק ואולי זה עצמו הוסיף ליראה ממנו"…
מסירת התורה על דרך האמת
רבינו התמסר ביותר להעביר את התורה לתלמידיו עד שיגיעו להבנה ישרה. מעולם לא שינה לו מה יגידו ואיזה רושם יווצר עליו. עד כדי כך שבצעירותו כשהחל למסור שיעורים בישיבה, היתה לרב מפוניבז' אכזבה קלה על כך שרבינו מדבר בצורה פשוטה ולא מפולפלת כמו שאר ראשי הישיבות. אך לרבינו זה לא הפריע, ההפך הוא הנכון, חשוב היה לו ביותר שתהיה שפת השיעורים שווה לכל נפש. ואילו רק לאחר שנים ארוכות הבינו התלמידים כמה עומק יש בשיעורים. כמו כן היתה רגילותו לפני שנים לדבר תמיד מתוך דף, ופעמים רבות אף לשבת בשיעור כללי, משום שטוען שאת המאמץ שהוא מכלה על העמידה בשעת מסירת השיעור בעל פה, הוא יכול להשקיע בעומק מסירת השיעור וחבל לבזבז אותו לחינם… ופעמים רבות שמרוב חולשתו הרבה היה אז צריך להפסיק באמצע השיעור היומי ולשכב לעיני כולם על הספסל, היו פעמים שאף התעלף לאחר השיעור, ועם כל זאת לא פחד, ולא חדל ממסירת השיעורים. ועוד מספרים תלמידיו שאחרי מסירת ה"שיעור כללי" היו מסתכלים בדף שהכין לשיעור וגילו שדילג על קטעים שהיו בהם חידושים מפולפלים שיכלו לעשות רושם עז על השומעים, אך הוא העדיף לדלג עליהם והשתדל להשקיע את הזמן בדברים הפשוטים שיהיה בהם את הכח להוסיף באמת לתלמידיו בסוגיא.
ופעמים כששואלים אותו שאלות בשיעור ועונה עליהם, אבל לאחר השיעור כשמבקשים ממנו לחזור על אותו תירוץ אומר: עדיין לא הספקתי לעיין בדבר לאשורו ולכן אינני רוצה לומר דברים שהם לא לגמרי מדויקים…
הרב י. ט. שלמד בישיבה לפני כשלושים שנה, משתף אותנו בתחושותיו: "בזמנו כשהייתי בשיעור א' בישיבה, הייתי בטוח לתומי כי מרן משקיע את עיקר ידיעותיו התורניות בשיעור, וממילא מה שנאמר בשיעור הרי שהוא יודע ומה שלא נאמר סימן שאינו בתחום הידיעות שלו. אך כאשר החל מרן למסור שיעורים כלליים נדהמנו להיווכח כי בכל סוגיא יש לו מהלך קבוע ומוצק משלו בהבנת הדברים, והיקף ידיעותיו ביסודות האחרונים הוא עצום, אז דוקא גברה בליבנו הפליאה כיצד מסוגל אדם שיודע כל כך הרבה, כובש את ידיעותיו ולא אומר לתלמידים מאומה, מלבד מה שסבור שהם צריכים לשמוע. עצם הידיעה הזאת חינכה אותנו לשים דגש מה הוא העדיף לומר בשיעור ובעיקר מה לא לומר".(שם)
בכל שבוע, ביום שלפני מסירת ה"שיעור כללי" נהג רבינו למסור "חבורה" בביתו, אליה הצטרף הרב הגאון ר' חיים ברמן שליט"א, שאלו אחד מבניו מדוע נכנס ל"חבורה" האם לא די לו בשיעור כללי? ענה לו ר' חיים: אני נכנס לחבורה כדי ללמוד מה הם מידות טובות איך שלא אכפת לר' גרשון ענין הכבוד, אלא רק ללמד את התלמידים תורה לשמה. ומשתדל לא לומר את החידושים בשם עצמו אלא לחפש מאן דהוא שמזכיר את אותו חידוש. באותו ענין נזכיר שגם אינו חושש לפתוח ספרים או חוברות "מראה מקומות" פשוטים, שיכולים לתת עליו רושם פחות בעיני התלמידים שכביכול אינו בקי מספיק בידיעת התורה, אלא פותח ומחפש האם היה מישהו שקדם לו שמזכיר את חידושיו ע"מ שלא יאמר אותם בשם עצמו.
וכך גם תמיד מורה לתלמידיו להתנהג בדרך האמת ולא לחפש כבוד ורושם.
זיכוי הרבים – עדיף
אחד מהדברים שרבינו היה מעורר עליהם רבות הוא עניין "זיכוי הרבים" ישנם דוגמאות רבות לכך:
הגיע אליו תלמידו ושטח את התלבטותו. לדבריו, ביקשו ממנו לדבר בין "קבלת שבת" ל"מעריב" ושאל את רבינו האם עדיף לדבר בלימוד או במוסר ענה לו שבוודאי במוסר, כי במוסר יש משום "זיכוי הרבים" מה שאין כן בלימוד שמי יבין מה מדבר, והרי כיצד ידע האם יש מישהו שאוחז איתו בסוגיא? לאחמ"כ הגיע אליו שוב אותו תלמיד והסביר כי אותו גבאי שביקש ממנו לדרוש טוען שעלול להיווצר חילול ה' שאברך כמוהו לא ידבר בלימוד… ענה לו שוב רבינו: תגיד אתה בעצמך מה עדיף, האם בלימוד שאיש לא יבין, או בענייני מוסר שיכול מאוד לזכות את הרבים…
ואכן רבינו הורה פעמים רבות להשקיע ב"זיכוי הרבים" ולא להרפות מדבר שמזכה את הרבים שהחל בו. תלמיד הגיע לרבינו ושטח לפניו את שאלתו. הוא סיפר כי הוא עומד לעזר חבר יתום ומסייע לו הן מבחינה נפשית, והן מבחינת עזרה בממון. הוא סיפר כי הדבר כבר ממש מסיח את דעתו מלימוד, מכיוון שהוא עסוק רבות בטרדות בנוגע לממון, אך רבינו הורה לו שלא לעזוב את הדבר, מכיון שהוא האוזן קשבת שלו, עליו להמשיך ולהיות בתפקיד זה.
אל רבינו הגיע תלמיד להתייעץ, וסיפר כי הוא מכהן כר"מ בישיבה חלשה, והוא נוהג עם התלמידים בסבלנות וברוך, ולא ביד קשה, ולדוגמא הוא אינו "מעיף" מן הישיבה בחור שמתקשה לקום בבוקר לתפילה. רבינו השיבו כי זהו זיכוי הרבים והתלמידים צריכים לו, ואכן זוהי צורה טובה, כי מה ההיתר להוציא בחור ממיטתו בכח אם אין לו טעם בתפילתו. "אם הם מוציאים אותך, אין מה לעשות, אך אתה מצידך אל תעזוב" כך הורה לו.
לעיתים מורה רבינו לתלמידים הנחיות יוצאות דופן, בכל בחור לגופו ובכל ענין באופן שונה.
פעם כשהגיע אליו בחור בשאלה האם להתחיל למסור שיעור דף היומי בכל יום במקום מסוים שהוצע לו, ואמר כי השיעור יהיה על חשבון ה"מעריב" בישיבה. השיבו רבינו "האם אתה מתפלל בכל יום בישיבה?" "לא תמיד" הודה התלמיד. "א"כ זו לא בעיה". אך התלמיד הוסיף ואמר שהמקום הוא של בעלי בתים פשוטים. אמר לו ר' גרשון "אני התחלתי למסור בזמנו ל"בעלי בתים" פשוטים בהרבה ממה שאתה הולך ללמד… וזהו זיכוי הרבים וכדאי לעשות דברים טובים בגיל צעיר…"
לאחד הבחורים הוצעה הצעה לבוא ולמסור דברי חיזוק בשבת שנערכה ע"י רב מסוים ונועדה להיות שבת חיזוק. שאל אותו בחור את רבינו האם אמנם ללכת ולהשתתף. ענה לו רבינו שודאי כדאי כי זהו זיכוי הרבים וכדאי להתחיל בזיכוי הרבים בגיל צעיר.
עזרת לי לקיים את החיובים שלי בעולמי…
ועוד מעשה קטן באותו העניין: פעם הגיע אליו אחד ממקורביו וביקש ממנו האם יכול לחזק בחור מסוים וללמוד איתו "חברותא" פעם בשבוע, רבינו ענה בחיוב. לאחר מכן הודה לו מקורבו בברכת "יישר כח" על כך, ענה לו רבינו "יישר כח לך שאתה עוזר לי לקיים את החיובים שלי בעולמי, משום שאני עצמי לא תמיד יודע בוודאות מהם החיובים שלי ואתה עזרת לי עכשיו לעשות זאת, אם כן מגיע לך יש"כ ע"כ."
נקיות מנגיעות
נקי היה רבינו זצ"ל מעניין הנגיעות האישיות ולא מטריד אותו כלל מה יחשבו האנשים, ואף בעלמא כששאלו אותו שאלות ענה את מה שחשב, ולא חשש מדעתו של אף אחד. מעלה זו ניכרת אצלו גם בתקיעת השופר שחלק מכח הצלחתו לתקוע בצורה חדה נובע מכך שאינו חושש כיצד יצאו התקיעות ומה יקרה אם לא יצליח, אלא מתמקד בעצם מלאכת הקודש בלבד. (וכן פעם כשאחד התלמידים התעניין האם יש לרבינו לחץ מהכנת השיעור. הגיב לו רבינו בתמיהה: "וכי מה יש להילחץ? מקסימום יתברר שטעיתי…")
וכן כשמורה מדרכיו לאנשים אין הוא נגוע ברצונותיו ובכבודו.
מספר אחד התלמידים בשם חזן ותיק שהתלבט והפך בדעתו האם להתפלל בימים הנוראים במחיצת ר' גרשון או במקום אחר , שגם שם הוצע לו להתפלל. הלך ושאל את מרן ר' חיים קנייבסקי זצ"ל מה להעדיף. ענה לו ר' חיים שיבדוק היכן מתפללים ה"זקנים", ולשם ילך. הלך ובדק, ומצא שה"זקנים" מתפללים במחיצתו של ר' גרשון, אי לכך בחר להתפלל שם. אך זאת שח לאחר מכן לאחד מתלמידיו של רבינו "כשהלכתי לשאול את ר' גרשון בעצמו את אותה שאלה אמר לי כי אינו יכול להכריע כי הוא "נגוע" בדבר… הדבר עשה עלי רושם עז, וזהו הדבר שגרם לי לבסוף להכריע…"
וכן כשהחל רבינו לדבר לראשונה על הענין של שהות בישיבה בימי החנוכה, עוד התקשו הבחורים לקבל את הדברים ובחנוכה חזרו רוב בחורי הישיבה לביתם, מעט בחורים כן נשארו, אך ר' גרשון, ללא נגיעות אישיות, הורה להם שלא ישארו לבדם, וישובו גם הם לביתם.
וגם כשנוגע לעניני אחרים נותר נקי בהכרעותיו. ר"מ מסוים הגיע לשאול בעניין הכרעה מסוימת בישיבתו האם לנהוג כך או אחרת. השיבו רבינו כי אינו יכול לענות מבלי לשמוע צד נוסף בענין. לפלא היה בעיני השואל שכן לא אמר לר' גרשון כי יש עוד צד בענין, ומהיכן ידע זאת?!
ישרות
וקצת על ישרותו הנדירה של רבינו, שכבר העיד עליו החזון איש שלר' גרשון יש סברות ישרות, בספר "אעלה בתמר" מביא בשם מרן הרב שטיינמן זצוק"ל שמרן החזו"א המליץ לגאון ר' מאיר גריינמן שליט"א ללכת לשמוע את שיעוריו של ר' גרשון כי אצלו אפשר לקבל ב"לומדעס" ובהבנת התורה.
מספרים נכדיו של הגר"א פינקל זצוק"ל בשמו. שכאשר היה בחור בישיבה, ורצו הבחורים לקבל סברה ישרה היו נגשים לר' גרשון.
ומישרותו הרבה זכו התלמידים להנות בעת שמיעת השיעורים. ושח פעם אחד מתלמידיו הוותיקים שיש כאלו שטועים לחשוב בשל פשטותו הרבה ששיעוריו אינם עמוקים כל כך, אך זו טעות גמורה כי האמת היא שנדרשים הרבה עמל ויגיעה להבין את השיעורים.
דקדוק בהלכה
את דקדוקו של רבינו בהלכה עד קוצו של יוד ניתן היה לראות ע"י התבוננות על אורחותיו בכל פסיעה ופסיעה כיצד באף תנועה לא סטה מד' אמות של הלכה, ולעיתים הגיע הדבר עד כדי מסירות נפש של ממש. גם במצבי חולשה בשל גילו המבוגר לא נטה להקל בשום עניין, אלא הקפיד בדביקות רבה גם על פרטים קטנים כאילו אינו חש קושי בדבר. ומספר תלמידו שעד גיל שמונים לא ביטל רבינו צום אחד. הפעם הראשונה בחייו היה בגיל שמונים כאשר חלה בדלקת ריאות, ובאותו היום היה "צום גדליה "נדחה", ישב רבינו ועיין במשך מחצית השעה בדבר ואז פסק לעצמו שאסור לו לצום.
