"הסיפור הזה ריגש אותי", פותח השולח הנכבד, הרה"ג רחמים פנחסי שליט"א, "ונראה שיש בו גם מסר חשוב!
"את הסיפור שמעתי מתלמיד שלי, יהודי יקר שעובד בשוק לפרנסתו. הוא מתגורר בדירה משלו באחת משכונות ירושלים, בבניין מדורג. הוא בקומת-קרקע ומעליו כמה וכמה קומות של שכנים. יום אחד התגלתה נזילה בבית שלו, ומקור הבעיה בדירה שמעליו. אך דא עקא: מתגוררת שם אלמנה…
"חשב לעצמו שקשה לבקש ממנה להוציא כסף על תיקון הנזילה, ובוודאי שקשה לדרוש ממנה להתעסק עם כאב-ראש ששמו נזילה. אז הפתרון יהיה שהוא בעצמו ידאג לתיקון וגם ישלם עליו. נקש בביתה של האלמנה, תיאר את הבעיה שנוצרה, והפתיע אותה לטובה שהיא לא תצטרך לשלם גרוש מכיסה!
"נו, מה אתם חושבים, שהאלמנה אמרה תודה רבה? שהיא קפצה משמחה? ממש לא. היא אמרה לו שהיא צריכה לחשוב על זה שבוע. כלומר: יבוא פועל לביתה, יחטט בצינורות, יקדח, יאטום, יעשה לכלוך… זה בלאגן גדול בשבילה. אז היא צריכה להקדיש שבעה ימים למחשבה האם היא מרשה לפועל להיכנס לבית שלה לעשות את התיקון…
"הנזילה כמובן לא הפסיקה לבד, אבל הוא ממתין בסבלנות. סופר את הימים. משחולף שבוע מאז השיחה הקודמת הוא עולה שוב לביתה, ושואל באדיבות אם אפשר לבצע את התיקון הנחוץ. כן. היא כבר חשבה על השאלה ויש לה תשובה ברורה: 'אין לי כח לבלאגן. ללכלוך. תסלח לי – אבל אין לי כח…'
"לסלוח הוא מוכן – אבל איך זה יפתור את הנזילה?!… למרות זאת, בהחלטה מהירה החליט לוותר ויהי מה. זהו, יקרה מה שיקרה. הוא מתחשב בקושי המיוחד שלה ומוותר על הטיפול בבעיה. האם זה ויתור קל? לא ממש. הרי מה הוא כבר ביקש ממנה? שתיתן לו רשות להיכנס לביתה ולבצע את תיקון הפיצוץ. זו לא בקשת טובה, אלא מחויבות בסיסית שיש לכל מי שגר בנכס משותף.
"זאת ועוד; מי שהיה אמור לשבור את הראש כיצד לתקן את הפיצוץ, זה בכלל היא – לא הוא. אז לא די שוויתר לה על הכסף וכאב-הראש, היא גם מונעת ממנו לפתור את הבעיה?!
"אבל את כל החשבונות הצודקים הללו הוא מותיר מחוץ לדלת. כי מה זה נקרא לוותר, כאשר אתה לא צודק? לא. כאשר אינך צודק זה לא ויתור מצידך אלא מחויבות. רק כאשר אתה צודק זה נקרא לוותר – וככל שאתה צודק יותר הויתור גדול יותר! ויתור פיצוץ תרתי-משמע.
"חלפו להם חודשיים ימים, וביום בהיר מתרחש הנס: הנזילה נעלמת מאליה! כאילו יד-עלומה טיפלה שם בצנרת, סידרה מה שסידרה וזהו. אין יותר מים. אין נזילה! איך התרחש הנס? פשוט ביותר: השכן מהקומה השלישית – שמתגורר מעל האלמנה – ערך שיפוצים בביתו. במהלך השיפוץ הוחלפה שם צנרת, וממילא חדלה הנזילה.
"הבנתם? מסתבר שמקור הנזילה כלל לא היה מביתה של האלמנה, אלא מהדירה שמעליה. המים, כמו מים, חלחלו דרך הדירה האמצעית וסיימו את הטיול שלהם בקומת קרקע… כלומר: אם הוא היה מתעקש לבצע את התיקון בבית האלמנה, היה מבזבז לריק את כוחו ואת כספו גורם צער רב לאלמנה, למרות שהיא כמובן הייתה מסכימה… אך כעת כפי שהתברר, הבעיה כלל לא הייתה שם אלא קומה למעלה יותר".
(איש לרעהו)