שגור היה בפי האדמו"ר ה'נתיבות שלום' מסלונים זי"ע, המשפט: "מידות מעל הכל". שלוש מילים אלו היו נר לרגליו ולדרכי הנהגתו וחינוכו והיוו סמל לאישיותו הכבירה.
יהודי אחד היה מגיע בכל בוקר לאדמו"ר זי"ע והיה מטרידו בשאלות שונות, והיה מפריע לו מאוד. הבחור המלווה את הרבי ראה את הנעשה, ועשה מה שעשה וגרם שהלה יפסיק לבא. למחרת שאל הרבי את מלווהו: איה אותו יהודי? אמר לו המלוה כי הוא דאג לכך שלא יבוא. צבט אדמו"ר זי"ע בזרועו ואמר לו בכאב: "אבל מה יהיה עם מידות?!"… (מפי בעל המעשה)
בישיבת סלונים היה מסתובב בכל בוקר קבצן שהיה אוסף צדקה, אך הכרת פניו ענתה בו שהוא אינו נאמן, והיו פקפוקים רבים אודותיו. פעם שח האדמו"ר זי"ע לגבאי, שבכל פעם שקבצן זה ניגש אליו הוא מעורר בו חוסר רצון להעניק לו מעות, אך דווקא משום כך הוא מקפיד לתת לו בכל פעם, כדי להכניע את עצמו. (הרב א' ג')
פעם התבטא הרבי זי"ע, שאחד הימים המאושרים בחייו היה, כשאחד הבחורים שהיה כעסן באופן נורא, ואדמו"ר זי"ע היה עובד אתו על מידת הכעס – ניגש אליו יום אחד ואמר לו כי היום העניק לו בחור כלשהו סטירה בהיכל הישיבה, והוא שלט בעצמו ולא הגיב מאומה! (מפי א' התלמידים)
פעם התעלף מרן זי"ע באמצע תפלת שמו"ע. אח"כ נשאל בבית ע"י בני המשפחה מדוע לא התיישב על כסא רגע קודם לכן, כשחש שעומד להתעלף. השיב מרן זי"ע ואמר: ידעתי שבעזרת הנשים עומדת הרבנית, ואם אתיישב בזמן שכולם מתפללים שמו"ע – היא תשים לכך וזה יפחיד אותה מאוד, ולכן ניסיתי "למשוך" עוד קצת… (קונטרס 'שלום ומבורך')
בעת ניחום אבלים על אדמו"ר זי"ע, סיפר הגה"צ ר' מנשה קליין זצ"ל מאונגוואר, שפעם הגיע הרבי לבקרו והגישו לכבודו עוגות ותה. אדמו"ר זי"ע לא רצה אז לטעום כלום משום-מה, לבד מהתה, והסביר: הרי על הכנת התה מאן דהוא טרח במיוחד עבורי, ואם לא אשתה ישפכוהו, ויש בזה משום זלזול דק בטרחתם. משא"כ את העוגות, שלא טרחו בהם במיוחד עבורי, ואחרי לכתי אפשר להחזירם חזרה לקופסה, יכול אני להימנע מאכילתן (רשימות מימי השבעה)
אמר כי מעולם לא היתה בלבו קפידה על אף אחד ממתנגדיו, רק פעם אחת הרגיש הקפדה כחוט השערה – ומיד רץ למקוה… (הרב י' ב')
(הרב יעקב הייזלר, המבשר תורני)