סיפר נכדו של הגה"צ המשגיח רבי דב יפה זצ"ל, הרב י' מ' ארנפרויד שליט"א: לפני כמה שנים זכיתי לראות בחוש מושגים גבוהים בביטחון בה' ושלוות הנפש לבוטח בו.
התארחנו אצל המשגיח בשבת, והנה מתקרב זמן הדלקת נרות והמשגיח עוד לא הגיע הביתה. הרבנית התחילה לחשוש אולי קרה משהו… אמנם המשגיח היה מעל הזמן ולא היה תמיד צפוי, פעמים שהיה לומד ושוכח לחזור הביתה, או שיכול היה לשוחח זמן רב עם מאן דהו לחזקו, אך בכל זאת, כבר הגיעה צפירה ראשונה (ועוד של שבת קיצית).
הרבנית ביקשה ממני שאלך לראות מה שלומו. רצתי לישיבה וכו' ולא מצאתי אותו, עד שעלה במחשבתי שאולי קרה משהו במקווה. רצתי למקווה (של הרבנים), אני מנסה לפתוח ומגלה שבאמת המקווה נעול…
דפקתי, ואני שומע את קולו השליו, העדין והרגוע של המשגיח: "כ-ן…" (כביכול 'הכל בסדר – מה רוצים'…). אני שואל אם קרה משהו, והמשגיח, בשיא הרוגע והשלווה (קשה להמחיש זאת…) עונה לי: "כנראה מישהו נעל את המקווה ואני ממתין שתבוא לפתוח (היתה זו באמת טעות של מאן דהו).
רצתי להביא מפתח (לקח עוד כמה דקות) והמשגיח פנה בריצה לבית (כבר היה ממש סמוך לשבת) כולו מאושר מחויך ושמח.
לא התאפקתי ושאלתי: איך זה שסבא לא נלחץ ולא איבד את השלווה אפילו במשהו? (בכל זאת, דקות ספורות לפני שבת, וכנראה שכבר היה סגור שם זמן רב).
הוא השיב לי בפשטות: "ראיתי שננעלתי, התפללתי לה׳ שמישהו יבוא לחלץ אותי, בטחתי בה׳ וידעתי שתבוא, אז למה לי להיות לחוץ?… [ואגב, לא עלתה בכלל אצלו מחשבה ונימה של טענה על מי שסגר את המקווה, ובחוסר אחריות לא בדק אם נשאר מישהו].
(גיליון דברי אמת בהר תשע"ח)
אני כבר הרבה זמן רואה את העלון אצל מישהו ועכשיו גם אני מקבל את העלון וזה משהו מיוחד רק רציתי לשאול אם אי אפשר להכניס גם טכנים חסידיים קצת