הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א
"דע מאין באת ולאן אתה הולך" – הכריז איש ה"חברא קדישא". אחריו צעדו בשקט בני משפחתו של הנפטר, חבריו וידידיו. קדיש אחרון. ואחרוני המלווים מחו דמעה מעיניהם, הניחו רגב עפר או אבן קטנה מעל תלולית החול ועזבו באנחה את בית הקברות. נשמתו של הנפטר כמו נשאבה למעלה. עלתה השמיימה, היישר אל מול "בית הדין של מעלה". אור גדול ומופלא קיבל את פניו והמשפט החל. "דע מאין באת ולאן אתה הולך" – קרא הכרוז "לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא".
לפתע נשמעה שעטת קרונות ורכבת ארוכה החלה לנוע לכיוון היכל המשפט. הקרונות המשיכו לחלוף למולו. נראה היה שאין להם סוף.
"מה זה?", שאל הנפטר בהשתאות.
"זאת רכבת המסע של חייך", הסבירו לו, "הרכבת מסיעה מאות קרונות, בהם עמוסים כל מליוני הברכות שהוצאת מפיך בכל שנות חייך".
"כמה מליונים?", הוא שאל.
"חיית בערך שבעים שנה. וצברת בערך שתיים וחצי מליון ברכות"…
הנפטר התמלא אושר. שתיים וחצי מליון ברכות! לא יאומן!
קבוצת מלאכים החלה לפרוק בזריזות את הברכות מהקרונות. הברכות כאילו קיבלו חיות כלשהי וסודרו מאליהן בערימות מוקפדות. "זאת ברכה חטופה", הסבירו לו על אחת מהן. "באמצע ברכת שהכל חשבת על דברים אחרים", "את ברכת המזון הזאת בירכת באמצע קריאת העיתון היומי", "את ברכת בורא מיני מזונות בירכת יחד עם הנגיסה הראשונה בעוגה", "כשבירכת המוציא חשבת על דברים אחרים", "ברכת שהכל זו נאמרה ללא שום כוונה".
מאות הקרונות פורקו בזה אחר זה וערימת הברכות, שבתחילה היתה נראית גדולה – קָטְנָה. מכל 2,500,000 הברכות, שמילאו בתחילה רכבת ארוכה, נותרו רק מספר מועט של ברכות שבורכו בכוונה הראויה, בשימת לב בשמחה ובתחושת הודאה. הם נארזו בקפידה על מנת להביאם למקומם המיועד להם, באוצרותיו של הקב"ה. הנפטר חש בושה נוראה, מביט בצער עמוק בברכות המועטות, נותן מבט אחרון ברכבת הנושאת את שאר הברכות שלו, אותם בירך בכל ימי חייו.
והרכבת יצאה לדרכה…
(מעובד ע"פ דברי הגר"י יהודה צדקה זצוק"ל, מתוך קונטרס בענייני ברכות שהו"ל אחד מאברכי אלעד).
*
באלול, כמו באלול, כולנו מתחזקים, בלימוד התורה, בקיום המצוות, בתפילה בכוונה וברגש, בבין אדם למקום ובין אדם לחברו. אך מלבד החיזוק הכללי בכל דבר ועניין, כדאי אולי גם לתפוס נקודה אחת, בה נתחזק באופן מיוחד.
המשגיח הגה"צ רבי דב יפה זצוק"ל שלח את בנו לשאול את מרן הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל באיזה עניין כדאי לו להתחזק בימי אלול. השיב לו הגרשז"א זצ"ל: "איני יודע במה עליו להתחזק, אך אני כשלעצמי מתחזק בחודש אלול במאה ברכות בכוונה, כיון שאמרו חז"ל על הפסוק 'ועתה ישראל' מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה' – 'אל תקרי מה אלא מאה', הרי שהדרך לזכות ליראת ה', שתהא אצלי מילתא זוטרתא, הוא על ידי מאה ברכות".
מרן הגרש"ז זי"ע הראה לשואל באחד מהספרים הקדושים, על פי מה שאמרו חז"ל 'אמרו לפני מלכויות שתמליכוני עליכם', ונודע שאמר האריז"ל שאין לומר וידוי בראש השנה שלא לעורר קטרוג ביום הדין, על אחת כמה וכמה אם יאמר 'מלכויות' מן השפה ולחוץ, והרי אמירת מלכויות הוא שאדם ממליך את הקב"ה על כל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו, ולכן צריך שתהא האמירה בלב אמת.
