"זבולון לחוף ימים ישכון והוא לחוף אניות" וגו' (מט, יג).
וברש"י: "על חוף ימים תהיה ארצו וכו', והוא יהיה מצוי תדיר על חוף אניות במקום הנמל שאניות מביאות שם פרקמטיא (-סחורה), שהיה זבולון עוסק בפרקמטיא וממציא מזון לשבט יששכר והם עוסקים בתורה".
מספר הרה"ח רבי יצחק קורלנסקי מקרית גת מעשה שהיה בשנת תשע"א. איש יהודי זקן ושבע ימים הדר בעיר מאנהעטן שבארה"ב ושמו ר' נחמן, זכה לסיים תלמוד ירושלמי בסדר לימודו שלמד דף אחר דף עם חברותא קבועה בן גילו במשך כעשרים שנה.
שמע הדבר הגיע לאזני יהודי עשיר בעל נכסים, והלה הציע לר' נחמן תרומה בסכום הגון (בערך 500,000 דולר) ותמורת כך יעניק לו חלק וזכות בלימוד הירושלמי שנלמד במשך עשרים השנה שעברו.
והנה באותה שעה נבנה מקוה בעיר קרית גת, אך משום מחסור בממון נעצרה הבניה, ומצב זה נגע מאד ללבו של ר' נחמן, לכן השיב לעשיר הנ"ל שמסכים לכך, ואת הכסף יתרום העשיר עבור בניית המקוה בקרית-גת.
העשיר הסכים לכך, אלא שנסתפקו בדבר – האם אפשר למכור ולקנות חלק וזכות בלימוד שכבר נלמד (שהרי בזה התנה את תרומתו הגדולה). וכך השיב על שאלה הגאון בעל ה'שבט הלוי' זצ"ל:
הנה אמנם ברמ"א (יו"ד ריש סי' רמ"ו) כתב שאי אפשר למכור ולקנות לימוד שכבר נלמד, אבל ללא כל ספק, על ידי לימוד ירושלמי במשך עשרים שנה מתעלה האדם ומתקדש, ומכאן ואילך כל עשיה וכל פעולה שהוא עושה חשובה יותר, כי אותה עשיה נעשית עם הכח של עסק תלמוד ירושלמי… נמצא שעדיין 'מקום הניחו לו' לאותו עשיר לקחת חלק וזכות בלימוד שכבר נלמד, כי אינו נוגע רק ל'עבר' אלא גם להווה ועתיד, והחצי מיליון דולר שווים זכות זאת.
ולדידן ייאמר, פעמים שדעתו של אדם שפלה עליו, והוא מזלזל בעצמו, באמרו: מה יתן לי ומה יוסיף לי עוד מעשה טוב, עוד התגברות, עוד דף גמרא וכיו"ב. אלא דע, כי לא רק 'לשעתה' חלה הקדושה על המקיימה, אלא כל מהותו של אדם משתנית ומתעלית לטובה ולברכה, ובכל מעשה טוב, קטן כגדול, מוסיף בעצמו קדושה ומתעלה לאין ערוך.
(הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א, 'באר הפרשה' ויחי תשע"ט)