"זכורני מעשה שהיה עם הגאון רבי חיים קרייזווירט זצ"ל, גאב"ד אנטוורפן, שהגיע למו"ח בבוקר אחד בשעה מוקדמת, עם שאלות הרות-עולם. הגאב"ד טיפס בגרם המדרגות שהוביל לבית הקטן ברחוב 'חנן', אבל למו"ח לא היתה אפשרות להכניסו, בשל השעה המוקדמת כשהילדות עדיין ישנות. הרב אלישיב לא התבייש…"

"הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר" (בראשית י"ז, י')

בספר החינוך: "משרשי מצוה זו, לפי שרצה השם יתברך לקבוע בעם אשר הבדיל להיות נקרא על שמו, אות קבוע בגופם, להבדילם משאר העמים בצורת גופם, כמו שהם מובדלים מהם בצורת נפשותם, וכו'. והעם הנבחר, חפץ השם יתברך להשלים תכונתו, ורצה להיות ההשלמה על ידי האדם, ולא בראו שלם מבטן, לרמוז אליו כי כאשר תשלום צורת גופו על ידו, כן בידו להשלים צורת נפשו, בהכשר פעולותיו".

'החינוך' כותב שהשי"ת רצה שתכונותיו של העם הנבחר תהיינה שלמות, ודבר זה ניתן היה להיעשות רק באמצעות ברית מילה.

בכך רמז לנו השי"ת, שההשלמה של תכונותיו צריכה להתבצע דווקא על ידינו. "ולא בראו שלם מבטן, לרמוז אליו כי כאשר תשלום צורת גופו על ידו, כן בידו להשלים צורת נפשו, בהכשר פעולותיו".

לפעמים נראה לאדם שאין בידו לעשות גם את המשימות הנראות כמי שנבראו במיוחד עבורו… ולמרות שאין לו כל ספק שמדובר בדברים שהם-הם תפקידו בעולמו, הוא מקבל חולשה כלשהי, עד שאין הוא מסוגל לבצע גם את התפקיד והשליחות ש'נולדו' עבורו.

והקב"ה, אב הרחמים, ייעד לכל אחד ואחד מברואיו תפקיד בעולם, המתאים אך ורק לו, ועל ידי מצוות המילה רמז לנו שכשם שנבראנו לא-מושלמים מבחינה גופנית, ועלינו להשלים בעצמנו את החסר, כך בידינו להשלים את צורת נפשנו הרוחנית, וזאת- בהכשר פעולותינו.

פירושן של שתי המלים האחרונות הוא, שהאדם, כל אדם, מסוגל להגיע לשלמות נפשית מוחלטת, אם יכשיר את פעולותיו, ובמלים אחרות: אם יעשה את מה שהשי"ת מבקש ממנו…

'הכשר-פעולותיו' של מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל

אדם הרוצה לעשות מה שהשי"ת מבקש ממנו, צריך שיידע כלל חשוב ויסודי בעבודת ה', שהיה גם נר-תמיד בדרכו של מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל:

כאשר בעל ה'תניא' היה נתון בבית האסורים ניגש אליו מפקד הכלא, ושאל אותו כיצד ניתן להסביר את שאלת האלוקים לאדם הראשון "איכה"? "וכי לא ידע האלוקים את מקום הימצאו של האדם?" – שאל המפקד-הגוי.

בעל התניא ידע והבין שאי-אפשר להסביר לשואל את דברי רש"י, בפרשת בראשית (שציטט מתוך דברי המדרש: 'יודע היה היכן הוא, אלא ליכנס עמו בדברים, שלא יהא נבהל להשיב אם יענישוהו פתאום'), ולכן הסביר לו פירוש אחר:

"באמרו 'איכה', התכוון הקב"ה לומר לאדם הראשון: 'מדוע הנך נגרר אחר הדברים של אשתך חוה, שפיתתה אותך לאכול מן העץ; איפה אתה, איפה 'הכשר פעולותיך', היכן כוחותיך-שלך?'

"'איכה' – פירושו הוא מדוע אינך מנצל לעבודת ה' את הכוחות שנתתי לך, והנך הולך-שבי ונגרר אחרי אנשים אחרים?"…

בהזדמנות אחרת סיפר הגר"י זילברשטיין שליט"א, שתכונה זו, להיות מרוכז ברצונותיי, ולא להיות נגרר בשום-אופן אחר דעות והשקפות של אנשים אחרים, אפיינה בצורה מוחלטת את דמותו ואישיותו של חמיו, מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל. "לאורך כל חייו, ראיתי שהוא מממש את ההוראה הנ"ל, ואינו נותן לאף אחד לגרור אותו לדברים שהוא אינו מעונין בהם".