רבינו עורר ע"כ, שבכל בוקר כשקמים יש להרהר בדברי תורה. והקשה לו אחד מתלמידיו המקורבים, שהגר"א פוסק שהרהור כדיבור, ואם כן, כיצד מותר להרהר בדברי תורה לפני ברכות התורה? ענה לו רבינו על אתר "שהמחבר" פוסק שהרהור לאו כדיבור ואם כן יש פה ספק דינא, ולכן מותר להרהר מיד כשקמים… והביא לכך רבינו ראיה מה"משנה ברורה" שכתב שאחד שלא נרדם בלילה, וא"כ יש ספק ידוע האם יכול לברך ברכות התורה והמ"ב פוסק שיכול להרהר בדברי תורה.
ואירע שנשכב פעם על הספסל מרוב חולשה לאחר מסירת השיעור, ניגש אליו אחד מתלמידיו המקורבים, נטל את מעילו של רבינו והניח אותו מראשותיו במקום כרית, כדי שיהיה לו נח יותר, לאחר מכן, התאושש רבינו מהמנוחה ושאל "היכן המעיל שלי?" מיד ענה לו התלמיד שהניח את המעיל מתחת לראשו, שאל רבינו "למה עשית את זה ?" ענה לו התלמיד שתמיד הוא עושה כך, כדי שיהיה לראש הישיבה יותר נח, "אבל תמיד אתה מניח את המעיל שלך, נכון?" המשיך רבינו להקשות "ומה ההבדל?!" תמה התלמיד "משום שלהניח את המעיל שלי מתחת לראשי זה קשה לשכחה, ואילו לשים את שלך, אינו קשה לשכחה" השיב לו רבינו שבזה הרגע קם ובקושי התאושש מחולשתו… (ועיין בספר שיח השדה בספר הזיכרון לעניין חילוק הנ"ל)
ניכרת הקפדתו בכל פעם להיזהר שלא להשאיר ספר פתוח ואף כשהתרומם רק לרגע אחד לקחת ספר מארון הספרים, הקפיד לסגור מעט את הספר שקרא בו. וכן בשעת התפילה, בשניה שבה הוא הסתובב לאמירת ה"ברכו" הוא הקפיד לסגור את הסידור כדי שלא ישאר מגולה.
חשש מנדרים
פעמים רבות כשהיה מגיע לכל מיני שמחות גם במצבי חולשה קשים שאלוהו מה הקשר שיש לו עם אותן משפחות שכך טורח ומגיע אליהם במסירות נפש. נענה והשיב שהתבטא להם שבעזרת ד' הוא יגיע וא"כ הוא חושש מנדר…
חשבון הנפש
הקפדתו בחשבון הנפש על עניין ה"מידה כנגד מידה" היא עד הפרטים הדקים ביותר. ומספרים שבתקופה בה חלה אחיו הגאון ר' יעקב אדלשטין זצ"ל התעלף רבינו פתאום לאחר סעודת פורים, סברו כולם שהדבר ארע בשל המתח מחוליו של אחיו, אך כששמע זאת רבינו הקפיד מאוד והבהיר כי זה לא קשור לעניין כלל, "יודע אני בברור בשל מה קרה לי הדבר, שהרי היום בסעודת הפורים הארכתי את הסעודה מעט לאחר צאת הכוכבים וע"פ ההלכה אין בזה שום טעם, וא"כ היה כאן ביטול תורה שלא לתועלת ומידה כנגד מידה סובבו לי מן השמים ביטול תורה נוסף…
וכן לאחרונה כשתקפו אותו כאבי גב חזקים היה במתח נורא, פנה אליו נכדו ושאל אותו מדוע הוא כה מתוח הרי סה"כ אלו כאבי גב בלבד, ואין בכך שום סכנה. ענה לו רבינו שהוא מתוח מכך שאינו מצליח לגלות מה ה"מידה כנגד מידה" שסובבו לו כאן מן השמיים…
הקפדתו על הבריאות
אך מאידך עם כל ניצול כוחותיו עד תום של רבינו, לא נמנע הוא מלהקפיד על כללי ה"ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" בין בבריאות הגוף ובין בבריאות הנפש, ותמיד נוהג לומר לתלמידיו שצריך לעבוד את ה' בלי מתח ולחץ, ולא לעבור חלילה על גדרי הבריאות, כי בדרך הזו אפשר להפסיד הכל. כדוגמה להשקפתו בנושא זה היא הקפדתו על הליכה יומית ברחוב ראב"ד, בכל בוקר לאחר התפילה.
כמו"כ נוהג הוא לחגור בקביעות כשמסיעים אותו ברכב ולטענת האומרים שהרבה מגדולי ישראל לא הקפידו לחגור, הגיב: אני, כן נוהג לחגור.
ניצול הזמן
כידוע היה לרבינו בכל יום קביעויות לשטחים נוספים בחלקי התורה, כאשר הוא מגיע לאירוע כל שהוא ונותר לו זמן מיותר הוא משער את משך הזמן, ולפי זה הוא מוציא מכיסו את הספר המתאים בדיוק לזמן המסוים שנותר לו.
פעם ביקרה משלחת כל שהיא בביתו של רבינו למטרה מסוימת. כשסיימו את מטרת העניין שלשמו באו, ביקשו להתעכב עוד קצת בשביל לצלם וכו' רבינו, שדעתו לא היתה נוחה מבזבוז הזמן המיותר שיגרם מכך, סימן לתלמידו, שבא לשוחח עם רבינו בעניין כל שהוא, בלי שאנשי המשלחת שמו לב, להכנס עימו לחדרו. בחדר לא היו כסאות אלא שני שרפרפים בלבד, אך לא היה זה מעצור בעבורו, רבינו בן ה-80 ישב על שרפרף אחד ותלמידו על השני, וכך דיברו ביניהם עד ששמע מעם החדר שאנשי המשלחת פנו לדרכם…
ההקפדה שלא לדבר דברים מיותרים
את מחשבותיו והרגשותיו של רבינו אין איש שיכול לתאר ולפרט, משום שאין הוא רגיל להכביר בדיבור. אך דבר אחד מורגש בבירור אצל אלו הסובבים אותו: מרן ראש הישיבה הינו "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה"
לפני שנים סיפר אחד הנכדים שכאשר אירע איזה מקרה בעולם, הגיע אליו אותו נכד לספר את הדבר. והנה הוא שם לב שרבינו אינו מגיב. חשב הנכד שמא לא שמע טוב, וחזר שוב על הסיפור בקול רם, אך הסבא עדיין אינו מגיב, או אז גילה שהסבא אינו מאזין לו. רק לאחר מכן הבין הנכד שהסבא אינו מעונין להקשיב כי אין אצלו מקום לסיפורי דברים בעלמא כי הלא זהו בזבוז זמן.
ובאותו עניין מספר נכד נוסף כי רבינו נוהג היה לעבור על עיתון יתד נאמן בכל יום ע"מ להיות מודע למצב הדור אך חרף גילו המבוגר מקפיד הוא לעשות זאת בעמידה בכדי שלא להכניס את ליבו לעניין, ובדברים שלא צריך.
שלוות הנפש
ידוע לכולם שאין מה שיוציא את רבינו משלוותו. והיו שהתבטאו שמרגישים נעימות מלהתבונן על רבינו, משום שלראות אדם כה רגוע- הרי זה עצמו משרה רגיעה בלב.
לרבינו ישנו תלמיד- אברך, שמסייע לבחורים צעירים במציאת רעיון לקושיה טובה, כדי שיוכלו לגשת ולדבר עם רבינו ע"מ ליצור עמו קשר. ופעם שח אחד הבחורים הצעירים לאותו תלמיד כי הוא לחוץ מאוד וירא מלגשת ולדבר עם רבינו, אך התלמיד הרגיעו בציינו את תחושות האנשים על הרוגע של רבינו, הדברים הרגיעו את הבחור הצעיר. ואכן, לאחר מכן כשיצא מעם רבינו אמר לו שהדברים נכונים, ואכן ברגע שנכנס למרן ראש הישיבה וראה אותו, נרגע מידית.
בבחירות האחרונות שהתקיימו ביום שלישי, הוא היום שבו מוסר רבינו את הועד השבועי. שח אחד האברכים שהסיבה שבאותו יום הגיע לוועד למרות הטרחה הגדולה, היא משום שרצה לראות את האדם היחיד שנותר שליו ביום מתוח זה…
מידות
על מעט מן המעט ממידותיו הנפלאות, מעיד אחד התלמידים שאדם אחד היה מגיע בקביעות לרבינו לומר לו את חידושי התורה שלו, משום שרבינו היה היחיד שהיתה לו הסבלנות להאזין לו. ואותו אדם היה מדבר ללא הפסקה. אחד מהמלווים, שחרה לו העניין, ניסה לרמוז לאיש שהדבר גובל בהטרדה. אך ההוא לא הבין את שנרמז, והמשיך הלאה. לאחר מכן הגיעו לרכב ורבינו נכנס, אך אותו אדם עדיין לא חש ונכנס עמו ביחד… המלווים שכבר לא היו מסוגלים להתאפק גערו בו ודאגו להוציאו מן הרכב. אך רבינו הקפיד על כך וציווה להחזירו עד שיגמור לדבר את דבריו.
זה נהנה וזה אינו חסר…
ילד מסוים היה נהנה ללכת לצידו של רבינו, בכל שבת לאחר התפילה, והדבר נמשך תקופה ארוכה. אחד מהתלמידים שחשש שמא זה מפריע לרבינו, ובמיוחד לאור העובדה שאותו ילד היה נצמד אליו, בקש להסיט את אותו ילד משם, אך רבינו ששם לב לכך עצר אותו ושאל בפליאה: מה זה מפריע לך? הוא נהנה מכך ולי הדבר אינו מפריע, "זה נהנה וזה אינו חסר" ולמנוע זאת ממנו, זוהי סתם מידת סדום…
ומעבר לכך סיפר פעם תלמיד כי הגיע לשאול שאלה בלווית בנו הקטן, וכשישב לשאול את השאלה הושיב את בנו על ברכיו, הילד שהיה ממול רבינו בעט מבלי משים ברבינו בכל זמן השאלה, רבינו כמובן לא הגיב מילה, זאת ועוד גילה התלמיד כי לאחר מכן ניקה רבינו בשקט את מכנסיו, משום שהקפיד מאוד שלא יהא רבב על בגדיו, אך במשך השיחה לא נראה היה כי הוא מרגיש במשהו.
וכן עוד על זהירותו שלא לפגוע באף אדם, מספר אחד מתלמידיו שהגיע לכנס שנערך בירושלים, ובשעה שדיבר חרג מהרגלו הקבוע לדבר מתוך הדף. רק באמצע הדברים הוציא רבינו את הדף והקריא מתוכו. לאחר מכן התברר שהרב הנואם לפניו אמר דבר שהיה אמור לסתור את דברי רבינו וכדי שהרב ההוא לא יפגע, שינה מהתוכנית ודיבר דברים אחרים. ובאמצע השיחה הוציא את הדף ושילב את הדברים עם מה שהכין קודם לכן.
כמו כן אירע כשהגיע לאחד מהכנסים בירושלים ובבמה המרכזית ישבו כמה רבנים חשובים. ובבואו, לחץ את ידי כולם. אך היה רב אחד שאליו לא הצליח להגיע, בפשטותו הרבה סימן לאותו רב בידו ממרחק כדי שח"ו אותו רב לא יחוש חלישות הדעת…
בשמחת ה"וורט" של נכדו, שהתקיימה בביתו המתין עד להגעתו של סב הכלה, שהיה יהודי פשוט, וכשהגיע קם לכבודו וקיבלו בחביבות גדולה ובמאור פנים.
ועוד מספר התלמיד שהיתה לרבינו שכנה קשת יום, שנזקקה פעמים רבות לעזרה טכנית בכל מיני עבודות ותיקונים בביתה. רבינו, שהיה אז כבר בשנות השמונים לחייו, בא לעזרתה פעמים רבות, ולא חס על כוחו וכבודו.
הקפדה על כבוד הזולת
רבינו הקפיד מאוד על כבוד הזולת. כאשר הגיעו אליו עם שאלות לאילו ישיבות לשלוח בחורים מסוימים, והיו חילוקי דעות בין שני אנשי צוות, אמר: "איני יודע מה לומר" ולא אבה להכריע לאב מפורשות כנגד אותם אנשי צוות שלא אחז כמותם, כדי שלא לפגוע בכבודם חלילה. אלא רק היה אומר "תשמעו לפלוני שהוא מבין וחכם גדול". אפילו כשהפצירו בו לומר את חוות דעתו האישית היה נשאר איתן, והגיב "אני איני יודע, תשמעו לפלוני שהוא מבין וחכם גדול…"
דאגה לזולת
הגיע אליו פעם תלמידו ופרך לו נקודה שדיבר עליה בשיעור, שנפרכה על ידי תלמיד חכם אחד , רבינו שנהנה מאוד מהפירכא הגיב שכנראה אותו אדם "בעל דרגה". וברגישות שאל מיד האם הוא נוהג להדפיס את חידושיו, תלמידו הגיב בשלילה. רבינו ששיער בליבו שמסתמא תלמיד חכם כזה, שאין לו דרך לפרסם את חידושיו, ודאי מתעצב בליבו, הורה מיד לתלמיד לכתוב על הדף את כל ה"שטיקע'ל תורה" שדיברו עליו וביקש "תביא לי את זה, אני כבר יראה מה לעשות עם זה." לאחר כמה שבועות הזכיר את אותם דברים בשיעור כללי ולאחר מכן בשיעור יומי, עם שמו של אותו תלמיד חכם. אחר כך כשהדפיסו את השיעור לקח אותו תלמיד את הדף והלך להראות את זה לאותו תלמיד חכם, וכשראה את שמו מוזכר בדף התמלא בשמחה וקיבל כוחות מחודשים .
