הרב ר. וילמן
"לא מכבר הייתי באחת החתונות בארה"ב" – הוא פותח את שיחתו הנרגשת – "הוזמנתי לומר את הגראמי'ן שנוהגים לאומרם בסוף החתונה לקראת ה'מצוה טאנץ' כנהוג במנהג החסידים, ומקובל שאני מזמין כל אחד מאבות הזוג המאושר בגראמין יחודיים המתאימים לאופיו ואורחותיו, ואז הוא מגיע לעיני כל לרקוד עם החתן, והשמחה גואה למרחקים.
"אלא שבאותה חתונה אירע מקרה מצער, מפני שהיה קיים נתק מוחלט בין אבי החתן לבנו, ולכן כשנקראתי לבוא לשיר בסוף החתונה, וקיבלתי את כל החומרים על המוזמנים לריקוד ה'מצוה טאנץ', הופתעתי לגלות שלא קיבלתי כל חומר על אביו של החתן, והיה הדבר בעיני לפלא. כשהסבתי את תשומת ליבו של המחותן לכך, הוא הפטיר בנפנוף קל, באומרו שזהו סיפור ארוך, אבל האבא לא יוזמן לרקוד עם החתן, כי הם לא בקשר ראוי כיום.
"לו ידע אותו מחותן עם מי הוא מדבר, מה היה הרקע שלי עם אבא שלי בעודי צעיר לימים, ספק אם היה אומר את הדברים הללו באוזני, אבל את ההמשך כולו סיפרתי בגראמין, ואספר לכם כפי שסיפרתי זאת שם, וב"ה הדבר פעל את פעולתו".
מה בדיוק אמרתם באותה חתונה שהרעידה את הלבבות?
"התחלתי את הגראמין שלי באותה חתונה כך: מי שמכיר את ההיסטוריה האישית שלי יודע, שאני יודע מה זה להפסיד 'ברכה של אבא'. זה לקח לי שש עשרה שנה כדי שאני אזכה שוב לקבל ברכה מאבא שלי. לפעמים יש זמן, או מצב שמכל מיני סיבות לא מרשים לאבא או לאמא לגשת לילד ולברך אותו. לפעמים יש זמן, שאפילו שאבא ואמא כן נמצאים בבית עם הילדים, אבל למרות זאת אין לילדים הללו במשך שנים אבא או אמא, ובגלל זה כשמגיעים מצבים כאלו כמו בחתונה כאן, זה מרעיד לי באופן אישי את הלב. כשאני רואה כל כך הרבה גברים ונשים מתאספים יחד, רק כדי לקרב את הילדים להורים בריקודי ה'מצוה טאנץ', שעיקרו לחבר את החתן והכלה לדורות הקודמים, כמנהג אבות החסידים בכל מקום, וכשאני רואה את הניתוק עם האבא במקום החיבור, מתמלא לי הלב באש".
ומהו המקרה יוצא הדופן שאירע לכם?
"לפני מספר שנים, הזמינו אותי ל'מצווה טאנץ' במשפחה שורשית נודעת, וקודם השמחה נותנים לי המחותנים את כל המידע על כל המוזמנים לרקוד עם החתן בסופה של השמחה. אך כשהתקרב יום החופה התקשרתי למשפחה, ואמרתי להם שכבר קיבלתי את המידע על כל המוזמנים, אבל על אבי החתן, שהוא כנראה המוזמן החשוב ביותר, לא קיבלתי כל מידע להזמינו.
"השיב לי אותו בן משפחה: 'יואלי, האבא והחתן אינם מסתדרים. יש סיפור ישן שאין כאן המקום לפרטו, ולכן אותו אתה לא הולך להזמין לרקוד'. שאלתיו, האם הוא יגיע לחתונתו של בנו, ונעניתי בחיוב. אז אמרתי לו: 'אני לא מקבל את זה, אני חייב להזמין אותו'. הוא אומר לי: 'לא! החתן כל כך התרחק מהאבא שלו, ואתה תגרום צער גדול מאד לחתן ביום חופתו'…
"השבתי לו: 'אבל תאמין לי באמת שאני מבין הרבה יותר טוב ממה שאתה חושב בענין זה של הקשר בין האב לבנו. ולכן תמחל כי אני אינני יכול להיות הבדחן בחתונה שלכם. תסלחו לי, תזמין מישהו אחר, ואולי למישהו אחר יהיה 'לב' להסכים לדבר שכזה שאצלי איננו במושגים כלל'.
