הרה"ח רבי אהרן כהן שליט"א
היה זה לפני שבועיים, בסיומו של סמינר במלון 'קטרום' בכפר 'הושעיה'. בין הדוברים שדמעו והדמיעו בסימפוזיון היה צחי (שם בדוי ליהודי אמתי). צחי. איש מפורסם בציבור הישראלי, שעוד לא זכה להכיר את אמיתות ומתיקות היהדות. גולל את סיפורו והלהיט את כולם.
בעבר, תיאר, כבר זכה לחזור בתשובה, כפשוטו. הוא כבר חבש כיפה והתנהג בדרך התורה וההלכה. אך אחרי תקופה, נסוג לאחור, כשכעת עומד הוא כאן שוב.
מנהל הסמינר הרב יצחק אלכמייסטר, הפסיקו וביטא בקולו את שאלת הנוכחים, האם הוא לא מפחד שעוד תקופה ימצא עצמו שוב שב לאחוריו ח"ו?
צחי, המכהן כשדרן בכיר באחת מתחנות השידור בארץ, לא נראה מבוהל ואף לא מופתע, רק המשיך לחייך והסביר: "זכיתי לחזור בתשובה ובהמשך לצערי… אך האמת, כל הזמן לא הצלחתי להבין. איך זה קרה לי? לאחר הרבה מחשבה והתייעצויות עם רבנים גדולים בתורה, הגעתי למסקנה", וכאן רעם קולו בצווחת נפש יהודית: "חזרתי בתשובה, אבל לא נאחזתי בתורה!"…
למול תדהמת הציבור, הסביר צחי: "חזרתי בתשובה ושמרתי מצוות כפי הלכה, אבל חיבור קבוע לתורה, לא היה לי. אצדיק את עצמי: היה לי קשה, בן-אדם מוכשר ומצליחן יושב ומתייגע מול הגמרא, ובסוף מבין את החומר ככה-ככה. אבל איך ענה לי אחד מהצדיקים; בלי לימוד התורה, אין סיכוי מול היצר הרע!
"כיום", מיהר צחי למלא את סקרנות הציבור, "הודו להשם כבר שלשה חדשים, אף שאני עדיין לא חובש כיפה מחוץ לבית, אך", וכאן הגביה שוב את קולו, "כבר שלשה חודשים שיום-יום על הבוקר אני יושב שעתיים, ומתחבר לתורתנו הק'-תורת הנצח".
מחיאות הכפים שהדהדו עוד הרבה זמן, הראו שהמסר נקלט. הכל טוב ויפה. לעשות תשובה, להתחזק בכל המצוות. אך הדרך היחידה להצליח לעמוד בזה, היא רק דרך חיבור לתורתנו הק'.
"יפה!", סיים הפעיל הנרגש, אם זה שעשה שינוי דרסטי וגדול שכזה, חזר ל"ע לתקופה לאחוריו. אנו, הנדרשים ב"ה רק לשינויים יחידניים ופרטניים וכדומה. האם יש סיכוי שנצליח לעמוד בזה בלי לימוד קבוע???
●●●
בית הכנסת המרכזי במוסקבה הלך והתמלא. זמן תפילת הנעילה התקרב. בתחילה נראו המבוגרים הפטורים מעבודה, אלו שהשתתפו בכל התפילות, אחר הלכו והצטרפו פנים מוכרות במקצת, כאלו המבקרים מפעם לפעם ביא"צ וכדומה. בהגיע עת התחלת התפילה, היה המקום מלא וגדוש בהמון נשמות יהודיות, שהגיעו בהמונן להשתתף בתפילה בסיום היום הקדוש.
ואז, עברה ונשמעה הבקשה שהרב יישא דברים לחיזוק והתעוררות.
הדילמה וההתלבטות בלטו על פני הרב שמצא עצמו במיצר. מה יאמר ומה ידבר?
מצד אחד עומדים אחיו בני האומה הישראלית, הסובלים בעול הגלות הרוסית הקרה, כשאף ב'יום הקדוש' הוכרחו לעבוד כבכל יום, כשמיד בתום עבודתם הגיעו חיש מהר לבית הכנסת, להשביע נפשם הרעבה בתפילת נעילה. מצד שני, יש כאן בוודאי 'סוכנים' מטעם המשטרה החשאית, העומדים וקולטים כל תנועה וכל הגה. כל מה שהוא יגיד יירשם לחובתו…
"השוחט לא ידע מה עליו לעשות", התחיל הרב בדרשתו מעוטף בטליתו. "היה זה ביום ששי, בו מגיעים תושבי הכפר לשחוט את תרנגולותיהם לכבוד שבת קודש. זעליג עמד בתורו עם תרנגול מפוטם, קשור ברגליו מוכן לשחיטה, פתאום נשמעו קולות: 'גנב! גנב! זה התרנגול שלי!', היה זה שמער'ל שעמד וצעק עודו חוטף את התרנגול בידו.
"'שקר וכזב!', השיב זעליג בשצף קצף, בהמשיכו: 'התרנגול עצמו מוכיח, באם הוא היה שלך תמיד, הוא היה רץ אליך. הנה הוא נשאר אצלי!', סיים בניצחון.
"'מחוצף!', רטט שמער'ל נדהם מעזות הגנב, 'הוא צרור ברגליו, אז הוא לא יכול לרוץ! תתיר את הקשרים, וכבר תראה, למי הוא ירוץ!'.
"טייערע יודען!", נזעק הרב הישיש לעיני הציבור, שעמדו ודמעו בהבינם את הנמשל. "עם פתיחת שערי השמים, נבקש ונתחנן מאבינו שבשמים: 'אנא בכוח… תתיר צרורה'. וכבר תראה למי אנו שייכים"…
בימים גדולים וקדושים הבאים עלינו, בל נשכח לבקש ולהתחנן, שתהיה השנה הבאה טובה וברוכה בכל מיני מתיקות, שיתמלאו כל הצטרכויותינו ברווח ובהשקט, ואז וודאי נרוץ כולנו אליו לעשות רצונו יתברך שמו.
"אנא בכח… תתיר צרורה"