סיפור נוסף שהיה שהגיע אליו אדם שאימו נפטרה באותה תקופה, רבינו שאל תכף ומיד האם הולכים לבקר את האבא, והדגיש שלא מספיק להזמין אותו אלא צריך גם ללכת לבקר אותו.
תלמיד שהגיע לשוחח עימו בביתו באחד מימי הקיץ, מספר כי רבינו פנה לעברו בהתחשבות ושאל- קבע: "זה נראה שחם לך…" לאחמ"כ הלך בעצמו, הדליק את המזגן, סגר את החלונות, ואז שוב פנה לעברו: "עכשיו נעים?"
דאגתו של רבינו למען הזולת בעניינים שונים, היא במסירות של ממש, לדוגמא בנושא שידוכים, קרה לא פעם שטלפן בעצמו לאנשים וברר דברים שהיו בהם ספיקות גדולים.
היה בחור בישיבה שמטבעו היה שקט מאוד, אותו בחור רצה לעבור ישיבה והיה צריך להצטייד בהמלצה מאנשי הצוות, אך לא היה ביניהם מי שיכיר אותו ויוכל להמליץ עליו. פנה אליו רבינו בעצמו ושאל אותו איזה אברך בישיבה כן מכיר אותו, אמר לו הבחור שם של אברך פלוני, רבינו התקשר בעצמו לאותו אברך ע"מ לקבל ממנו המלצה כדי שיוכל לכתוב אותה לאותו בחור.
[במקרה נוסף קיבל אחד התלמידים שיחת טלפון מרבינו על כך ששמע כי אדם אחד ברר אצלו על בחור פלוני למטרת שידוכים, והביטוי שהוא התבטא ע"מ להגדירו היה שבחור זה הוא פחות טוב מהחתן הקודם שלהם, רבינו ביקש להתעניין האם הדבר נכון. התלמיד השיב בשלילה, והכחיש שלא אלו היו דבריו וככל הנראה לא הבינו אותו נכון, ואדרבא , בחור זה מצוין מהקודם. ענה לו רבינו שהאמת שהוא גם חושב כך, אלא שרצה לוודא האם מה ששמע, נכון, או שהוא באמת חושב כמותו, ובשביל זה התקשר אליו… ]
נביא כאן מעשה מרגש שסופר, בנושא אחר: הגיע אליו יהודי פלוני ושח את אשר על ליבו כי הוא סובל מכל מיני בעיות במעיים. לאחר שהלך אותו יהודי, התקשר רבינו בעצמו לאשתו של אותו יהודי, ואמר לה שכדאי שתכין לבעלה צנימים, משום שזה מועיל למעיים…
תלמיד אחד בא לרבינו ביום שישי אחד, וסיפר על אברך אחד שאשתו חולה עד מאוד ונפשו עגומה עליו, אולי אפשר שרבינו יעודדו וינחמו, רבינו נענה כמובן ולקח ממנו את מספר הטלפון, והתלמיד שמע לשמחתו שאכן חיזק אותו רבינו. למחרת שח תלמיד נוסף לפי תומו, לתלמיד הראשון, כי דבר מוזר התרחש באותו יום שישי, רבינו היה טרוד עד מאוד באותו יום, הוא החזיק את שפופרת הטלפון ונראה היה כי הוא מנסה ללא הפוגה לתפוס מישהו, שוב ושוב. רק כעת התוודע התלמיד למאמץ של רבינו עד שעלה בידו לשמח את אותו אדם.
מספר תלמידו ששאל את רבינו מדוע אינו נמצא בסדר ב', הרי זקוקים לו בבית מדרש? ענה לו רבינו שבבית מדרש יש הרבה תלמידי חכמים שיכולים להיות ראשי ישיבות גדולים, והבחורים יכולים להעזר בהם. א"כ אפשר להסתדר בלעדיו. והוא בינתיים יכול לעזור לאנשים אחרים. ומהי העזרה שאליה התכוון? במשך תקופה ארוכה היו מגיעים אליו בשעות אלו בחורים רבים, שהיו חלשים ורחוקים, והיו באים לבקש על נפשם שיסייע להם להתקבל לישיבות, או כאלו שהיו צריכים עזרה ותושיה בכל מיני עניינים שונים, ורבינו היה מקשיב בסבלנות לכל אחד ואחד, ועוזר לו בתחומו, פעמים רבות היה שולח לתלמידו שמבין מאוד בחכמת הנפש, שיעזור להם וכן ידאג לשלחם לישיבה מתאימה, ובכל יום ויום היה מתקשר לתלמידו ושואל אותו מה שלום אותם בחורים, ואיך מתקדמים הדברים בעניינם. אלו המעשים שהיה עושה באותן שעות…
ומעניין לעניין נזכיר כאן שבכל שנה בתקופת "הרישום", היתה לרבינו בקשה קבועה, שהלא נשיא הישיבה הוא האחראי על קבלת התלמידים, ורבינו ביקש להוסיף לקבל עוד שלושה תלמידים משלו, היו אלו בחורים חלשים שלא היה להם סיכוי בדרך הטבע להתקבל לישיבה, אך רבינו סבר שיהיה להם טוב לבוא ללמוד בישיבה, וע"מ שהישיבה תצליח היא נדרשת לזכויות, וא"כ, אם יגמלו חסד ויקבלו את אותם תלמידים, הדבר יכול לעמוד לזכות גדולה לישיבה, ולהשפיע עליה ברכה.
רגישות לזולת
נכדו של רבינו הגיע עם בנו בן השלוש, לגזור לו שיער, כדרך המנהג ב"חלאקה", שאל אותו רבינו האם הודיעו לילד קודם שעומדים לגזור לו את השיער. כשהשיב לו שאכן כן, שאל האם המצלמה מוכנה… שוב השיבו בחיוב, לאחמ"כ הסביר שזה צורך של הילד שיצלמו אותו בשעת הגזירה…
בא אחד לפני רבינו ושאלו אודות תרומה מאדם מסוים, עבור המוסדות שלו, ענה לו רבינו שלא רצוי לקבל ממנו כסף מכיון שהוא אינו הגון. לאחמ"כ הגיע שוב אותו אדם ושאל במבוכה "אותו נדיב מתקשר אלי רבות, מה אעשה?" מחה בו רבינו "מדוע אינך עונה לו? אמנם לקבל ממנו כסף אינך יכול, אבל אדם מתקשר אליך ואתה לא עונה ?"
ענווה
ענוותנותו הרבה של רבינו אינה ברת השגה כלל וכלל, וודאי לא עונה על אף מושג מוכר. החזון איש פסק עליו בנידון זה שלר' גרשון יש "מום בגאווה", אין לו אפילו את ה"שמינית שבשמינית"… (ובדרך אגב מספרים שפעם הגיעו אליו ושאלו אותו האם זה נכון. השיב, מה זה משנה, הרי בכל מקרה המום הזה כבר עבר לי…) וכבר ידוע שבזמן עצרת המחאה שהתקיימה על כבודו של רבינו, לאחר שהקריאו את מכתבו של הגראי"ל שטינמן זצוק"ל שמחה על בזוי כבוד התורה, אמר מרן הרב ר' ניסים קרליץ זצוק"ל "כל שכן כאן, שכבוד התורה הוא כבוד התורה ממש, משום שלר' גרשון לא אכפת הכבוד כלל וכלל. אז חיוב המחאה גדולה ומכופלת…"
מספרים שבשמחת האירוסין שלו העלה אותו מרן הרב מפוניבז’ לדבר, כדי שכולם יכירו את גדלותו של החתן, אך רבינו בענוותנותו רק שאל קושיא והביא את תירוץ הרש"ש על זה…
אני עובד בישיבה…
ונספר סיפור מדהים שאירע לפני שנים רבות, יום אחד הגיע בחור לישיבת פוניבז’ ביום הראשון של ה"זמן". מלווה במזוודות כבדות, הבחור, שלא הכיר את הישיבה, וגם את ר' גרשון לא הכיר, פנה לר' גרשון שבדיוק עבר שם, ובתמימות ופשטות פנה ושאל אותו "היכן הישיבה?" ענה לו ר' גרשון "אני גם הולך לשם, בא איתי" שאל אותו הבחור "מי אתה?" ענה לו ר' גרשון "אני עובד בישיבה" והוסיף וביקש להקל על הבחור ולקחת ממנו תיק אחד עד לישיבה. הבחור הגיש לו תיק אחד בתודה, ולמחרת מה רבה הייתה תדהמתו כשגילה שאותו יהודי מוסר שיעור בישיבה…
אחד מהחלקים המפעימים באישיותו של רבינו שאין לו פחד לומר "איני יודע" ואם תלמיד שואל שאלה והוא אינו יודע את התשובה, הוא עונה לו בפירוש "איני יודע" ואף מוסיף ואומר "תשאל את רבנים האחרים בישיבה אף שדרגתו של רבינו בתורה אינה ניתנת לשיעור… (ופעם כשמאן דהוא שאל אותו מדוע הוא אומר "איני יודע" והרי הוא ודאי כן יודע? ענה לו רבינו שבלדעת יש כמה דרגות ואצלו "לדעת" זה ידיעה מדוקדקת…)
וכן נוהג לקבל כל דבר שנשמע לו טוב ומתקבל על הדעת, ואף אם צריך לחזור בו ממה שאמר, עושה זאת מידית. פעמים רבות באמצע השיעור פותח את הדף ורושם את ההערות שהתחדשו לו מהשואלים.
וכידוע במשך שנים שרגיל רבינו להעמד לכבוד ראש הישיבה הגאון ר' בער'ל פוברסקי שליט"א כל פעם שנכנס להיכל הישיבה, ולהמתין עד שר' ברע'ל ישב במקומו, למרות ששניהם ראשי הישיבה. ויותר מכך בכל ליל שבת, כשמגיעים האנשים לומר ברכת "גוט שבע'ס" לרבנים ומכיוון שמתחילים ברבינו תחילה, ממילא גם מסיימים איתו הראשון, בזמן המיותר הזה ניגש רבינו בעצמו לר' ברע'ל לומר "גוט שבע'ס".
הצנע לכת
בכל הליכותיו בחיים מקפיד הוא ביותר על העניין של "הצנע לכת". וזהו דבר שכל מי שבא עימו במגע יכול להעיד. אך לא רק זאת אלא כך גם מורה לתלמידיו ושומעי לקחו.
ומספר יהודי אחד שפעמיים שאל אותו, לגבי נתינת סיוע לאחיו בעזרה כספית, האם עדיף שידע שהוא זה שנתן והדבר ירבה אחווה ורעות, או שעדיף לקיים כאן את ה"והצנע לכת". בפעם הראשונה שאל לגבי אח שהיה לו איתו יחסים מתוחים , במקרה זה ענה לו רבינו שוודאי שהאחווה והרעות יותר חשובים כאן. אך בפעם השניה שאל לגבי אח אחר, שהוא בשלום עמו, רק שעדיין אולי כדאי להוסיף ולהרבות באחווה ורעות ולוותר על ה"והצנע לכת" ענה לו רבינו "צריך עיון גדול"…
נמנע מפרסום
כאשר מוציאים לאור מדברותיו של רבינו, מקפיד הוא ביותר על השמות שבהם מכנים את החוברות. כדרכו הוא מעוניין שיקראו בשמות פשוטים ולא יומרניים. כאשר הוציאו את הקונטרס "אסיפת שמועות" חיפשו במשך שעות ארוכות איך לקרוא לקונטרס, ובאו להציע לרבינו לקרוא לו "אסופת שמועות" ורבינו עדיין לא הסכים, כי לדעתו זהו שם מידי יומרני, וע"כ בסוף באו לידי החלטה על השם "אסיפת שמועות " וכן היה בעלון "דרכי החיזוק" וכן "קובץ הערות וחידושים", שגם בהם הקפיד על שמות פשוטים וכמובן בלי כינויים ותארים מיותרים.
בהזדמנות מסוימת ראה כי הביאו תמונה שלו לפרסומת באחת מקופות הצדקה, ביקש רבינו לקרוא לשייכים לעניין, ומחה בהם ע"כ.
כשהוצאת "עוז והדר" סיימו לערוך את כל הש"ס, ערכו אירוע מיוחד לרגל המאורע. ובאו להזמין את רבינו שישא דברים, ענה להם רבינו שהוא צריך לבדוק אם הדבר מסתדר לו, השיבו לו שבדקו את העניין והתאריך פנוי. ענה להם רבינו בביטול "יש לי שיקולים אחרים מלבד להיחשב "גדול".
