חברותא זה מן השמים. מי שלומד יש לו חברותא. ואינו צריך לחפש, רק שילמד באולם וממילא רואים איך שלומד. אם לא יתבייש לשבת לבד וללמוד, מיד יבואו הצעות, זה בדוק ומנוסה"

תמצית דברים וגרגרים בודדים מתוך הדרכות נפלאות ותשובות שנאמרו מפי מרן הגר"ג אדלשטיין שליט"א בדרכי העליה והחיזוק לקראת הכניסה לישיבה גדולה, לתלמידי שיעור ג' בישיבה לצעירים 'קרלין' שנכנסו למעונו, ונדפסו בגיליון 'דרכי החיזוק'.

איך בחור מישיבה קטנה צריך להתכונן לקראת ישיבה גדולה, מה הוא צריך לעשות?

להיות רגוע, לא לפחד.

אבל הוא לחוץ, הוא לא יודע מה יהיה…

יהיה טוב מאד… זה ודאי ככה, מוכרח להיות. הפחד עושה קשיים, אם לא מפחדים אין קשיים.

מה הדרך הלימוד הנכונה לבחור שמגיע לשיעור א' בישיבה גדולה?

העיקר הוא לימוד הגמרא רש"י ותוספות, ולא יותר. ולחזור הרבה, ואז יבין את השיעור, ויחזור על השיעור. חזרה זה לעיכובא, גם על השיעור, וגם על הגמרא ורש"י ותוס'. לחזור כמה שיותר, ושיהיה החזרה בצורה שלא משעממת.

בחור מגיע לישיבה גדולה ויש סדר הכנה שלש שעות, מה יעשה כל כך הרבה זמן?

אפשר לקחת שתי חברותות, כמו בישיבה קטנה. ואפשר גם כן להתקדם הלאה. יכין לשיעור של היום, ויכין גם הלאה, ומכין את השיעור כמה שאפשר. ומחר יחזור, כי החזרה מוסיפה הבנה. לא באותו היום, חזרה ביום שני, למחרת. וחזרת השיעור זה הכרחי, ובו ביום.

נמצא שבחור לא צריך להכין ראשונים בסדר א'?

אכן כך, כי זה רק מזיק. אמנם לימוד המהרש"א והמהר"ם הוא כן ראוי בהכנה.

האם לכתוב זה טוב?

זה טוב, אך תלוי כל אחד איך שהוא מרגיש, כי לכתוב בשיעור עצמו לא כל אחד יכול, וזה יכול להפריע לריכוז, אבל אחרי השיעור ודאי ראוי הוא.

בחורים מפחדים שלא יהיה להם מעמד בישיבה גדולה.

זה יצר הרע, יש גמרא: 'אמר ר' אלעזר, הוי קבל וקיים'. אם תהיה קבל, אז תצליח ותאריך ימים. מי שלא מפורסם ולא בולט מצליח יותר. כשבולט יכול להיות גם עין הרע. ואין לחשוש שיהיה לו יותר קשה עם חברותות, כי חברותא זה מן השמים, ומי שלומד יש לו חברותא, ואינו צריך לחפש, רק שילמד באולם וממילא רואים איך שלומד. אם לא יתבייש לשבת לבד וללמוד, מיד יבואו הצעות, זה בדוק ומנוסה.

אומרים היום שבחור שאין לו מרפקים לא יכול להתקדם…

זה טעות, זה לא נכון. מי שיותר עדין, יותר אוהבים אותו. הוא אהוב על כולם, איזהו מכובד המכבד את הבריות.

סדר בקיאות שהוא בישיבה גדולה כמעט ארבע שעות, האם אפשר לעשות הפסקה באמצע?

אם לומדים בצורה פשוטה, אז זה מעניין, זה לא משעמם. בהתחלה גמרא עם רש"י כמה שמספיקים, ולמחרת חוזרים על הגמרא ורש"י, וביום השלישי אפשר להוסיף עם תוס', וביום הרביעי לחזור שוב. ורק ככה אפשר יהיה לגדול.

באיזה שלב כן להתחיל ללמוד ראשונים?

וכי תוס' זה לא ראשון? תוס' זה הראשון הכי טוב, הראשונים זה לא רמה אחרת מהתוס'. ומה שיותר נעים לבחור להגיד שהוא יודע רשב"א, זה היצר הרע, זה גאוה.

מה השאיפה של בחור שמסיים ישיבה קטנה לקראת ישיבה גדולה, למה לחתור, ולאיזה מטרה להגיע?

השאיפה היא לעסוק בתורה, כמו שמברכים וציונו לעסוק בדברי תורה, והערב נא. ומגיעים לזה על ידי שלומדים, בצורה נורמאלית, דברי תורה מתוקים מדבש.

**

בענין הצורך להתפלל בישיבה, אמר רבינו: "במקום רינה שם תהא תפילה, מקום רינה זה המקום המסוגל לתפילה, כך זה בדוק ומנוסה, מי שנמצא בתפילה בישיבה, מצליח יותר".

בענין לימוד המוסר אמר רבינו: "סדר מוסר זה לעיכובא, כל יום חצי שעה, זה תענוג. ולא משנה איזה ספר. יש ד' ספרי מוסר: שערי תשובה, חובת הלבבות, מסילת ישרים, ארחות צדיקים. הכי קל זה ארחות צדיקים, כל אחד ילמד מה שמושך אותו, ולהמשיך הלאה, וכשמסיים הספר יתחיל מהתחלה".