"השלום אביכם הזקן" (מג כז)
לפני שנים רבות נשאלתי על ידי אברך אמריקאי אחד, תלמיד ישיבת מיר המעטירה, בהיות שאביו מגיע בקרוב מחו"ל לביקור קצר בארץ הקודש, וכנראה הוא יצטרך לשמשו ולהתלוות עמו בטיוליו ובנסיעותיו ברחבי הארץ, הוא מבקש לדעת עד כמה מחוייב הוא להצטרף אליו לכל הטיולים והסיורים הללו.
שלחתי אותו עם שאלתו אל ראש הישיבה, מרן הגאון רבי חיים שמואלביץ זצוק"ל, שיפסוק הלכה בשאלתו, וגם בשביל בקשת הרשות לימי העדרו מן הישיבה בשביל מצוות כיבוד אב.
תשובתו של הגאון זצ"ל הפתיעה את האברך:
"צריך אתה לכבד את אביך", פסק ראש הישיבה, "כשם שהיית מכבד את גדול הדור וצדיק מפורסם, 'רבן של כל בני הגולה', אם היה מגיע אליך לביקור! אף אם אין אביך 'תלמיד חכם', הכבוד שאתה צריך לכבדו מדין 'אב', הוא כמו שמכבדים את רבן של כל בני הגולה!". והדברים מבהילים על הרעיון.
***
אבי מורי זצוק"ל, היה יתום מאב ומאם מגיל שמונה. כאשר נולדה בתו הראשונה למזל טוב, היה חפץ מאד לקרוא את שמה על שם אמו עליה השלום, שעדיין לא ניתן עד אז שום שם אחריה, אולם חמותו, זקנתי הרבנית עליה השלום, רצתה שיקרא לה על שם אמה.
הלך אבא מארי ז"ל לשאול עצה מהרב הצדיק רבי שמואל דייטש זצ"ל, שהיה מרבה להיוועץ עמו, ושאלו כדת מה לעשות.
תשובת הרב הייתה, שבהיותו סמוך עתה על שולחן חמיו, הרי מן הראוי לכבד את חמותו, שאף בכבודה הוא חייב בהלכות כיבוד אב ואם, כמבואר בשולחן ערוך יורה דעה (סימן ר"מ סכ"ד, ופתחי תשובה שם, סעיף קטן כ), ולתת לה דין קדימה בקריאת השם, מחמת 'הכרת הטוב' שמחוייב הוא כלפיהם, שכן הכרת הטוב דוחה כל שאר צדדים. ובפרט שאנו נוהגים, על פי רוב, לתת את שם הילד הראשון אחר צד אם הילוד כנודע, ואכן נתן את שמה כרצונה של חמותו.
לאחר שנים, בהגיע אחותי לגיל השידוכים, נמצא עבורה חתן מן הטובים ביותר, שהתאים עבורה מכל הצדדים. שם אמו של החתן היה כשמה של אם אבי עליה השלום, ואילו היה נותן לבתו אותו השם כפי שרצה בלדתה, לא היה השידוך יוצא אל הפועל, מחמת איסור 'כלה וחמותה' שאסר רבי יהודה החסיד ז"ל בצוואתו (סעיף קטן כ"ג). או אז התברר למפרע 'טיב ההשגחה' שהייתה בעת קריאת שם הבת, כשם שאנו מושגחים מלעילא בכל פרט וענין.
***
לדאבון לב, בדורנו יש מעט זלזול בעניין זה, ואין משמעת הבנים והבנות אל הוריהם כפי שהייתה בדורות שלפנינו. הצעירים מתרגלים להתפנק יותר ויותר, ומנצלים את הוריהם לפי צרכיהם, ואין מקפידים כראוי בכבודם… על כך שמעתי מאמי מורתי עליה השלום, בראותה פעם את הילדים הצעירים של דורנו דורשים מהוריהם בנחרצות את מבוקשם, שבהתנהגות כזו הרי התהפכו היוצרות, ומתקיים בנו "כבד את בנך ואת בתך"… רח"ל.
כבוד קדושת מרן אדמו"ר מסאטמאר זצוק"ל, בעל "ויואל משה", התבטא פעם בחריפותו: מילא מה שחושבים הצעירים את עצמם תמיד 'חכמים' יותר מהוריהם – ניתן עוד לסבול, אבל מה שחושבים את עצמם יותר 'מבוגרים' מהוריהם – את זה אי אפשר לסבול…
***
הגאון הצדיק מורנו רבי זונדל קרויזר זצוק"ל בעל "אור החמה", הגיע פעם לתחנת מוניות שירות 'ירושלים בני ברק', שבמעלה רחוב שטראוס (פינת חיי אדם) בירושלים. והנה, בעודו ממתין בישיבתו במונית שיתמלא הרכב ויוכלו לצאת בנסיעתם לבני ברק, ראה פתאום מן החלון את אביו מורנו הרב רבי אליהו צבי זצ"ל, כשהוא חוצה בדרכו את רחוב שטראוס, בחזרתו מבית הכנסת 'זכרון משה' לביתו… תיכף כשראהו קפץ רבי זונדל החוצה מן המונית, ונעמד בחוץ על מקומו בהכנעה וביראת הכבוד, אף שאביו לא ראהו כלל, והביט כך על אביו בכל עת חצייתו את רחוב שטראוס, עד שהמשיך הלאה בדרכו ונעלם מעיניו.
לאחר שכבר לא היה אביו לנגד עיניו, חזר למקומו במונית, שבינתיים התמלאה בנוסעים ויצאה לדרכה.
***
זכורני מימי בחרותי, כשהייתי חוזר בליל שבת קודש בשעה מאוחרת מן הטיש, לפני שנכנסתי הביתה חלצתי את הנעליים מחוץ לבית, וכך נכנסתי חרש הביתה על בהונות רגלי, כדי שלא להעיר את ההורים.
יש להיזהר בזה הרבה, ובפרט מצוי הדבר בבחורים צעירים החוזרים בשעה מאוחרת הביתה, שלא להעיר את ההורים משנתם. ובוודאי לא לגרום להם להישאר ערים ודואגים לו עד מאוחר בלילה, וזה מן החמורה שבחמורות.
(מתוך 'טיב המעשיות' וישב)
1/90