"מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ" (שמות כ"ה, ב')
ארע שסיפרו ל'חידושי הרי"ם', כי אחד מחסידיו רוצה לפנות דייר עני ואביון מהדירה שמשכיר לו. שלח הרבי לקרוא לו, והחל לייסרו על כך. טען לו החסיד: "מפני מה מחוייב אני יותר מאחרים לוותר על הכסף שהוא חייב לי? אם אין לו, ליהודי זה, לשלם על שכירות הדירה, ילכו נא ויקבצו נדבות בשבילו, ואף אני עצמי אתן נדבה ביד רחבה. אבל מפני מה עלי לשאת בכל ההפסד?".
השיבו האדמו"ר: "חז"ל אמרו (חגיגה ב, ב): 'מי שחציו עבד וחציו בן חורין, כופין את רבו ועושה אותו בן חורין', וזאת על מנת שיוכל לישא אשה, שחלק העבד שבו מונעו מלישא אשה יהודיה.
"ויש להקשות, מדוע האדון צריך להפסיד ולשחרר את העבד? ילכו נא ויקבצו את הסכום הדרוש, ישלמו לאדון ויפדו את העבד?
"התירוץ הוא, שאם עבדך הוא, ועלה בחלקך להיות רבו, עליך מוטלת החובה לדאוג לו! אף אתה, אם הקב"ה סיבב שהעני הזה הוא הדייר שלך, בדין הוא שאתה תסבול את הפסדו!".
יש לאדם להתרגל, שאם מזדמנת לו מצוה יעשנה הוא בעצמו, ולא יחפש "לזכות" בה אדם אחר…
●●●
פעם ישב רבי ישראל סלנטר, ושוחח עם מקורביו על אורחות חיים ודרכי מוסר. שאל אחד מהם: "מי עדיף ממי, היושב בבית המדרש, משים לילות כימים ועוסק בתורה, או היושב בחנותו ועוסק במשא ומתן באמת וביושר, וגם קובע עיתים לתורה?". נענה לו רבי ישראל ואמר: "אדם כשר העוסק במשא ומתן באמת וביושר, אין לך מדה גדולה הימנו!". "אמנם", הוסיף, "אם יש בנמצא אדם כזה, חבל שיבלה את זמנו בחנות ובמסחר".
●●●
פעם אחת נכנס ה"חפץ חיים" לבית המרחץ בראדין, וראה שבשעה שאחד מהרוחצים עזב לרגע את הדלי עם המים, בא אחר והשתמש בהם שלא ברשות חבירו. ניגש אליו ולחש באוזנו: "אדם המתרחץ בדלי של אחרים ללא שאלת רשות, יוצא מהמרחץ מלוכלך יותר משהיה לפני שנכנס!"…
●●●
מסופר על רבי ישראל סלנטר זצ"ל, שהגיע אליו השוחט של הקהילה, שהיה תלמיד חכם מובהק וירא שמים, ואמר לו שרצונו לנטוש את מלאכת השחיטה, משום שהוא ירא מהאחריות הגדולה שתלויה בו שמא ישחט שלא כהוגן.
שאלו רבי ישראל: "ובמה בדעתך לעסוק לפרנסתך?". השיב השוחט: "אפתח חנות ואעסוק במסחר".
תמה רבי ישראל ואמר לו: "אם בשחיטה, שאין בה כי אם איסור אחד של נבילה חושש אתה, על אחת כמה וכמה שיש לחשוש בעסק המסחר, שכרוכים בו הרבה אזהרות ואיסורים, כגון: 'לא תגנובו', 'לא תגזול', 'לא תחמוד', 'לא תעשוק', 'לא תונו', 'לא תכחשו', מידות ומשקלות, 'מדבר שקר תרחק', ואיך לא תחשוש ממכשול?".
●●●
גמילות חסדים לכל
מסופר על רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי זצ"ל, שהלך ברחוב יחד עם כמה מתלמידיו, ניגש אליהם יהודי ושאל: "האם כבוד הרב יודע היכן הוא רחוב פלוני?". רחוב זה היה בקצה העיר, ופניו של רבי חיים עוזר היו מועדות לכוון אחר, ובכל זאת נטלו רבן של כל בני הגולה יד ביד, הלך עמו כמחצית השעה, עד שהגיעו אל הרחוב המדובר והראה לו את הכתובת המדוייקת. לאחר שנפרד ממנו, שאלוהו התלמידים מדוע הקדיש לו זמן כה רב, וכי אי אפשר היה להראות לו את הכיוון ודי בכך? ואף אם עדיין לא ימצא את המקום, יוכל לשאול בדרכו אדם נוסף, ומדוע היה צריך ללכת עמו עד למחוז חפצו?
השיב להם רבי חיים עוזר: "וכי לא הבחנתם שיהודי זה מגמגם, והייתה לו בושה גדולה להציג את שאלתו בפני? אילו לא הייתי הולך עמו יד ביד עד המקום, היה נאלץ לשאול שוב ושוב, ולהתבייש פעם אחר פעם, כדי להשיג את מבוקשו. כדי למנוע בושה מיהודי, שווה היה לצעוד את כל הדרך הארוכה!".
(מתוך הספר 'להתענג בתענוגים')