"'יואלי', אמר לי, 'אתה לא יודע את הסיפור. זהו סיפור ארוך'. ואני עונה לו – 'אוייי… אוי כמה שאני מבין, עד כמה אין לך מושג…'.
"ואז הוא פונה ואומר לי: 'אי אפשר עכשיו לבטל את הופעתך באירוע. אנו עומדים כה קרוב לשמחת החתונה, ואין לי מישהו אחר להזמין. בבקשה תבוא כהבטחתך', אך אני אומר לו – 'לא! אם אתה רוצה שאהיה הבדחן בחתונה שלך, תן לי את המידע על האבא של החתן, כדי שאוכל להזמין אף אותו לרקוד עם בנו'.
"הוא ראה שאין לו ברירה, כי הזמן קצר ותחליף אין, ואמר: 'תזמין אותו, כי הוא משלם על החתונה כולה של הבן, אבל תזמין אותו קצר ולעניין לריקוד קצר ממש, כדי שלא יכביד על החתן עצמו'.
"קיבלתי ממנו מעט חומר על האבא, כדי להכיר מעט את הרקע שלו, ואכן כתבתי משהו על האבא, והשתדלתי לעמוד ברצונו שלא יהיה יותר מדי ארוך, אבל מספיק מכובד כדי להבין שמדובר באבי החתן, וגם מספיק קצר כדי לא להכביד על כל הנוכחים והחתן".
ומה אירע בהגיע עת הפקודה?
"כשהגיעה שעת המעשה של הזמנת אבי החתן לרקוד, אני אכן מזמין אותו במהירות ובקצרה, אני מסתכל בעיניו ורואה עיניים מושפלות. ליבי נכמר בקרבי, אך בני המשפחה המורחבת והעסקנים שהיו בקרבתו מסתכלים עלי ומסמנים לי להזדרז… נו, תסיים כבר, זה כבר ארוך מדי… ואני חש כמי שממש מוסר נפש בשביל להוסיף עוד שורה, ועוד שורה בגראמי'ן, וכשאני מסיים וקורא לו לבוא לרקוד עם בנו, אני רואה מקצה האולם, על יד הפתח, מתרומם יהודי שבור שנראה מושפל ומרוסק, הוא הולך בעיניים מושפלות ומתקרב לאט לאט לעבר החתן, ואף אחד אינו מתרומם לכבודו כפי שאירע אצל שאר המוזמנים המכובדים. החתן נעמד על יד הכלה, ואבי החתן רוקד 2-3 דקות בקושי, והיה נראה שגם הוא מפחד מהעסקנים שסביבו…
"כעבור מספר דקות לאחר מכן הוא לוקח את ידיו של החתן, והחתן לרגע אחד אינו מסתכל על פני אביו. הוא מסתכל ימינה, שמאלה, על הדודים והגיסים, לכל כיוון באולם הוא מסתכל, ורק לא על פני אביו!!
"כשהאבא של החתן רואה זאת, הוא גם מסתכל לכל כיוון, גם הוא אינו מסוגל להסתכל על פני הבן שלו. עיניו מופנות לכיוון הרצפה, והוא מסיים את הריקוד אחרי 2-3 דקות. אף אחד גם לא רוקד מסביב ונותנים להם לסיים זאת במהירות, והוא חוזר למקום שלו בקצה האולם כולו מתנשף ודומע. הלב שלי נקרע.
"הבטתי בדבר ועיניי החלו אף הם לדמוע אתו. ריבונו של עולם, זה אבא ובן?! הוא הרי הביא אותו לעולם וגידל אותו בתחילה כתינוק חביב, וזהו היחס אליו ביום המאושר שבחייו?!