ידוע הקשר החם ששרר בין רבינו ובין הגאון ר ' יששכר מאיר זצוק"ל. עד כדי שבהספד עליו התבטא רבינו "צר לי עליך אחי"… יום אחד הזמין אותו ר' יששכר זצוק"ל לדבר בישיבתו "שכר שכיר" בנגב. רבינו נענה בחיוב. הבחורים בישיבה ששמעו על כך, רצו לנצל את העניין והתקשרו לכל הישיבות בדרום שלא יחמיצו את ההזדמנות ויזמינו אותו לדבר גם אצלם. וכן היה. רבינו שלא ידע מן העניין הסכים להגיע לכל הישיבות. אך לישיבה במושב "ברכיה" ראה שלא יספיק להגיע, והודיע להם על כך. אך מלויו הרגיעו אותם שיהיה בסדר, ובודאי יגיע בסוף, וע"כ כדאי שיתכוננו למעמד. אך בסופו של דבר רבינו כבר נחלש ולא הספיק להגיע. וכששב לביתו קיבל חום ונחלה. רבינו עשה כדרכו חשבון הנפש והסיק שהחולי בא כנראה על כך שלא הגיע בסוף לישיבה במושב "ברכיה". התקשר רבינו אליהם להתנצל והבטיח להם שיגיע בל"נ בפעם אחרת. לאחר תקופה, באחד הערבים, אמר רבינו למלוו הקבוע שככל הנראה לא יגיע היום ל"מעריב" בישיבה. המלווה סבר שכנראה רבינו קצת חלש ופנה לדרכו. אח"כ התקשר רבינו בעצמו לישיבה ב"ברכיה" להודיע שהוא מגיע לישיבתם, כפי שהוא הבטיח, ועשה עימם תנאי שלא יוודע הדבר לאף אחד. ואז התקשר, הזמין מונית, וירד בגפו מן הבית. היו שם שני בחורים מהישיבה ששמו לב לכך, ומיד פנו לרבינו בהתעניינות לאן פניו מועדות. רבינו סיפר להם שהוא נוסע לדרום. ביקשו להצטרף עמו ורבינו נענה בחיוב. השלושה נסעו בחשאי. ורק לאחר שהגיעו לשם נודע לבחורים בישיבה לאן נסע רבינו. ואז כבר היה מאוחר מדי בשביל להזמינו למקומות נוספים. מאותו הסיפור ואילך בכל פעם שהזמינו אותו לדבר בישיבות, ביקש להרהר בדבר כמה ימים ואח"כ קרא לאחד מתלמידיו שפרט לו בדיוק האם זה ההזמנה הגיעה מצד הבחורים או מאותה ישיבה שהזמינה אותו. וכל זאת בשביל שלא יעשו לו פרסום בעולם…
"מה זה יתן לך"?
מספר אחד התלמידים שכאשר יצאה חוברת מדברי תורתו, רבינו עבר על החוברת ובהקדמה ראה שנכתב המשפט "מתורתו ומשנתו של מרן רבינו ראש הישיבה הגאון ר' גרשון…" ומיד מחק את המילים מתורתו ומשנתו שהרי זה תורה של הקב"ה ולא שלו. אחר כך מחק את המילים "מרן רבינו ראש הישיבה" אך כאן העורך לא הסכים לוותר, ולכל הפחות ביקש להשאיר את המילים "ראש הישיבה" וניסה לשכנע את רבינו שיסכים לכך. אך רבינו מיאן, התלמיד לא הרפה ובסופו של דבר החליט לגשת אליו ולהודיעו שהוא כותב ושבבקשה לא יקפיד על כך… שאל אותו רבינו "מה זה יתן לך אם תכתוב את המילים "ראש הישיבה", מה זה יתן לך?" השיב לו התלמיד שכיום ישנה רגילות לכתוב את התואר הזה לכל ראש ישיבה, וזהו לא תואר מיוחד ויוצא דופן. השיב לו רבינו שיחשוב על כך, ורק למחרת אמר לו "נו, תכתוב, שיהיה…"
ומקרה שאירע בתקופה האחרונה שבה היה אמור רבינו להגיע לכנס מסוים בירושלים הקהל תכנן לקבלו בקבלת פנים מכובדת, אך כשנודע הדבר למרן סירב להגיע וביטל את ההזמנה. כששמעו זאת תושבי ירושלים התאכזבו מאוד, ורק אח"כ כשהבטיחו לו שלא תהיה שום פרסומת מיותרת, הסכים שוב להגיע.
וכן היה פעם שהגיע אליו אחד מתלמידיו שהתגורר בירושלים, לבקרו, תוך כדי השיחה התברר לרבינו שהוא הגיע מירושלים "הגעת מירושלים?" הגיב בפליאה מרובה!
מספר תלמידו ר' יצחק נוימן שליט"א שמתגורר בירושלים, סיפור דומה. כי פעם התקשר ושאל האם יכול לבוא לשאול את רבינו שאלה. רבינו ענה שלא יטרח לבוא אלא ידבר עמו דרך הטלפון אך ר' יצחק השיב לו כי הוא כבר נמצא מתחת לביתו של רבינו והאם יוכל לעלות רבינו סירב ואמר שבכל לא יעלה אלא יכול לדבר עמו דרך הטלפון… (כפי הנראה הסיבה היא שרבינו רצה למנוע הישנות מקרים כאלו בעתיד)
עוד על ענוותנותו מספרים: שלאחר שמרן ה"סטיפלער" נפטר, ביקש מרן הרב שך זצוק"ל לשלוח את הבאים לענייני שאלות פרטיות לרבינו. (בעניינים מסוימים שכנראה הרב שך סמך רק עליו). אך רבינו לא הסכים לענות אף לתלמידיו המקורבים. ואף כשנפטר הגאון ר' מיכל יהודה ליפקוביץ זצוק"ל עדיין לא הסכים לענות לשואלים, אלא הפנה אותם למרן הרב שטיינמן זצוק"ל .
עובדה מעניינת מספר לנו אחד התלמידים, כי לפני מספר שנים התלווה אל מרן למקום מסוים, וכשבאו למקום עמד שם יהודי זקן בצד, וסיפר לו כי לפני עשרות שנים היה צריך להתייעץ עם מרן הרב שך, וכשבא לביתו היה שם עומס בקבלת קהל. הרב שך יצא לציבור ואמר: "אינכם צריכים להתעכב, אתם יכולים ללכת לרבי חיים קנייבסקי, או אם חפצים אתם, הרי שכאן ברחוב לא רחוק מתגורר רבי גרשון אדלשטיין, לכו אליו". אותו יהודי זקן הלך כעצת הרב שך אל רבי גרשון, והוא בגודל ענוותנותו לא הבין מה הם רוצים ממנו, הוא חשב שמא רעבים הם, והוציא להם לחם עם מרגרינה!
הדבר היה ידוע בישיבה שהיתה למרן הרב שך חיבה יתרה אליו, ואת כל הכבוד שהרב שך רחש לו היה מוריד מעצמו…!
ועוד היה רגיל שלא לדבר בכנסים גדולים (כגון כנסי בחירות) ליד מרן הרב שטיינמן מלבד פעם אחת בבחירות שהרב שטיינמן ביקש ממנו, ולא הייתה לו ברירה, וכך אמר: "רבותינו אמרו שצריך להצביע וכולנו תלמידים שלהם…"
נביא כאן מעשה מבהיל: לאחד מהתלמידים היתה קושיא על רבינו, משום שראה שנהג משהו שהיה נראה לו שלא כפי ההלכה, הוא ניגש בבושת פנים לרבינו לשאול אותו "מה הפשט בעניין" ורבינו הסביר לו ברוחב לב מדוע זה לא בעיה ולאחר מכן הוסיף ואמר לו "אל תתבייש לבוא לשאול אותי כאלו שאלות אלא אדרבא אם אתה רואה משהו שנראה לך לא בסדר אז תבוא להעיר לי"… וכמה נהירים דברי מרן החזו"א שאמר על רבינו שאין לו את היצר הרע של הגאוה…
רבינו מורה לשנן רבות, פסוקים שמביאים לענווה. אחד מתלמידיו מציין שבכל פעם שנכנס רבינו לבית המדרש וקמים לכבודו, הוא שם לב כי רבינו ממלמל בפיו דבר מה…
בחתונה מסוימת שבה השתתף רבינו העניקו לו התלמידים כבוד גדול. הדבר הסב צער לרבינו ותהה מדוע מגיע לו כדבר הזה. אך לאחר זמן התעודד בסברתו וטען כי בהלכות שבת מובא כי אסור לרוץ בשבת, אך מובא דבר אחד כי בחורים המתענגים בריצתם אין זו בעיה שירוצו, כי זה לא לצורך בריאות, רק לצורך תענוג. וא"כ גם כאן, התלמידים לא רקדו לכבודו, אלא רק התענגו בריקודם….
אצלי אין כבוד!
מעשה בבחור שלמד בישיבה והיה צריך לעבור לשיבה אחרת ובשביל שיקבלו אותו היה זקוק להמלצה מרבינו, שיכתוב כי הוא בחור מצוין. רבינו כהרגלו בירר עליו וכתב לו המלצה. לאחר תקופה אותו בחור הוציא לאור קונטרס חידושיו, והגיע לישיבה לראש הישיבה הגאון ר' בער'ל פוברסקי כדי שיכתוב לו הסכמה על הקונטרס. ר' בער'ל אמר לו שהוא כותב רק אם ר' גרשון יסכים אף הוא. הבחור פנה לרבינו וביקש ממנו. ורבינו ענה לו שאינו כותב הסכמות. אך הבחור לא ויתר והוציא את ההמלצה שרבינו כתב לו בזמנו כשרצה לעבור ישיבה, והראה אותה לרבינו ואמר לו "הראש ישיבה כתב לי פעם כבר המלצה" רבינו עיין בהמלצה ושאל אותו "מה הבעיה, תשים את ההמלצה הזאת בקונטרס?" אך הבחור שסבר שזה לא מתאים לשים סוג המלצה כזו בקונטרס, ביקש הסכמה מחודשת שתתאים גם לקונטרס. הביט בו רבינו במבט פיקח ושאל אותו "מה אתה מחפש ממני, כבוד? אצלי אין דבר כזה, אין אצלי כבוד!"
מתמיד ידעו הבחורים שלא שווה להשקיע בקשר עם רבינו ע"מ לקבל מכך כבוד, משום שלא היה נותן לאף אחד כבוד יותר מהשני, והיה מתייחס לכל אחד אותו דבר בין אם ניגש לדבר איתו בלימוד ובין אם לא…
פעם הגיע אליו אותו תלמיד חכם שרבינו נוהג לשלוח אליו את התלמידים לייעוץ, ושח לרבינו על כך שבחורים מתלוננים שהם מגיעים להתייעץ עם רבינו ורוצים לשמוע את חוות דעתו, ובמקום זה הוא שולח אותם אליו. ענה לו רבינו וכי יש לי זמן לשבת עם כל בחור במשך חצי שעה ויותר? ומי שבגלל נגיעות גאווה לא רוצה לבוא אליך להתייעץ אז שלא יבוא…
דבר זה ידוע לכל מי שמחפש תעמולות וכדו', כי לא ימצא את הדבר בביתו של רבינו, ועם כל זאת רבים הנוהרים לשם, ואף יש כאלו שבכל שבוע מגיעים מחוץ לעיר לשמוע את הועד השבועי של רבינו. וכשנשאלים מדוע? הם מיד משיבים שבבית זה, בראב"ד 17, יש הרבה צניעות, כניעה וענוה ודווקא בשל זה הם נמשכים לשם כאבן שואבת. ובתוך בית צנוע זה, יש עומק פנימי ללמוד ולדעת את ה"דרך ארץ" האמיתי בחיים וכיצד אפשר לגדול בדרך הברורה והישרה, בלי בלבולים מיותרים, ולשם כך כדאי לבוא גם ממרחקים…
עוד עניין שגם נובע מענוותנותו. שהוא משתדל תמיד לא להכריע בדברים לבדו, אלא מבקש שישאלו עוד מישהו שמבין.
הקפדה על כבודם של גדולי ישראל
ההקפדה לשמור על כבודם של רבנים אחרים, גם היא ענף מענוותנותו של רבינו. כשהכבוד שלו עצמו, כאינו נוגע לו כלל. אחד מגדולי הדור אמר פעם דבר מסוים, ורבינו אמר אחרת. הגיע אליו אחד מתלמידיו והביא לו ראיה מ"תרומת הדשן" כמותו. רבינו אמר לו, שכשכותב את אותו חידוש שלא יציין את שמו של אותו גדול ע"מ שלא לפגוע בכבודו. (כמו כן בספר חידושי אביו זצ"ל שהיתה שם הוכחה מפורשת שלא כדברי ה"אור שמח" רבינו נמנע מלהביא את הדברים כדי לא להמעיט מכבודו של בעל ה"אור שמח")
ומספר אחד מהתלמידים ששמע מהגאון ר' יעקב אדלשטין זצוק"ל, שאחד מגאוני הדור זצ"ל, היה מדבר לפעמים בחריפות נגד האחרונים שביאוריהם היו מוקשים בעיניו. ופעם אחת אמר על איזה יסוד ב"מנחת חינוך" שהוא טעות, רבינו שהיטב חרה לו העניין, רץ מיד לאסוף ספרים ושקד עליהם, לאחר מכן הלך לאותו ת"ח והתווכח עמו עד שהוכיח לו שה"מנחת חינוך" אכן צודק. אותו ת"ח גאון קיבל את הדברים ומכאן ואילך פסק לדבר בתקיפות. (ספר כבוד חכמים)
וכן היה כששאלו אותו על יסוד מסוים ב"קצות" שהיה מוקשה מאוד, שלכאורה הוא אינו נכון, הגיב בקפידה: "לא, לא, ח"ו, רק צריך להבין אותו"
האם אעבור לפני "קצות החושן"?
