בימים הסוערים של פרשיית 'ילדי טהרן', מרנן החזו"א והגרי"ז זצוק"ל פעלו בקדחתנות בכמה מישורים, וליבם שתת דם רב כידוע. תקופה לאחר ששככה הפרשה, מרן הבריסקער רב זצוק"ל פגש את אחד הרבנים שהיה שייך קצת לזרם אחר, ושאל אותו: מדוע לא שמעו אותך במשך כל ימי הפרשייה? הרי אתה רב פעיל וכו'.
אותו רב התחמק והשיב: וכי מה יכולתי לעשות, הייתי בדאצ'ה, לא הייתי באזור עקב חופשה.
הגיב ואמר לו מרן הבריסקער רב זצוק"ל: אתה יודע מה אתה מזכיר לי? בבריסק היו שני זקנים מופלגים, שהתעסוקה היומית שלהם היתה לשבת ברחוב ולספר לילדים שהתגודדו סביבם את כל סיפורי ההיסטוריה בגוף ראשון. השומע את סיפוריהם היה נשמע לו שאותם זקנים חיים עלי אדמות כבר אלפי שנים.
לאחד הזקנים קראו יענקל, ושמו של הזקן השני היה זלמן. הילדים היו שואלים: "יענק'ל, אתה זוכר את ה'בית יוסף'?" והוא היה משיב: "בוודאי שאני זוכר אותו, ראיתי את ה'מגיד' מגיע אליו", וכו'.
"ואת הרשב"א והרמב"ם אתה זוכר?" – "בטח שאני זוכר, ישבתי לידו בכיתה".
"ואת אביי ורבא אתה זוכר?" – "מה השאלה בכלל? אני זוכר שאנשים היו באים לגמ"ח של רבא ללוות כסף".
"ואת התנאים אתה זוכר?" השיב להם יענקל: "לא, את תקופת התנאים אני כבר לא זוכר, אבל אתם יכולים לשאול את זלמן, הוא יותר מבוגר ממני".
ואז הילדים באמת יצאו והלכו לביתו של זלמן ושאלו: "זלמן, האם אתה זוכר את התנאים?" והוא השיב: "כן, בוודאי. אני זוכר שרשב"י ובנו יצאו מהמערה".
"ואת רבן יוחנן בן זכאי אתה זוכר?" – "בטח, אני עוד זוכר שהוא היה צעיר" וכו'.
בסוף השיחה המרתקת שאלו הילדים את זלמן: "מה אתה יכול לספר לנו מחורבן בית המקדש?"
זלמן מנסה להיזכר בחורבן בית המקדש, והוא לא נזכר. בצר לו הוא השיב לילדים: "אינני זוכר את חורבן בית המקדש, מעניין כיצד זה קורה ואיך זה יכול להיות, אבל מה לעשות, אינני זוכר".
שואלים אותו הילדים ותמהים מאד: "מה, אתה לא זוכר? הרי אתה זוכר הרבה יותר מוקדם מחורבן בית המקדש?" עונה להם זלמן: "נכון, דווקא משום כך זה ממש פלא, כיצד ייתכן שאינני זוכר.
זלמן פנה לאשתו: "רייזל, תגידי, אולי את זוכרת משהו שנשרף, בית המקדש…". וגם היא השיבה בשלילה.
ואז לפתע אורו עיניו של ר' זלמן: "רגע, רגע, מתי היה חורבן בית המקדש? זה היה בתקופת תמוז-אב? אההה… היינו אז בדאצ'ה!".
סיים מרן הבריסקער רב זצוק"ל ואמר לאותו רב: "יש כאלו שבית המקדש יכול להישרף, והם בדאצ'ה"…
2/320