מצות 'לחם משנה'
* בשבת וביום טוב מברכים המוציא על שתי חלות, כזכר למָּן, שהיה יורד ביום שישי בכמות כפולה. ודין זה נקרא 'לחם משנה', על שם הכתוב: "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה".
* את מצוַת לחם משנה, יש לקיים לכתחילה בשני לחמים שלֵמים. וחלות שנפלו מהן חתיכות קטנות ופירורים לאחר האפייה, כמצוי – המנהג להחשיבן כשלֵמות.
* על פי הקבלה, יש להניח את שתי החלות של לחם משנה זו על גבי זו בשעת ברכת המוציא, ובליל שבת לבצוע את החלה התחתונה, וביום השבת – את העליונה.
* מי שאין באפשרותו כלל לסעוד בליל שבת סעודת פת – יאכל ביום שלוש סעודות, שמתוכן לפחות שתי סעודות פת; ובלילה, יקדש על היין, ויאכל מיני מזונות, ולפחות ישתה רביעית יין.
גזֵרת 'שמא יַטֶּה'
* נר שמן, אסור להטותו בשבת, משום שקירוב השמן אל הפתילה מגביר את בעירת הנר, ויש בכך איסור 'מבעיר'. וגזרו חכמים שלא לקרוא לאור הנר, מחשש שיַטה את הנר על מנת להֵטיב את אורו.
* נעילת ויטרינה שהנרות מונחים בה – יש אומרים שמשמשת כהיכר לאיסור שבת, ומתירה את איסור הקריאה לאור הנר; ויש חולקים; ואם המפתח ביד אחֵר, ניתן להקל.
* הנרות המצויים בימינו – יש שמתירים לקרוא לאורם בשבת; ויש שאוסרים. וכן נחלקו הפוסקים לעניָן אור החשמל, ומנהג רוב ישראל להקל.
* הממנה 'שומֵר' לשעת קריאתו לאור הנר בשבת, דהיינו שישגיח עליו ואם יראה שעומד לעשות מלאכה להטבת אור הנר ימנעהו מכך – רשאי לקרוא.
* שניִם הקוראים יחד בספר אחד – רשאים לקרוא לאור הנר. ונחלקו הפוסקים אם היתר זה הוא רק לצורך מצוה, או אף לצורך של רשות.
* מאכל הטעון בדיקה מחרקים, אסור לבודקו לאור הנר; אך אם מדובר במאכל שאינו מוחזק בהימצאות חרקים, ואינו טעון אלא הצצה קלה לוודא שהוא נקי – מותר לעשות זאת לאור הנר.
* בליל יום הכיפורים מותר להתפלל לאור הנר, כיון שאימת היום מוטלת על האדם, ולא יבוא לעשות מלאכה בהיסח הדעת. ויש אומרים שמותר גם ללמוד ביום הכיפורים לאור הנר.
* נרות השבת – צריך לנהוג בהם כבוד. ולכן אין להניח כנגד הנרות דבַר טינוף; ואם צריך לחַתֵּל תינוק לאור הנר, יחצוץ בגופו בין הנרות לתינוק.
הנאה ממלאכת גוי בשבת
* גוי שעשה בשבת אחת מל"ט מלאכות דאורייתא בשביל ישראל, אסור לכל אדם ליהנות מהמלאכה; ואם עשה הגוי עבור ישראל אחד מאיסורי שבת דרבנן – אסורה ההנאה רק למי שהמלאכה נעשתה עבורו, וכן לבני ביתו ולאורחיו, כיון שמסתבר שדעת הגוי גם עבורם. אולם, אם אין גוף הישראל נהנה מהמלאכה, והגוי עושה את המלאכה על דעת לקבל שכר – מותר ליהנות מהמלאכה.
* גוי שהדליק אור בשבת לצורך עצמו, או לצורך חולה שיש בו סכנה – מותר לכל אדם ליהנות ממלאכתו, כיון שמדובר במלאכה אחת הנעשית עבור אדם אחד כמו עבור מאה.