סירב ליטול על עצמו את המשרה

כאשר החליט מרן זצ"ל שעכשיו הוא יושב ולומד, הרי גם אם נכנס לביתו בשעה ההיא אורח חשוב ורם-מעלה, עם שאלה דחופה וכל כיו"ב, לא פסק מו"ח ממשנתו, ולא אבה לשמוע את דבריו של אף אחד. אני לומד, ויהי מה!

זכורני, שהגיעו פעם לביתו כמה גדולי תורה, וניסו לשכנעו שיטול על עצמו את אדרת הרבנות בירושלים, שהתפנתה. מו"ח סבר שאין משרה זו מתאימה לו כלל, ושרצונו הוא להמשיך וללמוד וללמוד וללמוד.

והנה, למרות שאותם רבנים וגדולים ניסו לשכנעו, ואף הפצירו בו, להתעטר במשרה, לא אבה מרן הגרי"ש לשמוע, ולא נגרר אחר כל ההפצרות וההסברים. הוא ראה וידע ש'הכשר פעולותיו' וייעודו בעולם הוא לימוד התורה, ולא הסכים לשום דעות אחרות שניסו להביא עליו דרך-חיים שונה.

לא אסוג בי מרצוני לשבת וללמוד

הכלל הכל-כך חשוב, שלא להיגרר אחר דעותיהם ורצונותיה של אחרים, חשוב במיוחד בתקופתנו, שבה משייט בליל-דעות-כזב באמצעי התקשורת השונים, וכדי לא להיסחף אחריהן, צריך להיות עשוי מחומר קשיח.

והדרך היעילה ביותר לכך היא לעשות כפי שעשה מו"ח זצ"ל, שאימץ לעצמו את הסברו של בעל התניא ב'איכה'. מה שצריך להדגיש הוא שמרן הגרי"ש לא התכוון דווקא להיסחפות אחר תפיסות-חיים לא-כשרות. המסר בדבריו של בעל התניא היה שעל האדם ללכת על פי 'הכשר פעולותיו'.

כשמרן זצ"ל החליט ללכת אחר רצונותיו-שלו, והבין שגם הבורא יתברך רוצה שהוא יישב וילמד,  אזי גם אם יגיע עכשיו אל שולחני ענין חשוב, הדורש את הכרעתי, לא אוותר על רצוני ללמוד, ולא אסוג בי מההחלטה לשבת ליד הגמרא.

ברגע שהגיע למסקנה שהענין ההוא יפריע לו ללמוד, ו'הכשר פעולותיו' לא יבוא כאן לידי ביטוי, הוא דחה אותו בשתי ידיים, ולא התחשב במאומה, אלא אם כן ידע שהתורה מחייבת אותו להכריע בדבר פלוני. אי-אפשר היה שלא להבחין ב'איכה' שלו, בשאיפתו העזה ללכת אחר רצונו-שלו, ולא להיגרר אחרי מי-שלא-יהיה.

ההתלבטות של רבי אריה זצ"ל ותשובתו של בעל ה'לשם'

אחד מזקני המשגיחים בדורנו אמר לנו שאדם חושב שאם יילך אחר שאיפותיו-הוא, עלולה לחול התדרדרות במצבו הרוחני. אבל, טעות גדולה בידו. שכן, אם מדובר ביהודי המעוניין בכל ליבו לעשות רצון אביו שבשמים, ומטרתו היא לעלות ולהתעלות, הדבר הראשון שצריך לעשות, הוא לבחון  מה הם רצונותיו-שלו, איה הוא 'הכשר פעולותיו', ולאן 'הוא' חפץ להגיע; מה הדבר המושך אותו יותר בעבודת ה', בצורת הלימוד, בתפילה, ובכל יתר העניינים הרוחניים. רק כך יהיה באפשרותו להתקדם הלאה, ולרוץ קדימה.

כך היה גם אצל זקננו, רבי אריה לוין זצ"ל, חמיו של מו"ח. העולם הכיר אותו דרך מעשי החסד המופלגים שלו, ולא רבים יודעים שרבי אריה היה גאון עצום, ושלט בכל מכמני התורה.

