"בוא וראה את חומר העוון שיש באיסור שבת, שהלא ידוע שישנם כמה חלקי עונשים על העוונות; יש עוונות שכשאדם עובר עליהם הוא רק איסור 'עשה 'בלבד, חמוּר מזה – איסור 'לאו', חמוּר מזה – העוונות שיש עליהם מיתה בידי שמים, חמוּר מזה – כרת, חמוּר מזה – מיתה בחנק, חמוּר מזה – מיתת שרפה, וחמוּר מכולם – עוונות שיש עליהם חיוב סקילה. ושבת, הלא ידוע שהמחלל אותה חייב סקילה, החמוּרה שבמיתות.
וראה עוד את חומר העוון של איסור שבת, שבכל העוונות, לבד מעבודה זרה, אם הוא מומר חלילה לאחת מהן, אינו מומר לכל התורה כולה, ואילו באיסור שבת, מי שהופקר אצלו איסור שבת ועובר עליו כמה פעמים בפרהסיה, הוא מומר לכל התורה כולה, ודינו כגוי ממש. ואם שחט, שחיטתו נבילה גמורה. וטעמו של דבר, שהמחלל את השבת כופר במעשה בראשית כמו עובד עבודה זרה, ועל כן גם עונש מחלל שבת הוא בסקילה כמו עובד עבודה זרה".
[ליקוטי אמרים פרק ח]