וכיצד נזכה לומר מלכויות בלב אמת? לזאת עלינו להכין את נפשנו חודש לפני כן, ע"י שנקבל על עצמנו לברך מאה ברכות בכוונה בכל יום, להמליך את הקב"ה עלינו מאה פעמים ביום, לשים לב למה שאנו מוציאים מהפה 'מלך העולם'. כך אנו מקווים שנזכה לבוא לפני הקב"ה בראש השנה לומר 'מלכויות' באמת, לאחר שכבר המלכנו אותו לפחות 3041 פעמים בחודש אלול.
*
יהודי יכול ליטול חתיכת מֶלון עסיסי, לברך עליו "בורא פרי האדמה" בכוונה, לאכול, וזהו. אשריו!!
אך יש באפשרותו לאחוז את חתיכת המֶלון ולהתבונן. כמה מלונים יש בעולם כרגע, בשדות או בחנויות. מדובר במליוני מלונים, הלא כן?
והקב"ה הצמיח את כל המלונים הללו, הכניס בהם סוכרים מדויקים לטעם, צבע נכון ופריכות מתאימה להנאה מושלמת. כל אחד מהם הוכן ונוצר בדקדקנות. תצייר בעיני רוחך את הקב"ה מטפל אישית בכל מלון, מצמיח אותו ביום ולילה, והנה בכל חלקת המלונים ישנם אלפי מלונים טעימים, פריכים ומזמינים, מדיפי ריח משכר ועסיסיות עזה.
ורגע, מה עם האבטיח, שכנו למקרר? והעגבנייה, המלפפון והגזר ששוכבים להם בתא הסמוך?…
ואם יש לך עוד רגע קט, לפני שאתה אוכל את המלון, אולי כדאי שתעביר בראשך במהירות את רבבות חנויות הירקות והפירות בעולם, בהם ישנן אלפי פריטים של ירקות ופירות, כולם נוצרו רק השבוע על ידי יוצר הכל ברוך הוא. כעת, כעת נברך את הברכה…
אנו עוברים ליד חנות הירקות המקומית ורואים ערימת קלחי תירס טריים ורעננים. אפשר להביט במחיר ולהמשיך הלאה, אך אפשר להמשיך ולצעוד ברחוב, ובד בבד לחשוב על קלחי התירס.
מתוך האנציקלופדיה: התוצרת העולמית של תירס בשנת 2013 עמד על מיליארד ו-16 מיליון טון. השטח שקלחי התירס תופסים לאחר קילוף העלים שלהם, משתרע על שטח של' כשלושים קילומטר על שלושים קילומטר בגובה מטר. כמו כל גוש דן עד נתניה, ומשם עד אחרי העיר אריאל, הכל מלא בקלחי תירס, המורכבים ממליוני גרגירים צהובים וטעימים…
כעת נחשב גם את כמויות האורז והחיטה בלבד. שטח גדילתם של כל אחד ואחד מהם הוא הרבה יותר משטח מדינת ישראל כולה, מאילת שבדרום ועד מטולה שבצפון. על כל אחד ואחד מאין סוף הפריטים הללו, אנו מברכים בנפרד, ומי יוצר את הכל עכשיו?
ישנה עצה פרקטית, שהציע הגר"י צדקה זצ"ל: לחלק את הברכה לשלשה חלקים: א) "בָּרוּךְ אַתָּה ה'". ב) "אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם". ג) "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ".
כך נוכל לעצור לחצי-שניה, להתבונן במה שנברך, ולהמשיך הלאה, לחלק הבא של הברכה. כך נברך היטב, בכוונה ובמתינות. כך גם בני משפחתנו יראו אותו מברכים בכוונה וילמדו מאיתנו כיצד לברך.
—- "לו יצויר שמישהו יצליח לכוון מאה פעם ביום בברכה, הלא באמת הוא נהיה ירא שמים; ומה גם אם תמיד מכוונים בכל הברכות! והגע בעצמך: מאה ברכות ביום הן 36,500 ברכות בשנה, ואין לשער רוב התועלת שיכולים לקבל אם אינם זורקים ברכה מהפה, ומה רב ההפסד אם מברכים כה הרבה ברכות בלי שימת לב, הלא כמה יראת שמים מפסידים, וכמה שמות קדושים אומרים בלי כוונה!
מאה ברכות ביום היא עבודה רבה מאוד כשרוצים לומר אותן בהתבוננות, ולאו כל מוחא סביל דא. אך אפילו אם אומרים עשר ברכות בהתבוננות אין לשער כמה ברכה ממשיך אדם על עצמו ועל העולם על ידן. הרי המברך – יתברך". (הגר"ש וולבה, עלי שור ח"ב עמ' שיח).
(פורסם ב'יתד נאמן')