"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת ד'" (ויקרא ח', ל"ה)
הדרך להגיע לחקר ההלכה ולדעת את הדין על בוריו אינה קלה כלל וכלל.
זכיתי לראות פעם את רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל משתכר בפורים. תוך כדי שכרותו החל לבכות ולבקש: "תתפללו עלי שאדע הלכה אחת על בוריה!"…
ככל שאדם גדול יותר – הוא יודע שאין סוף לחקר התורה הקדושה!
פעמים רבות אדם לומד ומגיע למסקנות מסויימות, אך כעבור ארבעים או חמישים שנה הוא מוצא ידיעה נוספת שמשנה את פני הדברים.
רבי שלמה אליעזר אלפנדרי זצ"ל, נפטר בהיותו בן מאה עשרים ושלוש. הוא היה ענק בכל מקצועות התורה – ידע את כל הש"ס, הרמב"ם, הטור והבית יוסף על בוריים. מכל קצוות תבל היו מגיעים אנשים, אשכנזים וספרדים כאחד, להתפלפל עמו בהלכה.
רבי עזרא עטיה זצ"ל, שהיה בן בית אצלו ואהוב עליו ביותר, סיפר כי פעם אחת, כשהיה כבר זקן מופלג, שאל אותו חכם אחד שאלה בהלכה. קרא הרב אלפנדרי לאחד מבאי ביתו, והורה לו לטפס אל המדף העליון, להוריד משם ארגז של כתבי יד מלא בקונטרסים ממוספרים. לאחר מכן נקב בקונטרס בעל מספר מסוים והורה לו להוציאו מן הארגז, כיון שכתב באותו ענין לפני כשמונים שנה…
שמונים שנה!…
אם אז היה בן מאה ועשרים, יוצא שכתב את הקונטרס הזה בהיותו בן ארבעים וכעבור שמונים שנה עדין רשום בזכרונו הכל. כמונח בקופסא…
כשהורידו את הקונטרסים ועלעלו בו, הבחינו כי בהמשך הדברים השתנה צבע הכתב, ולאחר עוד כמה דפים שוב ישנו צבע דיו חדש. ראה הרב שמתבוננים בזה, ואמר: "כן כן, אחרי עשרים שנה הוספתי על הדברים עוד, ואחרי עשרים שנה הוספתי עוד קטע"…
במשך עשרות שנים היה חוזר ומתעסק בדברים שכתב שוב ושוב, שהרי אין סוף לים התורה, וצריך האדם לפלפל, לחקור ולהעמיק עד אין חקר ועד אין תכלית.
רבי אברהם אבן עזרא מבאר, שזוהי הסיבה לכך שהחכם יקרא 'תלמיד חכם' – כל חייו הוא מוסיף ללמוד ולקנות חכמה!
כל חיינו אנו לומדים ולומדים. חונכנו לכך שאין שום בושה לאדם להודות בכך שאינו יודע משהו, וכבר אמר רבי יוסף חיים: "כללו של דבר, כל האומר שהוא יודע, הריהו בחזקת שאינו יודע. והאומר שאינו יודע, אפשר לקראו יודע"… כשאדם מודה שאינו יודע הוא מכיר בכך שעליו ללמוד עוד, וממילא יצליח יותר להגיע לאמיתה של תורה.
במחלוקת הלל ושמאי, תמיד אמר שמאי את האיפכא מסתברא. כל דבר שהיה הלל אומר, היה שמאי חולק עליו ומביא לו ראיות לצד שני.
זוהי דוגמא למחלוקת שהיא לשם שמים, מכיוון שבלתי אפשרי לפסוק הלכה עד שלא יודעים את כל הראיות ואת כל הסיבות, הן לצד אחד והן לצד השני. רק כשכל התמונה מוצגת במלואה, אפשר להכריע מהו הצד החזק יותר, ולפסוק הלכה למעשה.
רבי שמעון בר יוחאי, שהיה מתלמידי תלמידיו של הלל, הלך בדרך בית שמאי, וכתב שאלו ואלו דברי אלוקים חיים.
מה פרוש 'אלו ואלו דברי אלוקים חיים'? הלא הלכה יש רק אחת – או שאסור או שמותר. איך אפשר לומר ששני הצדדים נכונים?
אלא שבאמת לא ניתן היה לקבוע שהלכה כבית הלל עד שלא שומעים את כל הסברות של בית שמאי! ולא ניתן היה לקבוע באותם י"ח דברים שנקבעו כבית שמאי שכך יש לעשות, אלמלא כל הסברות שהעלו בית הלל.
רק כך אפשר היה להגיע לחקר האמת!
זוהי הסיבה לכך שהדוגמא שאותה נותנת המשנה למחלוקת לשם שמים, היא מחלוקת הלל ושמאי!
(מתוך הספר 'דורש ציון')