בלילה חלמה הזקנה חלום נורא: איש זקן עטוף לבן שזקנו יורד על פי מידותיו הופיע בחלומה. "שמי שלום שרעבי", אמר לה. "נשלחתי משמים להזהירך כי אם תוסיפי להמרות דברי ביה"ד, תיגרם לך תקלה…"

וְלֹא תָסוּר מִכָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם (דברים כח, יד)

בעיר העתיקה בירושלים התגוררה לפני כשמונים שנה אלמנה זקנה. היא נטשה בחו"ל את כל קרוביה ומכריה ובאה להסתופף בצל  השכינה בקרבת מקום לשריד בית מקדשנו. מגוריה היו בחדר צר, קיתון של ממש, פרנסתה הייתה מנדבות שהיו נותנים לה שכניה הטובים. אשה זו היתה חסודה, גם מלחמה הדל חלקה לאחרים. היא שהתה במרבית שעות היום בעזרת הנשים והאזינה לתפילות, מעודה לא החמיצה ענית קדיש או ברכו, וכשהיה הש"ץ מגיע לקדושה או לברכת כהנים הייתה חשה התעלות של קדושה.

אך "אליה וקוץ בה". בעת שהיה הקהל הקדוש עונה קדושה בחזרת הש"ץ, נוהגת היתה לצאת מעזרת הנשים ולעבור לחלק הגברים, היא הייתה פוסעת פסיעות אחדות ככל שיכלה לעבר התיבה ומשתתפת עם הגברים באמירת 'קדושה'. המתפללים מחו והתריסו כנגדה על התנהגותה הסותרת את ההלכה, אך ללא הועיל. כל מחאותיהם נתקלו באוזנה האטומה. משכלו כל הקיצים הוזמנה לדין תורה אצל רבי שמואל סלנט רבה של ירושלים. היא השמיעה את טענותיה והסבירה שכל חפצה הוא להשתתף עם הצבור בקידוש שמו של הקב"ה, והיא חשה שרק באופן זה היא מתקרבת אל אביה שבשמים, אולם הרב פסק שלמרות כוונותיה הטובות, אסור לאשה להתפלל יחד עם הגברים. הרב ניסה בנעימות לשכנעה אך לא הצליח. יצרה גבר עליה והיא מאנה לשמוע.

בליל העשירי בטבת חלמה הזקנה חלום נורא: איש זקן עטוף לבן שזקנו יורד על פי מידותיו הופיע בחלומה. "שמי שלום שרעבי…" (הרש"ש). אמר הזקן לאשה. "היום יום השנה לפטירתי ונשלחתי משמים להזהירך כי אם תוסיפי להמרות דברי ביה"ד, תיגרם לך תקלה בט"ו בשבט הקרוב". הזקנה התעוררה בבוקר ותפעם רוחה. היא ידעה שהיום יום ההילולא של הרש"ש הק', ולפיכך חשבה רבות על חלומה. אולם בהגיעה לביהכ"נ גבר עליה יצרה והיא דחתה דבר החלום. "חלומות שווא ידברו" – הפטירה הזקנה, והוסיפה להיכנס לביהכ"נ בעת אמירת 'קדושה'.

בט"ו בשבט יצאה הזקנה מהעיר העתיקה וחיזרה על פתחי היהודים בשכונות החדשות. כשהגיעה לשכונת "נחלת שבעה" ראתה בית מפואר שעל שער הכניסה שלו מתנוסס הפסוק "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". הישישה הסיקה מכך כי בבית זה מתגורר צדיק ועשיר שייתן לה מתת יד נדיבה, היא הקישה בדלת ואיש הדור פנים הזמינה לסעוד את לבה בארוחה דשנה וטעימה לכבוד ט"ו בשבט. הזקנה נעתרה לבקשתו ונכנסה לביתו. בתום הסעודה אמר לה המארח כשחיוך זדוני מרוח על פניו: "היודעת את כי אכלת כעת בשר חזיר?" הזקנה הזדעזעה לשמע הדברים וזעקת שבר בקעה מפיה. היא לא האמינה למשמע אזנה.

למראה הנסער של הישישה הנבהלת הוסיף בעל הבית ואמר: "אני הוא שלמה רוטנשטיין המיסיונר, האם לא שמעת עלי?!" ברגע זה נזכרה הישישה בשם המחריד הזה וכמעט התעלפה. דבר מעלליו של שלמה רוטנשטיין המומר להכעיס מפורסם היה ברבים, וידועה גם הלשנתו על אחיו היהודים בפני השלטונות הטורקים. הזקנה קמה בבהלה ונמלטה מהבית הטמא, היא הגיעה לעיר העתיקה כשנשמתה טרופה וברכיה כושלות, והלכה לבית רב העיר רבי שמואל סלנט וסיפרה לו על דבר החלום בו נגלה אליה הרש"ש, ועל שדבריו התקיימו במלואם – היום באה שגגה נוראה לפיה ואכלה בשר לא כשר בבית המיסיונר. את דבריה אמרה כשמפעם לפעם הם נקטעים בבכי תמרורים.

רבנו ניחם אותה והבטיח לה שיערוך לה סדר תיקון לעוונה, אך כל זה בתנאי שמעתה תקבל ע"ע שלא תכנס לביהכ"נ בשעה שהגברים מתפללים. מאותו יום ואילך הכירה האשה את מקומה בעזרת הנשים בלבד. מדי שנה בט"ו בשבט נהגה להזמין לביתה תלמידי חכמים ועניים ולכבדם בפירות ז' המינים שהשתבחה בהם א"י, כדי שיברכו לעלוי נשמת הרש"ש ולכפרת עוונה (עשה פלא דף 446).

(מתוך עלונו של הרב חנניה צ׳ולק – שופטים)