הנהגה קבועה יש לרבינו שקיבל אותה מהרב מפונוביז, שלא לעבור לפני ספרי קודש וסיפר אברך שדיבר עימו בלימוד והחזיק בידו ספר "קצות החושן", כאשר יצאו מהאולם רצה אותו אברך לכבד את רבינו ולתת לו לעבור לפניו, אך רבינו שאל אותו בפליאה "האם אעבור לפני ה"קצות החושן?"
מה קשה בלא לכעוס?
באחד מימי חג הסוכות כששוחח עם תלמידיו על עניני מצוות החג הסביר כי בחג הסוכות המצווה היא לשמוח בעצם שמחת החג ולא שמחה רגילה בעלמא. והביא לפניו תלמידו את דברי מרן ר' ניסים קרליץ זצוק"ל שאמר שהמצווה בחג הסוכות היא להיות שמח לאורך כל הזמן, ולא להגיע לידי כעס וזו היא מצווה קשה, משום שקשה לא לכעוס כלל במשך שבוע שלם. וא"כ, טען התלמיד, דבריו של מרן ר' ניסים סותרים לדברי רבינו שאומר שהמצווה היא לשמוח בעצם מצוות החג, ולא מספיק בשמחה רגילה ובזה שנזהרים מלכעוס. התפלא רבינו ושאל "מדוע זה כ"כ קשה לא לכעוס במשך שבוע שלם? אני מכיר כאלו אנשים, שלא כועסים אף פעם!" ובענוותנותו הרבה הוסיף: "אמנם אני לא כזה, אבל אני מכיר כאלו אנשים…"
בתקופת הבחירות אמר שחייבים להצביע ומי שלא מצביע זה ודאי בגלל שהוא כועס והוא מוכן שאחד כזה יבוא אליו והוא ירגיע את כעסו…
בעיתוי מסוים כתב מרן הרב שטינמן מכתב לר' גרשון, לאות מחאה על ביזוי כבוד התורה, בביזוי כבודו, תוכן המכתב היה שהוא מוחה על ביזוי כבוד התורה, והוסיף וכתב "ונא אל יקפיד מר, כי קפידתו עושה רושם…". ולאחר מכן הפצירו בו התלמידים לפרסם מכתב זה בישיבה לתועלת הענין. ר' גרשון נענה בחיוב, אך טרם הפצת המכתב מחק מילים אלו…
דרישה עצמית
נהוג בפי תלמידיו לומר שמי שרוצה להכיר מיהו ר' גרשון באמת שיקשיב לשיחותיו כי כל מה שהוא אומר, דורש לעצמו ובמדרגה זו הוא "אוחז". בתקופה האחרונה שבה סבל יסורים שונים, דיבר בוועד השבועי על עניין ה"יסורים", שהם דבר טוב. וכן היה שהרבה לדבר ב"בין הזמנים" על העניין של "תינוק הבורח מבית הספר" באומרו שזה קורה לכולם בבין הזמנים, מכיוון שאז פוסקים כל ה"מחייבים", וע"כ צריך לדאוג להמשיך את ה"מחייבים" גם בבין הזמנים. ובאחד השנים קיבל על עצמו להמשיך למסור את השיעור יומי גם בבין הזמנים… (אין מי שיודע להסביר בהרגשותיו הטהורות שחש שהוא צריך "מחייבים" אבל כבר שנים שהורגלו תלמידיו שרבינו בפשטותו הרבה מרגיש כאחד האדם…)
הדרישות שדורש מעצמו הן גבוהות מאוד וכבר הזכרנו כאן לעיל את עניין "חשבון הנפש" שלו, עד כדי פרטי פרטים. וכן כאשר מדבר על עניין התפילה, הוא מדבר על כך בצורה גבוהה מאוד של זהירות מהיסח הדעת, עד כדי כך שפעם אמר שיש דרגות של ריכוז בתפילה שכל החושים מתערפלים ומרוכזים רק בעומק התפילה…
אך יש לציין כי רבינו אומר כי דרישות אלו אינן נוגעות לכל אחד ואחד.
ובהזדמנות מסוימת דיבר על כך שבכל בוקר כשאומרים "מודה אני לפניך….שהחזרת בי נשמתי" וגו' ולא מרגישים את זה באמת בלב, יש פה לכאורה בעיה של "דובר שקרים", וניחא ב"מודים" שאז מזכירים את כל הטובות ביחד יתכן שאין זה כ"כ שקר, משום שמדברים בכלליות. אבל "במודה אני" שאז אנחנו מדברים על עצמינו בלבד, אז יש להרגיש את מה שאומרים…
נוהג לומר הוא שטוב לשנן את הפסוק "סעדני ואוושעה… בחוקיך תמיד" שהכל תלוי בישועת ה'.
ומספר אחד התלמידים שניגש אליו חבירו ואמר לו שאינו אוהב להיכנס לשיחות של רבינו, משום שזה גורם לו ללחץ. באותה תקופה היה רבינו מדבר על כך שיש ללמוד בנחת ושמחה וכל אחד לפי טבעו. אותו תלמיד התפלא ושאל "הרי הוא מקל מאוד בדבריו, אם כן, ממה אתה לחוץ?" ענה לו חבירו "אני מרגיש שכל מה שהוא מקל זה רק בשביל שנלמד כל היום וא"כ זה מלחיץ אותי…"
תפילה
התבוננות בתפילתו של רבינו, הביאה לחיזוק גדול, כיצד הוא התפלל בדביקות רגועה, וכמונה מעות ושם אצבע בסידור על כל מילה ומילה…!
[וכן גם בחזרת הש"ץ הקפיד רבינו להניח אצבעו בסידור, ומספר התלמיד כי בברכת כהנים, כשהיה צריך רבינו לפנות את מקומו לכהנים, היו מניחים במקום שהיה עומד בזמן זה, סידור מיוחד ע"מ שיהיה לפניו בזמן ברכת כהנים וב"מודים".]
כך תמיד כל עבודתו ביישוב הדעת ובנחת. וכך גם בראש השנה, קולו כמעט ולא נשמע, רק קול השופר הולך וחזק ממנו, זהו קול השופר הידוע שרבינו היה תוקע בישיבה, בקול חד צלול וטהור ששופע מתוך דמותו הטהורה ועולה ישר עד לכיסא הכבוד.
[סיפר איש החסד הרב חנניה צ'ולק שליט"א כי בשנים האחרונות כשנחלש מרן הגרא"מ שך זצ"ל לא היה בכוחותיו לעלות לתפילות ראש השנה בהיכל הישיבה והתפלל בביתו. בשנה אחת אמר לו הרב שך כי הוא מבקש ממנו אם יאות ללכת לקרוא לרבי גרשון שיבוא לתקוע עבורו בשופר. לפליאתו, מדוע צריך להטריח דוקא את מרן שכבר תקע השנה בישיבה ומדוע לא להביא בעל תוקע אחר צעיר יותר. ענה הרב שך ואמר: "וכי אינך יודע שהשטן מפחד מהתקיעות של רבי גרשון!".
חמדת הממון
נקי היה רבינו לגמרי מחמדת הממון. ומספר תלמידו שפעם שח רבינו לאחד ממקורביו שהרי כתוב בברכת המזון "לא לידי מתנת בשר ודם… לא לידי הלוואתם" את ה"לא לידי מתנת בשר ודם" זכה לקיים, אבל את ה"לא לידי הלוואתם" לצערו לא זכה לקיים…
אדם אחד בעל אמצעים, חפץ בכל פעם להעניק לר' גרשון מתנות כספיות, ור' גרשון סרב, וחזר וסרב בכל פעם, לקבל את הכספים. בפורים אחד התחכם אותו אדם, והעניק לרבינו משלוח מנות בעילום שם, ובתוכו שלשל מעטפה עם כסף. לאחר זמן פגש רבינו את אותו אדם בחתונה, הוא ניגש אליו, החזיר לו את הכסף ומחה בו "גרמת לי טרחה רבה לברר מי הנותן" כששאל אותו האיש בפליאה "מדוע כל כך מסרב רבינו לקבל מתנות?" ענה לו רבינו "בכל יום אני מבקש בברכת המזון "לא לידי מתנת בשר ודם". וא"כ כיצד ארצה לקבל מתנות?
מקורבו של רבינו מספר שכאשר חיתן רבינו בן, ישב עימו אותו מקורב בסיום החתונה, ופתח איתו ביחד את מעטפות הצ'קים שהביאו האורחים, רבינו פתח כל צ'יק בנפרד. על הצ'ק הראשון הביט, עיין בשם הנותן ושאל בפליאה "מאיפה יש לו לתת?" ולא פחות ולא יותר קרע מיד את הצ'ק! בשני שוב עיין ושאל "מה בכלל העניין שלו לתת לי?" ושוב קרע את הצ'ק… את השלישי פתח ובסוף אמר: "נו! ניחא, אותו עוד אפשר להשאיר…" וכן הלאה על זו הדרך.
וכן כאשר רצה תלמידו להוציא ספר מחידושיו של רבינו חפץ היה לפנות לתורמים, הציב לו רבינו שלושה תנאים. התנאי האחד: שיודיע לתורם שהספר יצא, גם אם הוא לא יתרום. התנאי השני: שלא יעז לשכנע את התורם על טיב הספר. והתנאי השלישי: שגם לאחר שני תנאים אלו יגש אליו קודם, והוא יחליט האם ליטול כסף מאותו תורם או לא!
נקיות בממון
היה אחד שהיה מסייע בכמה ענינים לרבינו, אחד מהתלמידים חשב אולי מן הראוי לקנות לו מתנה, וקנה לו ספר, הוא ביקש מרבינו שיאות לכתוב לו הקדשה, שאל אותו רבינו "האם אתה שילמת על המתנה?" התלמיד נענה בחיוב. אמר לו רבינו "א"כ יש ליידע בפרוש את המקבל שאתה הוא נותן המתנה ואני בסה"כ כתבתי את ההקדשה"
הנאות עולם הזה
עוד מוסיף התלמיד שגם הנאות העולם הזה אינן שייכות אצלו. ופעם שח לו רבינו שכאשר הוא קונה בגד חדש אינו נוהג לברך שהחיינו משום שאין לו הנאה מזה כלל. רק בראש השנה כשבכל מקרה מברך על התקיעות, אז הוא מכוון על אותו בגד חדש.
סיפר ראש הישיבה הגרב"ד פוברסקי שליט"א: כבר בשנותיו הצעירות, היה מופקע ר' גרשון מהעולם הזה. כשהתארס, אמרו לו שלא מתאים ללכת כך לאירוסין, וראוי שיקנה איזה בגד חדש, והלך לקנות חולצה חדשה, הוא הלך לחנות וחזר לישיבה עם חולצה בצבע תכלת. אמרו לו תחזיר את זה, יצחקו ממך. הוא לא הבין: "תכלת?! הרי בגמרא כבר כתוב שתכלת זה צבע מאוד יפה, לא?!".
כך גם הוסיף וסיפר מרן הגרב"ד שליט"א כי בזמנו היו מגלחים את הזקן כל בני הישיבות הליטאיות, אך מרן שליט"א ואחיו רבי יעקב זצ"ל חשו כי חבל להם על הזמן היקר שילך לאיבוד, והיו מתגלחים בעת תספורת הראש אחת לחודש וחצי חודשיים. בני הישיבה היו רגילים למחזה הזה של האחים אדלשטיין שבאים עם פנים חדשות אחת לתקופה".
אחד מצאצאיו הגיע פעם למעונו בשעת ארוחת הצהרים, ומרן הוציא את המרק מהמקרר והכניס לצלחת ואכל כך מבלי לחמם, וגם הגיש לאורח צלחת מרק. לאחר רגע קט פנה מרן לאורח ואמר: "סליחה! בטח לך יש הבדל אם המרק חם או קר, אחמם לך אותו".
סיפר הגאון רבי בנימין קורלנסקי זצ"ל, מראשי ישיבת פוניבז' לצעירים, כי בבחרותו היה לומד עם מרן 'קדשים' בביתו עם עוד ארבעה בחורים, ואמר להם מרן שישבו הם לפניו, כי ישנו כסא אחד רעוע ורק הוא יודע איך לשבת עליו!…
גדלותו ורוממותו מגיעות עד כדי כך שרבים מתלמידיו נוטים לחשוב שאין לרבינו יצה"ר כלל כי הרי כך זה משתמע בפירוש… יש שטועים לחשוב שכך הוא טבעו, אך אין זו האמת האמיתית, אלא סוד הדברים הוא: שכל מגמתו ומטרתו בעולם היא רק לעשות רצונו יתברך בכל כוחו ולא לבזבז זמן ח"ו אף לא רגע אחד מהחיים. ובנפשו הדבר! ושום דבר אחר לא יסיח דעתו מכך!
