חשבנו לחזור למרכז, אבל נזכרנו בפיגועים. על הדרום כלל לא חלמנו, כי האזעקות עדיין הדהדו באזננו. חשבנו על שווייץ השלווה והרגועה, אבל אז באה ה'קורונה'…

כאשר היו פיגועים במרכז, מחבלים התאבדו באוטובוסים, מטעני חבלה התפוצצו בתחנות, עברנו לדרום, שם היה שקט יותר.

כשבדרום החלו עפים טילים וסקאדים והשקט נצבע ב'צבע אדום', ברחנו לצפון השקט והפסטורלי. שדרגנו את איכות הדיור שלנו, מבנין רב קומות עברנו לבית חד קומתי, וביתנו הורחב. הכל היה נראה נוצץ ורגוע, מדי פעם שמענו על צרותיהם של יושבי המרכז והדרום…

ערב אחד שמענו רעשים בקרקעית סלון הבית. בתחילה ביטלנו את ההשערות הרעות, אך כשהרעשים התחזקו ונהיו תכופים יותר, קשה היה להתעלם מהם, ואז באה גם הודאת גורמי הביטחון על חפירת מנהרות מלבנון, והבנו שלא ירחק היום וראשו של מחבל חיזבאללה יבצבץ לנו ליד הספה…

לא ידענו את נפשנו. חשבנו לחזור למרכז, ונזכרנו בסיוטי הפיגועים… על הדרום כלל לא חלמנו, כי האזעקות עדיין הדהדו באזננו… מה נעשה? לאן עוד אפשר לברוח?!

המחשבה היחידה שהרגיעה אותנו היא העובדה שאנחנו יכולים לממש אזרחות שוויצרית מדור קודם. בסוף, כשהכל יגמר כאן בארץ, והמדינה תהפוך לזירת קרב – חשבנו – יהיה לנו להיכן לברוח, לשוויץ השלווה והרגועה, שם אין כניסה לצרות וקשיים…

אבל אז באה ה'קורונה'… וירוס חדש, אפילו לא חיידק, שהתפשט על כל העולם מקרוב וממרחק, השבית מעברים וסגר גבולות, ובודד אנשים ימים ולילות…

או אז הבנו שאין אנו שולטים על צרותינו, ואם הם נגזרו, הם יבואו ואי אפשר לברוח מהם. אם נברח מהאינתיפאדה, נפגש בטילים, וכשנמלט מהם ישיגו אותנו קטיושות, וכאשר נחשוב על המקום הבטוח בתבל, יצוץ וירוס לא מוכר, שאין אף אחד שיורה אותו, ואין על מי להתלונן וממי להתגונן…

עוד לא נולד המנהיג בעל הביטחון העצמי המופרז שגיבש תכנית מאה כזו או אחרת להצלה מפני הוירוס הלא מוכר… עוד לא הומצא הפטריוט שיפוצץ את הנגיף בשמים לפני שהוא פוגע…

אפשר רק להתבודד… ולהתבונן… שיש מנהיג לבירה, ובמקום לברוח צריך לחזור… במקום לפחד צריך לבטוח… במקום להתגונן צריך להתפלל… ובמקום להתנשא צריך להאמין…

וכעת, כאשר הפנמנו שאין לאן לברוח, רק אליך יתברך, נרגענו… השקט תפס את מקומו של הפחד, והשלווה החליפה את החרדה… כי הבריחה יצרה פחד, חשבנו שהיא מרגיעה… והנטישה הולידה חוסר ודאות, דמיינו שהיא יציבה…

אבל תחת כסותך, בורא העולם, אנחנו מוגנים… בצל כנפיך, מנהיג הבירה, אנחנו רגועים… וכשמשהו מתרחש נפתח ספר תהילים ועל צור ישענו נשען מבטחים…

דברי דוד המלך ע"ה היטב מהדהדים:

אָנָה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח:

אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ:

אֶשָּׂא כַנְפֵי שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם:

גַּם שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ:

ואת הרהורינו נחתום בשירתו של רבי שלמה אבן גבירול ז"ל:

אִם תִּקְטְלֵנִי, אֵל, לְךָ אוֹחִילָה

אָנוּס לְעֶזְרָה מִמְּךָ אֵלֶיךָ

אֶתְכַּס בְּכַּנְפוֹת חַסְדֶיךָ יוֹם צַר

מֵחַמָּתְךָ אֶבְרַח עֲדֵי צִלְּךָ…