"אני לא ידעתי איך לסכם את הענין הזה, כפי הנהוג לאחר כל ריקוד, וניגשתי ישר להמשך להזמין את אבי הכלה, ושם כמובן נשאתי הרבה סיפורים, משלים וחרוזים, ואף פתגמים מרגשים, והציבור כולו נראה מוציא נייר טישו ומנגב את הדמעות שניקוו בעיניהם. כולם מתרגשים ושותפים, וכשאבי הכלה נעמד, נעמדים איתו כל בני המשפחה ורוקדים סביבו בהתרגשות.
"לבי נשבר יותר כשאני רואה את הפערים בין אבי החתן לאבי הכלה.
"הבא בתור שאותו אני נצרך להזמין לרקוד בסיום המצווה טאנץ, במקום לדבר על הישיבה של החתן מחד, ומעלותיה הטובות של הכלה, יצאו לי לפתע מילים אחרות מהלב"…
ומה היו המילים הללו?
"הבאתי להם את מה שכתוב בזוהר הקדוש, שבעת נישואי הילדים, מקובל שגם נשמות ההורים יורדים מגן עדן, והם מביטים כאן בשמחת הצאצאים, לראות אם כל התפילות שלהם כל חייהם על ילדיהם הטובים שיגדלו כרצונם האמיתי, אכן התקיימו כראוי. הוספתי שכתוב בספרים הקדושים – שלא רק הסבים יורדים מגן עדן, אלא גם הנשמות של הילדים העתידיים יורדים לעולם לראות בשמחת מחוללם.
"ואני פונה בעיניים דומעות לחתן ולכלה ואומר בקול נרגש: 'אתם רואים, הנשמות של הילדים שלכם שיהיו לכם בע"ה, נמצאים כאן סביבכם, ומסתכלים עליכם בהתרגשות. הם שואלים את עצמם על מה אתם מתפללים עלינו?! האם מתפללים אתם שתאהבו אותנו מאד כל החיים? האם אתם מתפללים שאנחנו נאהב אתכם כל החיים? האם אתם מתפללים שיהיה לנו נוח אצלכם יחד בבית, האם אתם מתפללים שיהיה לכם תמיד נחת מאיתנו?
"וכך המשכתי לדבר על כל העניין של החתן כאב עם הילדים שלו, לא חשבתי לרגע איזה רושם נותרו מהדברים הללו על ליבו של החתן. בדרך כלל כשאני מסיים את הדברים הללו, מתחיל השיא של הריקוד כמקובל במנהג החסידים, אך במקרה הזה אני מגלה לפתע התנהלות אחרת לגמרי.
"החתן מבקש להמתין כמה רגעים, הוא קורא לאביו מקצה האולם ומבקשו – 'אבא, בוא לכאן!!'
ו"אני רואה לפתע את אבא שלו מגיע – והפעם הוא אינו מפחד מאף אחד ואינו מושפל בעיניו. הוא מתקרב בעיניים נוצצות לכיוונו של בנו, ומחזיק בידיו של בנו החתן. הפעם הוא כן מסתכל בעיניו, והחתן כנגדו מסתכל בעיניו של האבא, וכך האבא והבן מסתכלים אחד לתוככי רעהו ואינם מסתכלים כלל סביבם, ואחרי כמה דקות אני רואה איך האבא והבן נופלים האחד על זרועות רעהו, בחיבוק נורא ומרגש… אני מסתכל מסביבי ורואה שכל אחד מבין ומרגיש מה מתרחש עתה באולם, שלא כפי שאמורה היתה להיות התוכנית המקורית.
"חוץ ממספר עסקנים שנראו מעט זעופים, לא היה איש באולם שלא היו לו דמעות רותחות בעיניים, וכשהחתן מסיים לרקוד עם אביו, לאחר דקות ארוכות הוא מוכן להמשיך לריקוד האחרון".
●●●
מה המסר שיצא לכם מאותו אירוע מכונן?