דרכו בחינוך
השפעתו הרבה ניכרת על תלמידיו המקורבים שגדלים בדרך החינוך שמסר להם. וכמו שהגדיר פעם מישהו שבכל תלמיד מובהק של רבינו יש מעין "ר' גרשון" בזעיר אנפין שמקנן בליבו…
דרכו של רבינו בענייני חינוך היא, שכיום הדור חלש יותר ולכן צריך לנהוג איתו בהתאם לכוחותיו. ורבינו תמיד מעורר ע"כ בשיחותיו שמה שכתוב במשנה "היה זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים" פחות שייך כיום בדור כזה חלש, אלא עדיף לשלוח בחור לישיבה חלשה שיותר מתאימה לו ששם תהיה לו הרגשה טובה מעצמו, וכך יהיה לו חשק ללמוד ולהתקדם הלאה. ולאחר מכן כששאלו אותו מה יהיה על ה"שם" בשידוכים, הרי אם אותו בחור ילמד בישיבה חלשה זה עלול לעשות לו שם לא טוב בשידוכים… הגיב על כך רבינו בתנועת ביטול שזה כלל לא מכריע ואת השידוך שמיועד לו מן השמים הוא יקבל, ובכל מקרה שידוכים זה לא שיקול, משום שדבר ראשון עדיף להתמקד בלימוד תורה שלו, ואחרי כן מגיע עניין השידוכים. והוסיף ואמר שאם כבר מזכירים את עניין השידוכים אז אדרבא אם ישלחו אותו ללמוד בישיבה שלא מתאימה לו, הוא לא יצליח ללמוד, ואז בודאי לא יזכה לעשות שידוך טוב…!
וכך היא משנתו בתחום נוסף שלא ללחוץ להיכנס לישיבה פלונית אם הבחור לא התקבל לשם בקלות. משום שהכל משמים. ומי אמר שבסוף יצליח שם באותה ישיבה (ובאותו מידה רבינו מעורר על ענין הרשמים בישיבות שלוחצים על כל מיני בחורים לבוא לישיבה מסוימת, כי מי אחראי לכך שבאמת אותו בחור יצליח שם בסוף…)
לדבר בצורה חיובית
עוד מדרכו של רבינו בחינוך, זה לא להזכיר את הצד השלילי שבכל ענין וענין, אלא להשתמש בדרך החיובית.
ומספר התלמיד שפעם היה צריך לשאול ספר מסוים ממנו, ולר' גרשון היה מאוד חשוב שיזכור להחזיר לו את הספר אז הוא פנה אליו בלשון זו: "אני סומך עליך שתזכור להחזיר לי את הספר". ולא הזהיר אותו בצורה קפדנית.
וכן כששמע שהבחורים אינם מקפידים לחזור על השיעור אלא לומדים דברים אחרים, כאב לו על כך, אך למחרת כשפתח את השיעור אמר: "שמעתי שיש כאלו שמקפידים לחזור על השיעור וזהו דבר מאוד טוב" ושיבח עוד ועוד. אך לא פנה אליהם בהערה שלילית.
כשרצה הוא לעורר על ענין מסוים, הוא לא ביטל את הרגש הנגדי אלא הסביר על אף אותו רגש, מדוע כדאי להתנהל בצורה מסוימת. ופעם בל"ג בעומר פתח את שיעורו היומי ואמר: "שמעתי שיש כאלו שרוצים לנסוע למירון ואומרים שיש שם אוירה של יום כיפור" והוסיף והסביר את אותו צד של הבחורים שרוצים לנסוע ורק אחר כך ביאר מדוע לא כדאי.
בעיתוי מסוים הגיעה לביתו קבוצה מה"מזרחי". ואנשי הקבוצה ביקשו ממנו דברי חיזוק. רבינו חיזק אותם בדברים, לאחר מכן העלו לפניו שאלה הצריכה הכרעה: האם יש ללכת לשרת בצבא או לא. רבינו שאל אותם לפשר צדדי הספק שלהם, השיבו לו אנשי הקבוצה מיד שמכיוון שחבריהם משרתים בצבא, יתכן ונכנס כאן העניין של "נושא בעול עם חברו, אך אולי לימוד תורה חשוב יותר?…" או אז הרחיב והסביר להם רבינו שמי שמאמין בדברי הגמרא שלימוד תורה זה הדבר המועיל ביותר בשביל שלא נפגע מהאויבים, מבין שזהו ה"נושא בעול עם חברו" האמיתי! הדברים הכבירים עשו רושם עז עליהם והם קיבלו את דבריו.
כדאי לך לוותר…
מעשה נפלא מתאר אחד מתלמידיו: שני נהגי מכוניות נכנסו לויכוח ומריבה, וכל אחד רצה שהשני יסע לאחוריו ויתן לו לעבור. גברו הוויכוחים והצעקות עד לב השמים, ורבינו, שעבר באותו זמן במקום, ניגש אל אחד מהם ולחש לו באוזנו: "כדאי לך לוותר, כי אם תוותר, תרגיש טוב אחר כך" הדברים הפשוטים נכנסו לליבו של אותו אדם ומיד קיבל את הדברים וויתר לשני.
וכך מעידים תלמידיו כי כל מילה של רבינו מכה שרשים, אף אם היא נראית פשוטה ולא עמוקה, יש בכוחה להשפיע רבות.
וחוץ ממילותיו , עצם הנהגתו ודמותו משפיעים רבות על תלמידיו, גם ללא מילים.
כדוגמא לכך מספר אחד התלמידים עובדה על חברו, שעבר בישיבות שונות ובכל המקומות היה מסתכסך ומסתבך עם אנשי הצוות. לאחר זמן הגיע לישיבת פוניבז’ והחל להתקרב לר' גרשון. ועל אף שר' גרשון לא היה מדבר עימו ומעיר לו אף מילה אחת, אמר שהיחיד שממנו קיבל בישיבה, היה ר' גרשון.
וכך היא דרכו בכל. ניתן לראות זאת בעלון השבועי "דרכי החיזוק" שיוצא מביתו של רבינו, שם ניתן להבחין שכאשר מדבר על חיזוק במידות טובות אומר שמי שינהג כך ויתעלה במידותיו, יזכה לחיים טובים ומאושרים. ובנושאים אלו אינו מזכיר את נושא "גן -עדן וגהינום", אלא רק כמה לא שווה לנהוג בצורה שלילית . וכך הדברים מתיישבים ומשפיעים על כל לב יהודי.
וכידוע דרכו בעניין החינוך שלא לחנך מתוך לחץ אלא בנחת ושמחה, וכל אחד לפי טבעו ודרכו וזאת משום שמכיר היטב את הלך הרוחות ואת נפש הדור הצעיר ויודע כיצד יש להתנהג איתם.
גדלותו של רבינו בתחום החינוך אינה מהיום, מזה שנים רבות משמש הוא כראש ישיבת פוניבז’ ותלמידיו הרבים נהגו ונוהגים לגשת ולהתייעץ עמו בכל תחום וענין. ורבינו, שלדידו התלמידים הם כבנים לכל דבר, מקשיב להם בכל לב ועונה על כל שאלה ובעיה ובכל נושא שהוא שמעיק או דורש התייחסות. אף כשנופל לחולשה גופנית בשל גילו המופלג, כשבדרך כלל קורה לו הדבר לאחר מסירת השיעור, אין הדבר מרתיעו מלקבל את התלמידים כשהוא שוכב בחולשה רבה על מיטתו. שום דבר אינו מונע מתלמידיו לגשת ולשאול, ולהתייעץ איתו, ולשמוע חוות דעתו משום שהוא מכיר היטב את הנפשות הפועלות של הדור הצעיר ואינו נבהל משאלותיהם וממצוקותיהם. פעמים רבות מגיעים אליו עם מצוקות קשות ורבינו משיב להם בנחת "אל תיבהלו ואל תלחצו, ואין צורך להיכנס למתח ובעזרת ד' הכל יבוא על מקומו בשלום" הגיע אליו פעם בחור במצב עגום מבחינה רגשית ושאלו בכאב ובייאוש: "איך אוכל להתחתן במצב הזה, מי ירצה בי?" רבינו לא נבהל כלל. וברר אצלו ממה הוא לחוץ, "אתה עוד תראה שתעשה שידוך מצוין" הרגיעו, והפנה אותו להתייעץ עם אדם שמבין בחכמת הנפש, ואכן כך היה, לאחר תקופה קצרה הבחור התאושש ועשה שידוך מצוין.
אחת מהבעיות המצויות שבחורים פונים אליו היא קריסה נפשית בשל יגיעה לא נכונה בלימוד. אך רבינו תמיד מנחה אותם ברוך "תנוחו עד שתרגעו" ואכן כך תמיד קורה בסוף. הבחורים מתאוששים וממשיכים הלאה כאילו לא אירע דבר. ומעשה שהגיע אליו בחור וביקש ממנו עצה איך לצאת כמוהו ענה לו רבינו תלמד בלי לחץ…
אל תחשוב ע"ז..
בהזדמנות אחרת הגיע אליו בחור אחר וביקש ממנו עיצה כיצד לצאת אדם גדול השיבו רבינו שאם יחשוב על כך כל היום הרי שבוודאי לא יצא אדם גדול…! (עלון דרכי החיזוק)
ותמיד נוהג לומר שכידוע בכל תחילת זמן חדש הבחורים מגיעים עם מרץ והתלהבות ללימוד אבל לאחר תקופה מתחילים "להתייבש" וה"שטייגען" יורד. ולכן כדאי לשמר את אותה התלהבות לאורך הזמן כולו, ולהתחיל את הזמן ברוגע ובלי להגזים יותר מדי במילוי הרצונות החזקים.
הדרכותיו לתלמידים
רבינו דואג להפנות את התלמידים במקרה הצורך לפתירת בעיות ומצוקות קיימות, ובחכמתו מפנה בכל פעם לאנשי מקצוע מתאימים, אם בתחום הרפואי ואם בתחומים רגשיים ולימודיים. ולא רק לתלמידיו בלבד מייעץ רבינו, אלא גם ראשי ישיבות חשובים ויועצי חינוך גדולים נוהגים מאז ומתמיד להיכנס אליו ולקבל את חוות דעתו בשאלות חשובות שמתהוות. ולעיתים אף בבעיות קריטיות. ורבינו שמכיר טוב את הנפשות הפועלות אינו נבהל, ועונה להם בחכמה ותבונה על כל שאלה ושאלה.
להדגמת העניו נביא דוגמא קטנה מבחור שבא לרבינו ושח לו אודות רצונו להחליף חברותא, משום שהוא מרגיש כי החברותא עולה עליו ברמתו והוא מתקשה בשל כך. אמר לו רבינו. "אם אכן תעשה כך, אתה ודאי תמצא חברותא, אך מה יהיה איתו, שמא הוא לא ימצא חברותא, א"כ תלמד איתו בשביל החסד שבדבר" אותו תלמיד קיבל את הדברים והמשיך עם אותו חברותא, לאחר תקופה העיד כי היתה זו מחכמתו של ר' גרשון לייעץ לו כך, שהרי הדברים העניקו לו בטחון עצמי כלפי החברותא וכך נוצר שוויון, שפתר את התחושה דאז…
ראש ישיבה מחוץ לארץ, בא לשאול בעצת רבינו, בשל צרה שפקדה את ישיבתו בפטירת אחד הרמי"ם. הוא ביקש לדעת באיזו נקודה עליהם התחזק. השיב לו רבינו שיש להתחזק ב"בין אדם לחברו". מה נדהם אותו ראש ישיבה, שכן ידע שאותו ר"מ ז"ל נגוע היה באותה נקודה… אותו ר"מ סיפר כי תיכנן לפקוד את בתיהם של עוד מגדולי ישראל לקבל חיזוק ועצה באותו ענין, אך לאחר שהיה אצל ר' גרשון כבר לא היה צריך עוד שום חיזוק…
עצותיו והדרכותיו של רבינו כוללים הנחיות מהפרטים הגדולים ועד הפרטים הקטנים ביותר.
לפני כחמישים וחמש שנה , הגיע אליו אחד ממכריו לבשר לו על הולדת בנו. רבינו בירכו ושאלו האם הוא יודע כיצד מכינים בקבוק דייסה, וכשהשיב לו בשלילה אמר לו רבינו בפשטות "בא ואלמד אותך כיצד מכינים." וכך היה. הוא לקח אותו לביתו והראה לו פרט פרט כיצד מכינים דייסה.
וכן פעם כשביקש ממנו בחור לפני חתונתו עצה לחיים ענה לו רבינו בעצה מפתיעה: "כשאתה מרתיח מים בקומקום לצורך כוס תה, תקפיד למלאות רק כמה שאתה צריך. כדי שלא תכלה את כספך לחינם"… כך היא דרכו והתנהלותו תמיד. לנהוג בפשטות, וכך להצליח בחיים .
