וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ (מתוך ההפטרה ירמיהו ב, ה)
בדרך העולם, אומר הרב חיד"א, בשעה שנופלות על האדם מעמסות שונות וטרדות פרנסה, ראשית כל הוא מחסיר מסדר יומו את התפילה והתורה. כאשר שואלים אותו מדוע לא בא היום לבית הכנסת? הוא משיב: 'אתה יודע איך זה, יש לי קשיי פרנסה, יש לי משכנתא לשלם, עלי לחתן את הילדים, האוטו שלי נגנב!…' וכן על זו הדרך. כאשר האדם סובל מבעיה בריאותית כלשהי, קודם כל הוא חדל לבוא לשיעורי התורה, שואלים אותו: 'מדוע לא באת היום לשיעור?' ובפיו מונחת תשובה מן המוכן: 'לא הרגשתי טוב'. אדרבה, אם היית בא לשיעור ועוסק בלימוד התורה, היית חוזר לאיתנך ולבריאותך, שהרי אדם הלומד תורה שוכח מכל צרותיו ומכאוביו.
ר' יואל סירקיש זצ"ל, מחבר הספר "בית חדש" (הב"ח), זכה למה שלא זכה איש מלבד מרן רבי יוסף קארו, אשר כתב חיבור על כל ארבעת חלקי הטור. כיון שרבי יוסף קארו כינה את חיבורו על הטור בשם 'בית יוסף', בא רבי יואל סירקיש אחריו, וכינה את ספרו על הטור בשם 'בית חדש'. רבי יואל היה יושב יום וליל בבית המדרש, ושוקד על לימוד התורה הקדושה, כאשר איש אינו מהין להפריעו מתלמודו. באחד הימים נפל אחד מאנשי עירו למשכב, ומשלא נמצאה כל רפואה למחלתו, ביקש ממקורביו שיישאו את מטתו למחיצת רבי יואל כדי שיתפלל עליו שיבריא ממחלתו. בני ביתו של החולה שבו וטענו בפניו כי הגאון רבי יואל עוסק כל ימיו בתורה, ומיהו זה ואיזה הוא אשר ירהיב עוז מלבטלו מתורתו, אך האיש נותר איתן בדעתו ובקש פעם אחר פעם לפגוש את רבי יואל.
בלית ברירה העמיסו את החולה על גבי אלונקה, נשאו אותו לבית המדרש, שם ישב רבי יואל כמלאך ה' צבקות, רכון על ספריו, כשידו אוחזת בעט, ומעלה על הכתב את חידושי תורתו. החולה ומלוויו המתינו בחרדת קודש לרגע בו יתעורר רבי יואל משרעפיו, ויפנה אליהם וישאל למבוקשם. ברם רבי יואל המרוכז בתלמודו לא שת לבו למתרחש סביבו. הזמן הלך ועבר, עד שלפתע החולה שעד עתה היה מרותק למיטתו, קם ממשכבו והחל לצעוד על רגליו כאחד האדם, כשהוא בריא ושלם בכל איבריו. וזאת מבלי שיחליף עם רבי יואל ולו מילה אחת!
דבר הנס המופלא עשה לו כנפיים ברחבי עירו של רבי יואל, ובני דורו ראו בחוש את כח התורה המרפא כל חולי ומדווה. מני אז בכל עת שמאן דהו מבני העיר נפל למשכב, הוא לא פנה לרופאים ולרוקחים, כי אם עמד בתוך ארבע אמותיו של רבי יואל, ותכף הבריא כליל ממחלתו!
●●●
רבי שלום משאש זצ"ל, העיד בפני כי ניסה את הדבר על עצמו ובשרו, ובכל עת שישב ועסק בתורה הקדושה, לא חש בכל צער וכאב!חודש ימים לפני פטירתו, בהיותו בן תשעים ושמונה שנים, ישב רבי שלום והתעמק בדיני אישות, כדי להתיר עשרים ותשע נשים מכבלי עגינותן. רבי שלום היה מודע לצערן הכבד של הנשים, אשר בעליהן הותירו אותן בגפן, בלא יכולת להינשא, ולפיכך עמל במשך שעות ארוכות, התייגע ימים רבים וכתב פסקי דין בעניינן, וכל זאת שלא על מנת לקבל שכר!
באחד הימים הגעתי למחיצתו בשעה שלוש אחר הצהרים. רבי שלום הושיט לעברי את ידו הטהורה, ואמר לי בזו הלשון: "יכול אני להישבע בפניך כי מהבוקר עד עתה הכנסתי לפי רק כוס חלב אחת ותו לא!"
הבה נתאר לעצמנו ישיש, בן קרוב לגיל מאה שנה, המטריח את עצמו במשך יום שלם בהתרת עגונות, כאשר הכח המניע אותו הוא כח התורה, והרצון העז המפעם בקרבו לשים קץ לצער ולכאב העצום של אותן נשים אומללות, שבעליהן עגנו אותן על לא עוול בכפן. וכל זאת כאשר מהבוקר עד שעת צהרים מאוחרת אין הוא מכניס לפיו כל מזון ומשקה, מלבד כוס חלב בודדת! מכאן נביא ונלמד עד כמה גדול כח התורה להחיות את האדם ולחזק את גופו.
אולם לדאבון הלב, רבים אינם מבינים זאת, וכאשר הם נקלעים לצרה, הדבר הראשון שהם עושים הוא למעט בתורה ובתפילה. בריאותם רופפת, מיד הם חדלים להשתתף בשיעורי תורה. כאשר הם מגיעים לבנק ורואים כי הם ביתרת חובה, ראשית כל הם סוגרים את ברזי הצדקה. לאחר מכן הם ממשיכים בכל עניני העולם הזה כסדרם, רוכשים בגדים מעוצבים וחליפות יוקרה, יוצאים לנופש ולסופי שבוע כמו נשיא ארצות הברית.
"ומה עם החובות התופחים והמינוס ההולך וגדל?!" -"אל תדאג!", לפתע יש להם דרשות ובטחון בה' יתברך, "לוו עלי ואני פורע!"…
על זאת אמר הכתוב: "שמעו דבר ה' בית יעקב… כה אמר ה' מה מצאו אבותיכם בי עוול… וילכו אחרי ההבל ויהבלו". מדוע בכל עת צרה, במקום שתתקרבו אל ה' יתברך ותדבקו במצוותיו, אתם מרבים לעסוק בעניני העולם הזה, ואינכם מבינים כי כל ישועתכם טמונה רק בתורה ובתפילה ובעיסוק בחיי העולם הבא??
(מתוך 'דורש ציון')