"חשבתי לעצמי כשהסתיים ה'מצווה טאנץ', הרי יש לנו את אותה מערכת יחסים עם אבינו שבשמים. כמה ילדים מסתובבים כיום ברחובות וחוצות העיר, וכמה מסכנים הם כתינוקות שנשבו או שחשבו כי הם שבויים, ושכנעו אותם שאבא שלהם כביכול חלילה 'שונא אותם'. כמה ילדים חושבים לעצמם שהם שונאים את אבא שלהם שבשמים…
"ואני דומע ומתחנן – ריבונו של עולם! תסתכל רק בתוך העיניים שלנו, אלו עיניים עם כל כך הרבה כאב ודמע, כי עין בעין יראו – תסתכל רק בתוך העיניים שלנו! ומקיימים אנו 'שובו אלי', ומבקשים אנו ממך שיתקיים המשך המקרא ו'אשובה אליכם', תראה איך שאנו חוזרים אליך, ריבונו של עולם!
"אבל אחים ואחיות יקרים, כשאתם רואים כזה מקרה, שלא מרשים לאבא או לאמא לראות את הילד היקר שלהם, תעשו כל מה שביכולתכם להחזיר את האבא ואמא בחזרה לילדים, כי אני יכול להעיד בפניכם, שילד צריך שיהיו עמו גם אבא וגם אמא, ואני לא רוצה שילד שעובר כזה דבר, יצטרך לחכות 16 שנה כמו שאני עצמי חיכיתי, עד שזכיתי להתחבר בחזרה עם אבא שלי.
"אחים ואחיות יקרים שלי, אפילו שאף פעם לא הייתם מנותקים מההורים שלכם, אבל כשיש לכם דקה פנויה תרימו טלפון לאבא ולאמא, ותגידו להם בלשון הכי פשוטה ואמיתית – 'אני אוהב אותך אבא', 'אני אוהב אותך אמא'. ואפילו אם אבא ואמא שלכם כבר למעלה בגן עדן, עדיין אומרים… 'אבא, אמא, אני אוהב אתכם!' ולומדים משניות לזכרם, ומספרים להם כמה אתם אוהבים אותם.
"אני פונה לכל אבא ואמא השומעים אותנו, כשתחזרו הביתה ותראו את הילדים שלכם ישנים במיטות, תעברו לידם ותתנו להם נשיקה חמה, ובבוקר תיפנו אליהם ותאמרו – 'ילדי היקר! כמה אני אוהב אותך!', כי אני מאמין באמונה שלמה, שככל שאנו קרובים יותר לילדים שלנו ולהורים שלנו, עם זה אנו מעוררים רחמים אף מבורא העולם אלינו, ועל כך אומרים אנו בתפילות הימים הנוראים – 'כרחם אב על בנים', כי אם הקב"ה משתמש בנו כמשל שאנחנו האב על בנים, לפחות נראה לו באמת מה זה נקרא יחס אמיתי וכן של אבא לבן. כי ריבונו של עולם, אנחנו הילדים שלך ואתה אבא שלנו ואין לנו אבא אחר מלבדך!!
"מדי מוצאי שבת כשמגיע אליהו הנביא, התפקיד שלו זה לקיים הנאמר 'והשיב לב אבות על בנים, ולב בנים על אבותם'. נקיים זאת אף אנו כשנשוב בכל ליבנו לאבינו שבשמים. ואני רגיל לשיר על כך בניגון מיוחד, אותו הלחין וחיבר לי אבא שלי כשנפגשנו לראשונה לאחר 16 שנה של נתק בינינו…
"בעומדכם עתה לקראת חתימת הדין שתקבע לכם את מהלך כל השנה הבאה, וכולנו מנסים לשוב בתשובה שלימה ולהתקרב יותר לבוראנו, המשאלה של כולנו צריכה להיות, ראשית על חיזוק הקשר האמיתי בינינו לאבא שבשמים, ולהסיר מעלינו את כל הריחוק ממנו בחטאינו הרבים, וכך נזכה שיתקיים בנו המקרא – 'והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם', בצורה מושלמת ומיוחדת, וכך נזכה לחיתום הדין בצורה מושלמת בע"ה".
(יתד נאמן מוסף שבת קודש פרשת וילך ה' בתשרי תשע"ט)
5/1481