הרב יעקב ברגמן
בפרשת השבוע אנו קוראים את הפסוקים: "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן…", "וּבְנֻחֹה יֹאמַר…". חכמינו ז"ל הורונו כי שני פסוקים אלו נחשבים כספר בפני עצמו, כך שספר במדבר מחולק בעצם לשלושה ספרים – החלק שלפני פסוקים אלו, שני הפסוקים עצמם, והחלק שלאחריהם. ולעתיד לבוא יִהיו שבעה 'שביעיות' תורה, במקום חמשה חומשי תורה, ואחת מהן תכלול רק את שני הפסוקים הללו.
ומנהג כל ישראל לומר שני פסוקים אלו לפני קריאת התורה ולאחריה, כאשר הפסוק הראשון נאמר בשעת הוצאת ספר תורה מארון הקדוש, והפסוק השני נאמר בשעת הכנסת הספר לארון.
מנהג אמירת 'ויהי בנסוע', נזכר לראשונה בספר 'מנהגי מרשיליאה', שהוא ספר של מנהגי העיר מרסיי שבצרפת בתקופת הראשונים; ושם נאמר שהחזן פותח את הארון ואומר ויהי בנסוע ואחר כך מוציא את ספר התורה.
מאוחר יותר נזכר מנהג זה בספר 'המחכים', ואחריו בספרים 'ארחות חיים' ו'כלבו', ושם נזכר לראשונה גם מנהג אמירת 'ובנחה יאמר'. ומלשונם נראה שכל הציבור היו אומרים ויהי בנסוע, אך בשעת הוצאת ספר התורה או לאחריה, ולא לפני הוצאתו. ובימינו נוהגים שכל הקהל אומרים ויהי בנסוע, אך נחלקו המנהגים, אם לאומרו לפני פתיחת הארון, בשעת פתיחתו, או לאחר הוצאת ספר התורה.
במשך השנים נוספו פסוקים שונים לאמירה בשעת הוצאת ספר התורה והכנסתו, וכן נוספו תפילות שונות, ובראשן תפילת 'בריך שמיה', שמקורה בזוהר הקדוש. ובדומה ל'ויהי בנסוע', כך נחלקו הדעות והמנהגים הנוגע לתפילה זו – האם לאומרהּ בשעת פתיחת הארון, או דווקא לאחר הוצאת ספר התורה.
והמשותף לכל שלושת המנהגים: ויהי בנסוע, ובנחה יאמר, ובריך שמיה, הוא – שבני אשכנז ובני תימן נוהגים לאומרם גם בימות החול, ואילו בני ספרד נוהגים לאומרם רק בשבת וביום טוב. וכמו כן, למרות תפוצתם הרבה של מנהגים אלו, לא הוזכרו בשולחן ערוך, בנושאי כליהם, או בספרי ההלכה המפורסמים, עד לספר 'שערי אפרים' ובני דורו, (ולא עד בכלל).
ושאלה מעניינת הובאה בדברי הפוסקים, בנוגע למקום שאין בו ספר תורה ולא ארון, ומביאים את הספר ממקום אחר לפני התפילה ומניחים אותו על הבימה – אימתי יאמרו את הפסוקים ותפילת בריך שמיה שנוהגים לומר בשעת הוצאת ספר תורה. ויש שהורה לאומרם בשעה שמכניסים את הספר לבית הכנסת לפני התפילה.
ויש שכתב שכיון שכל האמירות בשעת הוצאת ספר תורה והכנסתו אינן אלא מנהג, אין להפסיק לצורך אמירתן באמצע אמירת 'תחנון', או באמצע אמירת 'ובא לציון'.
[שבת קטז, א; ביאורים ומוספים דרשו, קלד, 14; מקורות שונים]