דעת תורה פותרת הכל
מעשה בבחורה רווקה מצוינת שהייתה מעוכבת שידוך ולא היה לכך הסבר טבעי מדוע היא אינה מוצאת את זיווגה. יום אחד נזכרה הבחורה במקרה מזעזע שכאשר הייתה ילדה, היא וחברתה פגעו באלמנה אחת. ואותה אלמנה שנפגעה עמוקות, "איחלה" במר פגיעתה שתשאר בלי בעל כל החיים… אותה אלמנה כבר נפטרה ולא הייתה אפשרות לבקש ממנה מחילה. בני משפחתה ששמעו את הסיפור היו אובדי עצות שהרי יש כאן קללה קשה… אביה של הבחורה לא אמר נואש ופנה לרבינו. הוא סיפר לו את הסיפור, רבינו שמע את הדברים ואמר לו "אין לך מה להבהל, אם לא ניתן להשיג יותר את האלמנה הזאת, תעשה התרת קללות" האב עשה מיד התרת קללות ולאחר כשבוע וחצי התארסה הבחורה…!
לשמוע את ר' גרשון:
מרן ראש הישיבה הגאון ר' מיכל יהודה ליפקוביץ זצוק"ל אמר באחד מהוועדים שהתקיימו בשנתו האחרונה לחייו בעת שהביא את הפסוק במשלי "אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין" שכדאי ללכת לשמוע את ר' גרשון. וע"כ הבאנו כאן כמה ענינים מדבריו של רבינו:
מדברותיו של רבינו בכמה עניינים:
לימוד
ע"מ להצליח להתמיד בלימוד נדרש טעם בלימוד, ולשם כך דרושים כמה דברים:
האחד: ללמוד במקום שליבו חפץ ובמקום שלא יצטרך להתאמץ יותר מדי בשל לחץ חברתי. השני: להגיע לכך ניתן רק ע"י שלומדים מתוך סקרנות, ולכן צריך ללמוד דברים שמושכים את הלב וכל אחד בסגנון האישי שלו. אחד מגיע לכך ע"י לימוד ההלכה שע"מ להבין את העניין לאשורו הוא צריך לפתוח גמרא ועוד גמרא עד שהוא מגיע להישגים גדולים בתורה, אחר מגיע לכך ע"י לימוד ההספק ויש שדרך העמקות וכו', כל אחד לפי טבעו ודרכו.
הגיע אליו אברך והתלונן כי הוא חש ירידה בטעם בלימוד, מה עליו לעשות, אולי כדאי שיצא לעבוד לפרנסתו, אמר לו רבינו "בשביל לקבל טעם בלימוד צריך לשבת וללמוד, ואז מקבלים טעם בלימוד" אמר לו התלמיד "אבל הרי אני יושב ולומד בכולל" השיבו רבינו בשאלה: "האם יש משהו שאתה אוהב לעשות?" "כן, למשל לקרוא עיתון"… ענה התלמיד. בירר רבינו "מה מעניין אותך בקריאת העיתון?" השיב התלמיד "מרתק אותי תהליכי הפוליטיקה ותחכומי האנושות, וכל העומק שיש בדברים" ענה לו רבינו "בדיוק כך בצורה זו, אתה צריך ללמוד גמרא…"
דבר חשוב: כאשר לומדים גמרא בעיון, עוד לפני הפלפולים יש ללמוד את הגפ"ת עד הסוף, כי בלא זה לא ניתן להגיע לפלפול אמיתי. ויש הרבה ראשי ישיבות חשובים שהם ברמה גבוהה ומדברים אל התלמידים שלהם בפלפולים עמוקים, ולא טוב הם עושים, משום שאמנם הם ברמה גבוהה אבל התלמידים שלהם עדיין לא. לכן צריכים הם לדבר בפשטות ורק כך יצליחו ללמד את התלמידים באמת.
ועוד בעניין ההבנה העמוקה שכיום חסר לנו בדרגת ההבנה משום שבכל דור ודור יורדת הדרגה בהשגת התורה, ובשביל להגיע כיום להבנה אמיתית צריך קודם כל לצבור הרבה ידיעות, ורק ע"י זה אפשר להגיע להבנה עמוקה ואמיתית.
כמו"כ שמתעכבים על הבנה בנושא מסוים צריך להזהר שלא להתעכב יתר על המידה משום שבסוף קורה שלא מתקדמים וגם עלולים להגיע בסופו של דבר לדברים בטלים …
אך מאידך מכיוון שצריך להגיע גם להבנה, העצה לזה היא לחזור על הידיעות שצוברים שוב ושוב וכך ניתן להרויח את שני הדברים יחד.
והדבר החשוב ביותר: שכאשר באים ללמוד יש ללמוד מתוך רוגע וישוב הדעת, ולא מתוך מתח וכפיה עצמית. וכל אדם לפי כוחותיו וטבעו ולהמנע ממאמץ שהוא יותר מהכוחות.
מאמץ חיובי
יש מאמץ שהוא חיובי, שנובע מרוב מתיקות הלימוד. זהו מאמץ שאינו מזיק, והיו כאלו שהתאמצו בסוג מאמץ זה, וגם לאחר שהיו זקוקים למנוחה קצרה, התאוששו מיד וכוחותיהם שבו אליהם מיד. כי היה זה מאמץ מתוק.
עניינים סגוליים
רבינו נוהג להביא בשם החזו"א שחשוב מאוד להקפיד שלא להפסיד את העניינים הסגוליים, ולהזהר מאוד בשעת הלימוד שלא לגעת במקומות המכוסים.
תפילה לסייעתא דשמיא
ולא פחות חשוב מהכל- עניין התפילה, ע"מ לזכות לקבל סייעתא דשמיא. כי בלא סייעתא דשמיא לא ניתן להצליח בשום דבר בחיים.
אמונה ובטחון
במקום מסוים נפתח כולל שבו הובטח לאברכים מלגה גבוהה מהרגיל, ובשל כך עזבו אברכים רבים את הכולל שבו למדו קודם ועברו לכלל זה. אך לאחר תקופה נקלע הכולל לקשיים, ולא עלתה בידם של ראשי הכולל לשלם. האברכים היו ממורמרים ומתוסכלים והביעו את אכזבתם הרבה בפי ראש הכולל אחד מהאברכים נשלח לשאול את רבינו באיזו צורה ניתן לעודד ולחזק את האברכים אמר לו רבינו שיגיד לאברכים כי הכל מן השמים וכי נגזר על כל אחד ואחד קושי זה והקב"ה זימן שכולם יגיעו לאותו מקום ועל כן הדבר לא בגלל הכולל אלא משום שכך נגזר מן השמים
מידות טובות
וכן מידות טובות שהם כלי קיבול חיוני מאוד לקבלת סייעתא דשמיא בחיים.
ופעם סיפר שהיה אדם אחד שהיה מלקט חידושים טובים, וכל מה שהיה מחדש בשם עצמו לא היה יוצא טוב משום שלא היה לו מידות טובות… ובאותו ענין סיפר על אותו אדם שהיה מוציא ספריהם של אחרים, מה שהיה מביא בשם עצמו, לא היה טוב, משום שהייתה לו אהבת עולם הזה…
ועל זו הדרך סופר שבאחת השנים בימי הפורים ניגש אחד הבחורים להתיעץ עם רבינו. הוא סיפר כי הציעו לשעשע את הציבור בבדיחות וחיקויים ענה לו רבינו שימנע לגמרי מהדבר וסיפר על תלמיד משים עברו שבדרך שעשוע חיקה את אחד מגדולי ישראל. ולאחר אותו פורים הרגיש כי ירד לו הטעם בלימוד, ופנה לרבינו לקבל עיצה אמר לו ר' גרשון שהדבר נגרם לו משום שחיקה אז את אותו תלמיד חכם.[ומספר ע"כ חבירו שאמר לו אותו אחד שכבר עברו עשר שנים מאז ועדיין לא חזר טעמו בלימוד.
הדרך לגדול
ע"מ לגדול בתורה ועבודת ה' יש ללמוד בכל יום לכל הפחות חצי שעה מוסר, ובספרים שליבו נמשך אליהם. רבינו מדבר בכל מקום על ענין המוסר. הגיע אליו אברך ושאלו: הרי בכל שנה מגיעים תלמידים רבים לישיבה, ובתוכם לפחות עשרה שהם בעלי כשרונות גדולים שיכולים לצאת גדולי ישראל, א"כ היכן הם אותם בחורים? שהרי במשך השנים הם נעלמים ונאבד שמם? שאלו רבינו "האם אתה שואל את השאלה הזאת משום שאתה דואג להם?" ענה לו התלמיד "לא, אני שואל את זה כי קשה לי על עצמי, מדוע לא יצאתי גדול בישראל" שאל אותו רבינו "האם אתה לד בכל יום חצי שעה מוסר?" השיב התלמיד בשלילה. ענה לו רבינו "הנה לך התשובה למה אתה לא גדל, וזוהי התשובה למה גם שאר העשרה אינם גדלים…"
כשנשאל רבינו מה יכול לשנות את האדם מן הקצה אל הקצה, ולהופכו לגמרי, ענה ר' גרשון "לימוד המוסר".
בחור שעבר קושי ומשבר בא לרבינו וביקש לפרוש ולנוח מעט באיזה מקום. ענה לו רבינו שהמנוחה שטובה לו כעת ביותר היא להתפלל בישיבה וללמוד מוסר.
תלמיד בא להתייעץ עימו על ענין מסוים, ובתוך הדברים שאלו ר' גרשון האם הוא לומד מוסר. "משתדל" השיב התלמיד. אמר לו ר' גרשון "אני מבקש שתלמד בקביעות, ובכל יום חמש דקות" אותו תלמיד אכן קיבל על עצמו את הדבר, ובפורים שלאחר מכן בא לר' גרשון ושאלו האם לעלות את הזמן וללמוד יותר מחמש דקות. השיבו ר' גרשון בשלילה ואמר לו: "מכיון שהינך אדם לחוץ, אם תעלה את זמן הלימוד עלול לצאת לך הטעם הטוב שיש לך כעת מן הלימוד".
כששאלו אותו לגבי ספרי מוסר, באילו ספרים כדאי ללמוד. אמר לעבור על ספרי מוסר כדאי לעבור על "מסילת ישרים", "שערי תשובה" ו"אורחות צדיקים". אך לקבוע מוסר, יש לקבוע לימוד בספר שאוהבים ומתחברים אליו.
מישהו נוסף שאלו לגבי ספר מוסר מסוים האם כדאי ללמוד בו, והורה שמכיון שהספר כתוב ברמה גבוהה מידי לא כדאי ללמוד ממנו.
בעיתוי מסוים שאלו מישהו איזה ספר מוסר כדאי ללמוד, ובדיוק באותו זמן היה מונח על השולחן הספר "בלבבי משכן אבנה" אמר לו רבינו שזהו ספר טוב.
תלמידו תהה פעם באוזניו מדוע הוא מרבה כל כך לדבר על ענין המוסר. השיבו רבינו: "אני בדקתי את זה ונוכחתי לראות כי אי אפשר להצליח בשום ענין בלי לימוד המוסר"
"הכישה נתחייב בה"
נשאל פעם רבינו ע"י אחד התלמידים: כאשר מתחילים להתעסק באיזה עניין טוב, היכן הגבול כמה להמשיך איתו, ע"מ שהדבר לא יפריע לו ללמוד. ענה לו רבינו שאין גבול, "הכישה נתחייב בה" וצריך לסיים את הענין עד הסוף.
עצות…
נכנס אליו אחד התלמידים בתקופת יום כיפור, ואמר לו שהרי ר' ישראל סלנטר זצוק"ל אמר שצריך ל"קבל קבלות". "עצות" תיקן אותו רבינו…
הלכה
חובה על כל אחד לקבוע לו זמן ללימוד הלכה. ובעיקר בשו"ע חלק אוה"ח שזה הכי נוגע למעשה בכל יום.
לשוה"ר
אחד שאל את רבינו במה כדאי לו להתחזק, ענה לו רבינו: בענין "שמירת הלשון". המשיך ושאל: האם לקבל על עצמו ללמוד כל יום הלכות שמירת הלשון? ענה לו רבינו אל תקבל על עצמך שום קבלות אלא תפסיק לדבר לשוה"ר…!
שמירת העיניים
הדרך להתמודד עם "שמירת העיניים" היא להסיח את הדעת, ולהתמקד בדבר שעוזר להסיח את הדעת. ולא לחשוב כל הזמן על הכישלון…
חינוך
דרך החינוך היא בנחת, וכל ילד לפי טבעו ודרכו. יש להזהר שלא להלחיץ חלילה את הילד, ולא לנהוג עימו בדרך תקיפה, אלא רק בדרכי נועם. וכ"ש שיש להיזהר מלומר לילד מילה פוגעת משום שמילים כאלו לא נשכחות ממנו לעולם, אלא אדרבא, לומר הרבה מילים טובות ומילות עידוד והערכה.
לא בכעס
וכן צריך להזהר מאוד שלא לכעוס, כי מכעס לא יוצא שום תועלת, הדבר היחיד שיוצא מכך בסופו של דבר הוא שהילד לומד ג"כ לכעוס…
גם כאשר לומדים עם הילדים, צריך להקפיד שהלימוד יהיה מתוך ישוב הדעת ובלי להלחיץ, וכל ילד לפי כוחותיו.