רבי אריה סיפר לי, שכאשר ראה שפעילות החסד העניפה שלו, שהתבטאה בין היתר בביקורי חולים מסוכנים ועידוד אסירים, גורמת לו לשקוד פחות על תלמודו, הוא פנה אל הגאון המקובל בעל ה'לשם', סבו של מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, ושאל אותו כיצד עליו לנהוג.

תשובת ה'לשם' היתה, שאם הוא עושה את פעילות החסד שלו בשמחה, ולא רק זאת אלא שהוא מרגיש שהעולם צריך לו בפעילות זו, אות ברור הוא שזה תפקידו בעולם, ועליו להמשיך בכך!

גם מכאן למדנו שהאדם צריך לבחור בעצמו את דרכי-החיים שלו, ולא להיגרר אחר מעשיהם ודעותיהם של אנשים אחרים.

כשהגיע הגאב"ד,לא היתה למו"ח אפשרות להכניסו

אבל מרן הגרי"ש עצמו,ידע ואמר תמיד: 'אני באתי לעולם כדי ללמוד תורה, ולא לעסוק בשום דבר אחר'. השקפת-החיים היסודית הזו לא התבטאה רק בלימוד התורה שלו, אלא בכל ענייני החיים.

כפי שסיפרנו לא פעם, בדירתו הקטנה של מרן זצ"ל ברחוב 'חנן' 10 במאה שערים, לא היה די מקום להשכיב את הילדים והילדות בלילה. שתי ילדות ישנו במיטה אחת, כשראשה של כל אחת בכיוון אחר. כך זה היה מדי לילה, עד השעה 2, כשמו"ח היה קם ללמוד, ואז היה נוטל בידיו את אחת הילדות ומעבירה למיטתו  שהתפנתה…

זכורני מעשה שהיה עם הגאון רבי חיים קרייזווירט זצ"ל, גאב"ד אנטוורפן,שהגיע למו"ח בבוקר אחד, בשעה מוקדמת, עם שאלות הרות-עולם. הגאב"ד טיפס בגרם המדרגות שהוביל לבית הקטן ברחוב 'חנן', אבל למו"ח לא היתה אפשרות להכניסו, בשל השעה המוקדמת, כשהילדות עדיין ישנות.

הרב אלישיב לא התבייש; הוא ידע היכן הוא עומד, ומה הן האפשרויות שלו ברגע זה, והיה מודע לכך שבמצב הנוכחי הוא מנוע מלהכניס את הרב קרייזווירט. הוא פנה אפוא לאורחו הדגול ואמר: 'אין לי כל אפשרות להכניס אתכם הביתה'.

היה מקרה נוסף, כאשר הגיע אליו הגאון רבי שלמה קרליץ זצ"ל, כדי לדון בסוגיות ובשאלות דחופות. האורח נכנס בשעה שמו"ח היה צריך כבר ללכת לישון. גם הפעם לא אבה הגרי"ש לשנות ממנהגו, ולאחר את השינה שלו. מה עשה?

הוא פנה אל הגר"ש קרליץ והציע גם לו לישון בדירה הקטנה, כדי שלמחרת יוכלו להמשיך בדיונים…

מה למדנו? – ברצותו עשה כך, וברצותו כך, אבל תמיד עשה רק את מה שחשב שיש ביכולתו לעשות, ולא התחשב בשום דבר אחר. ההסבר של בעל התניא ב'איכה', עמד כל העת מול עיניו, ומעולם לא נהג אחרת.

המשפט יצא מפי השוויגער שלי

ואם הזכרנו את דירתו הקטנה ברחוב חנן, נספר גם מה היה המשפט הראשון שיצא מפיה של השוויגער שלי ע"ה, הרבנית אלישיב, בכניסתה לדירתנו הראשונה ברחוב 'סמטת יבנה', שם התגוררנו טרם בואנו לרמת אלחנן.

הדירה ההיא היתה יותר גדולה מזו שברחוב חנן, והרבנית פנתה אל בתה, רעייתי ע"ה, ואמרה לה: 'את יודעת למה זיכו אותך מן השמים להתגורר בדירה יותר גדולה, מזו שגדלת בה בימי נעורייך? – בגלל שלא צפית ולא חלמת מעולם שתתגוררי בדירה כזו, ולא היו לך שאיפות מעין אלו'—

מתוך הספר הנפלא 'מצוות בשמחה' בערכתו של הרב משה מיכאל צורן