טבע הילד לחקות את הוריו, וזוהי דרך החינוך: בדרך שהם מתנהגים כך הוא מתנהג, ולכן אין טעם לומר לילד פקודות והוראות, כי הוא יעשה אותן מעצמו על פי איך שלומד מדרך הוריו, ואם מורים לו באופן של פקודות זה רק מזיק. (וכן ככה נהגו בבית אבא), וכ"ש לא בדרך של כפייה שזה גורם לו לעשות בדיוק הפוך. גם בעניינים גשמיים, אם יש לו תאוות טבעיות לאותם דברים, כגון באכילה וכדו', אם כופים אותו לעשות דברים מסוימים, הוא יעשה דווקא הפוך מזה.
ישנם הורים שחוששים מלהחניף לילדיהם, אבל האמת היא שצריך האב להחניף לבנו כדי שילך ללמוד תורה. ומוסיף רבינו שמרן הגר"ח קניבסקי הראה לו זאת מפורשות באבות דר' נתן.
להכיר טבע הילד וצרכיו
יש הורים שכאשר הילד מבקש מהם דבר מסוים, הם לא תמיד מבינים את הצורך בכך, ומה הדבר תורם לו. או שמכיוון שהם כבר עברו את גיל הילד, הם אינם מבינים את משמעות הצרכים שלו, ונענים לו בשלילה. וחבל שכך, מכיוון שהרי אם אין בכך משהו שהוא נגד ההלכה מדוע למנוע את זה ממנו?!
אבל מאידך לא טוב לתת לילד כל מה שהוא רוצה כדי שלא יתרגל ליותר מדי לפינוק. וצריך לכך חכמה אמיתית מתי כן לתת, ומהם הגבולות.
ילד שסר מן הדרך
הדרך לנהוג בילד שסר מן הדרך, היא בקירוב ואהבה, ושלא ירגיש שהוא מרוחק יותר משאר הילדים, ובמקרה והילדים שואלים מדוע מתייחסים אליו בחביבות, אפילו שמתנהג רע, אפשר להסביר להם שהוא ילד מסכן וחסר לו שכל, וצריך להתפלל עליו שיהיה לו, שיקבל שכל… ובמצב שיש חשש שהוא עלול להתחיל להשפיע על שאר ילדי הבית, יש להתייעץ עם מומחים לענייני חינוך שיסבירו איך לנהוג בכל מקרה לגופו.
ומביא בשם מרן החזו"א שהיה מקרה בילד שהתקלקל והגיע עד כדי חילול שבת רח"ל, אך הוא המשיך להיות בקשר עם הוריו. יום אחד הוא פנה אל אביו ובקש ממנו שיקנה לו רכב. אביו חשש שיסע בזה בשבת ובקש לעשות עם הילד תנאים, הוא הלך לשאול את החזו"א, והחזו"א אמר לו שיקנה לילד בלי שום תנאים. אך אח"כ כשחזר לביתו וסיפר לאשתו את הוראת החזו"א, אשתו לא האמינה שזו הייתה ההוראה, ואמרה לו שבוודאי לא הבין נכון דברי החזו"א , והכריחה אותו לעשות עם הילד תנאים, סופו של דבר שהילד הוסיף לרדת והלך ונתרחק מהם יותר…!
הלימוד הראשון לילד
ברגע שבו הילד מתחיל להבין, הדבר הראשון שיש ללמדו זה את ענין האמונה ושכר ועונש. ודברים נוספים: מעלת השבת, שהילד לא ירגיש שזה יום של סבל שהכל אסור בו, אלא להיפך זהו יום של שמחה שאוכלים ושותים בו, ושרים זמירות שבת ועוסקים בתורה מתוך שמחה, עד כדי כך שגם הפנים משתנות בשבת. כמו שמובא בתוס' בכתובות(ז:)בשם המדרש: כי בשבת "פנים חדשות באו לכאן"
וכן להרגיל את הילד לדבר דברי קדושה אפילו שאינו מבין את המילים. ומעשה שהיה בחו"ל לאחר השואה שרצה הרב מפוניבז' לקחת את כל הילדים היהודים ולגדלם לתורה, ולא הייתה אפשרות להכיר מי הוא ילד יהודי ומיהו גוי, והרב מפוניבז' אמר את הפסוק "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" ומיד כל הילדים היהודים שהכירו את הפסוק התקבצו ובאו אליו…
תפילה
הדבר החשוב ביותר זה תפילת ההורים על ילדיהם, מתוך דמעות עם נתינת צדקה, שזה כח גדול מאוד ויכול להשפיע גם לכמה דורות אחרי…
מקום חינוך טוב
מקומות החינוך שטוב ביותר לשלוח אליהם, הם מקומות שהמחנכים שם בעלי מידות טובות. ולאו דווקא מקומות מכובדים עם שם טוב. אלא ככל שהמחנכים יותר בעלי מידות טובות כך ההצלחה בחינוך יותר גדולה.
מבחנים בישיבות
פעם אמר שכאשר עושים מבחנים בישיבות צריך לשאול שאלות שכל הנבחנים ידעו לענות עליהם. אם זה בכתב, צריך לשאול שאלות קלות, ואם זה בע"פ, לבחון כל בחור לפי דרגתו.
לימוד עם בחור צעיר
כשלומדים עם בחור צעיר חשוב לתת לו לדבר כמה שיותר, כדי שתהיה לו הרגשה טובה.
שידוכים
מתי לשמוע?
רבינו נוהג להגיד שהזמן שבו טוב להתחיל לשמוע שידוכים לא תלוי בגיל, אלא במידת הצורך ורמת הבשלות של הבחור. ולא משנה האם הוא בועד ה' או בועד ו'.
זה לא יפריע
אביו של אחד הבחורים ניגש לרבינו בשאלה: הוא רוצה לשמוע לבנו שידוכים, אבל הוא פוחד שזה עלול להפריע לו לעלייתו בתורה. אבל רבינו, שהכיר את הבחור, אמר לאותו אב שזה לא מסתבר, וטוב שישמע לו…
מי שרוצה ללמוד לא חייב לשמוע…
היה מעשה שרבינו ניגש לבחור פלוני להציע לו שידוך מסוים, והבחור ניסה לתרץ כל מיני תירוצים למה לא טוב לו להתחיל לשמוע שידוכים. רבינו דחה כל תירוץ ותירוץ, אבל כאשר הבחור אמר לו אני לא רוצה להתחיל משום שאני רוצה להמשיך ללמוד ללא הפרעה, אמר לו רבינו: א"כ, מרן הרב שך כבר אמר שבחור שלא רוצה לשמוע משום שרוצה ללמוד, יכול להמשיך לשבת וללמוד. לבסוף אותו בחור עשה שידוך מצוין.
לא ללחוץ
היה עוד מעשה בעניין שאב של בחור בישיבה הגיע לרבינו לבקש ממנו שישכנע את בנו להתחיל לשמוע שידוכים. אמר לו רבינו שלא ילחץ עליו, אם הוא אינו רוצה…
ברכה לזיווג
לפני הרבה שנים בפורים, נכנסו אליו בחורים לבקש ברכה לזיווג הגון. הגיע אליו בחור וביקש ברכה לזיווג ורבינו בירכו "בקרוב", אך הבחור השיב לו שהוא רוצה "בעיתו ובזמנו". רבינו חזר וברך אותו "בעיתו ובזמנו". אח"כ הגיע בחור אחר וביקש גם הוא ברכה לזיווג, וגם אותו ברך רבינו בברכת "בקרוב". אך גם הוא השיב שהוא רוצה "בעיתו ובזמנו". רבינו השיב לו שאם הוא ביקש ברכה זה סימן שהוא רוצה להתחתן עכשיו וברכו שיתארס בקרוב. התלמידים שלא הבינו את פשר ההבדל תמהו ביותר, לאחמ"כ התברר שהבחור הראשון שביקש את הברכה לא ביקש זאת בשם עצמו אלא שאמרו לו לבקש…
עדיפות למעלות שונות
כששאלו אותו בעניין שידוכים איזו בחורה כדאי לקחת היה עונה שבחורה עדינה כדאית ביותר. לכך אין תחליף ועדינות זו מעלה ששווה בכל מחיר.
הגיע אליו בחור שהציעו לו הצעה של בחורה מצוינת ובאופיה היא יוזמתית גדולה, ומאידך היא גם מאוד עדינה, בנוסף לכך המשפחה מדי שקטה ויש לו חשש שלא יצליח להסתדר עם האחים שלה. ענה לו רבינו שעדינות היא מעלה שעדיפה ביותר, והמשפחה אינה שיקול לשום דבר. הוא הורה לבחור להפגש איתה ואח"כ לחזור אליו שוב. לאחר שלוש פגישות חזר הבחור שוב לרבינו ואמר לו שהוא מרגיש שהיא לא מדברת מספיק, והרי לימדו אותו שנשים דרכם לדבר הרבה ואם כן יש כאן בעיה. ענה לו רבינו עד כאן אמרת לי את המעלות, עכשיו תגיד לי מהם החסרונות…
משפחות פשוטות
מספר אחד התלמידים ששמע פעם את רבינו מדבר עם מישהו בקשר לשידוך לאחד מבני משפחתו, ואמר לו, אנחנו מחפשים משפחות פשוטות…
בחורים בררנים
אחד מתלמידיו שהיה שדכן ניהל שידוך מסוים. הבחור היה מאוד בררן, ורבינו הורה לו, לא לענות לבחור תשובה מידית, משום שזה גורם לו להרגיש שכל ההכרעה מוטלת עליו, ודבר זה גורם לו למתח ובלבול וקושי גדול להכריע, לכן כדאי להתנהל כך עם סוג בחורים כאלו, לדחות להם את התשובה החיובית של הצד הנגדי.
כיצד לברר
דרך הבירור היא, ע"י שמבררים אצל מישהו שמכירים ולא ע"י טלפונים שמקבלים מאנשים.
פגישות
תמיד נוהג לומר שבחצי השני של הפגישות הבחורים הורסים את כל הרושם הטוב שנוצר מהם, בידיים, משום שנגמר להם מה לומר. ואז הם מפסיקים לדבר לעניין. לכן ראוי לא להאריך יותר מדי בזמני הפגישות.
היה פעם בחור ששאל אותו מה עליו לעשות בשעת הפגישות? ענה לו רבינו שאת הבירורים כבר עשו ההורים שלו, כעת עליו לבדוק האם השיחה נעימה לו בשעת הפגישה. וכששאל הבחור על מה לדבר, ענה לו רבינו: תדבר על מה "המזג האוויר" בישיבה…
שלום בית
הדרך לשלום בית היא רק ע"י מידות טובות, וצריך שיהיה "מכבדה יותר מגופו". גם אחד ששקוע בלימוד צריך להתייחס כראוי לאשתו ולבני ביתו וזו מצווה שלא ניתן לעשותה ע"י אחרים..
והיה אחד שלא התייחס לאשתו כראוי ואמרו לו בדרך צחות שהוא עובר על לאו של "אלמנה לא תענון" משום שאשתו כמו אלמנה…
מסופר על הגאון הרב יחזקאל אברמסקי זצ"ל, שפעם אחת הגיע לביתו, וחיכה לו שם אדם חשוב, אך קודם שקיבל אותו נכנס לאשתו וסיפר לה כל מה שעבר עליו באותו היום, לאן בדיוק הלך וכו'. ורק לאחמ"כ פנה לאורח שהגיע אליו.
החיוב להתייחס לאשתו, הוא גם בעזרה מעשית שהיא זקוקה. והיו אנשים גדולים שהיו עושים כל מיני עבודות בבית כדי שנשותיהם תוכלנה לנוח.
נסיעה לחו"ל
בחור אחד בפונוביז, עזר וסייע לחברו בכל מיני עניינים. ובבא העת, חברו עמד להינשא והחתונה התקיימה בחו"ל. החבר רצה להעניק לו כרטיס טיסה ע"מ להשתתף עימו בשמחה, הגיע הבחור לר' גרשון להתייעץ עמיו מה לעשות האם לנסוע לחתונה, שאלו ר' גרשון "האם זו חובה גמורה שתשתתף בחתונה?" הסביר הבחור כי בחו"ל לא יהיו לחתן שום חברים בחתונה ואולי ע"כ ראוי שהוא ישתתף" "והשמחה לא תתקיים בלעדיך?" שאלו רבינו. ענה לו הבחור "אני אהיה החבר היחיד שישתתף כי כל שאר חבריו יהיו בארץ" השיבו רבינו ואמר "מכיון שחבריו בארץ, ודאי ידאגו שם בחו"ל לשמחו, ואם אתה תגיע תהיה זו רק תוספת שמחה, ובשביל תוספת שמחה לא נוסעים לחו"ל"…
קריאת שמות
הגיע אליו אחד מתלמידיו עם שאלה: איזה שם לקרוא לילד הראשון שנולד לו. משום שכעת, שלא כפי המקובל, מתאים יותר לקרוא בשם מהצד שלו. ופירט לרבינו סיבה כל שהיא. ענה לו רבינו שהמנהג הוא לקרוא בפעם הראשונה על שם מהצד של האישה, אבל אותו אדם המשיך וטען שאשתו גם היא מעדיפה את זה ענה לו רבינו שהיא חייבת בכיבוד הורים. (ע"כ)
(לוקט מתוך גיליון 'לאורו' תש"פ בתוספת שינויי עריכה נדרשים לאחר הסתלקותו של מרן זצוק"ל )