זכורני, כאשר תומך תורה נכבד, ביקש לאחר שהתברך ב'ברכה והצלחה' ממרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל : "אני רוצה ברכה לאריכות ימים ושנים טובים", נענה מרן  הגרי"ש אלישיב זצ"ל ואמר "ברכה והצלחה זה כולל אריכות ימים ושנים". וכך ניתן להסביר את נוסח ברכותיו של מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א, באמרו לרבים המידפקים על דלתותיו "בו"ה"…

"ואברכה מברכך ומקללך אאור" (יב, ג)

 בברכת הקב"ה לאברהם יש להבין מדוע למברכים הקדים הברכה – "ואברכה מברכיך", ואילו למקללים הקדים מעשה הקללה, ורק לאחר מכן אח"כ קיללם "ומקללך אאור".

ביאר הכלי יקר, שהוא משום שאינו דומה המוריק מכלי מלא למוריק מכלי ריק, שמי שכליו מלאים ומהם הוא משפיע, כוחו רב ועצום, מאותו אחד שכליו חסרים ומהם הוא משפיע. לכן אמר הקב"ה לאברהם שלמברכיו הוא ישפיע שפע רב עוד קודם שיברכוהו, בכדי שיהיו 'כלי מלא' וממילא כאשר יברכו אותו לאחר מכן, תהא הברכה גדולה ועצומה יותר, בשונה מהמקללים שייענשו לאחר המעשה.

בדרך זו ביאר אף את ההלכה (קכח, לג) שצריך הש"ץ להקריא לכהנים את מילות הברכה "יברכך ה'… שלום" למרות שבוודאי שבמילה הראשונה "יברכך" לא יתבלבלו, וכמו כן אף בשאר הנוסח אין חשש כל כך גדול שיטעו, באמירת שלושה פסוקים בעל פה.

ומבאר שעל כרחך, הסיבה בהקראת הש"ץ לכהנים היא לא רק כדי שלא יטעו אלא בכדי לברכם. כלומר הש"ץ מברך את הכהנים, וממילא לאחר מכן כאשר הם מבורכים ונעשים בבחינת 'כלי מלא', כאשר הם מברכים אח"כ את העם, הרי זו ברכה מכלי מלא המשפיעה כפליים.

 ברכות רבותינו – מדודות במילים

מכל קצווי תבל באו אנשים, נשים וטף בכדי לזכות ולהתברך מפה קדשו של מורי ורבי מרן הגרי"ש אלישיב זיע"א. רבים מהם התפלאו שלאחר טרחתם המרובה, להשכים קום או בנסיעה ממרחקים, כאשר זכו ונגשו לקבל את ברכתו הוא נענה ואמר במילים ספורות: 'ברכה והצלחה' או 'תצליח בתורה ויראת שמים' וכדו'.

"נסענו כל כך הרבה, וציפינו שיברך ברכה ארוכה יותר ומפורטת, ומדוע רק מילים בודדות זכינו שאמר לנו?" – כך תמהו רבים באוזניי.

ותשובתם בצדם משני טעמים:

ראשית, כאשר בירך ב'ברכה והצלחה', כוונתו היתה לכלול את כל הברכות וההצלחות, כפי ששמעתי ממנו פעמים רבות.

זכורני, כאשר תומך תורה נכבד ביקשו לאחר שהתברך ב'ברכה והצלחה': "אני רוצה ברכה לאריכות ימים ושנים טובות, נענה מרן ואמר: "ברכה והצלחה זה כולל אריכות ימים ושנים", וכן כאשר בחור צעיר ביקשו שרוצה ברכה מיוחדת להצליח עם חברותות, נענה באותה הדרך: "ברכה והצלחה זה כולל חברותות טובים".

ומהאמור לעיל יש לבאר עוד, שאף אם נאמר שהיא ברכה קלה 'רק' לברכה והצלחה, יש לשמוח בזה עד מאוד כיון שהיא ברכה 'עם כיסוי', בשונה מאותם רבנים ומקובלים שונים, שכאשר מבקשים מהם ברכה, הם פותחים פיהם בברכה ארוכה ומפורטת כיד ה' הטובה עליהם, שיתכן מאוד שזה נשמע טוב, אך לא בהכרח שיש לזה כיסוי והצלה לפעול במרומים, כאותה ברכה היוצאת מפי קודשו של גדול הדור.

ודומה הדבר לגבאי הצדקה, המבקש לזכות תורם נכבד בסיוע לישיבה נכבדה, ולפליאתו המרובה בקושי פצה את פיו בדברים, והנה מרים העשיר תרומה נכבדה וכותב צ'ק בסך מיליון דולר. לעומתו, גביר אחר נותן 'רק' שלושים אלף, ולאחר מאמצים ושכנועים נוספים מסכים להעלות את תרומתו ל-36 אלף דולר.

סביר מאוד להניח, שהצ'ק המנופח שניתן ללא הבחנה הוא צ'ק ללא כיסוי, בשונה מהצ'ק שניתן לאחר לחץ ושכנועים שאמנם הוא סכום קטן יותר, אך עם כיסוי מלא.

בו"ה

וכן ניתן להסביר את נוסח ברכותיו של מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א, באמרו לרבים המידפקים על דלתותיו "בו"ה", שהוא לשון מקוצרת ומיוחדת מאוד בראשי תיבות ל'ברכה והצלחה'.

בגמרא במועד קטן (ט, ב) מובא שרבי יוחנן בן עסמיי ורבי יהודה בן גרים, בירכו את בנו של רשב"י בלשון שאינה מובנת, כגון "יהי רצון… לבלבל פתורך" שיהיה שולחנך מבולגן, וכוונתם היתה שירבה ביתו בבנים ובנות, עד כדי כך שיהיה ביתו מבולגן, ולא כבתי חשוכי בנים שתמיד עומד מסודר.

וביאר ב'עץ יוסף', שאמרו לו בלשון שלא מובנת, בכדי שלא תהיה עינם של השטן והמקטרגים צרה בברכה, ויפעלו למנוע את השפעתה, וממילא כאשר נאמרה בלשון שאינה מובנת בפשטות, הם הניחו לברכה שתחול.

וכך מרן הגר"ח מברך בלשון מיוחדת, בכדי שהמקטרגים לא יפעלו לקלקלה ולמנוע את השפעתה.

סגולת הברית למחילת עוונות

"ואתה את בריתי תשמור" (יז, ט)

בסוף הפרשה נצטווה אברהם על המילה, ומובא (אגרא דפרקא קמו) כי בשעה שהתרעם אליהו הנביא על עם ישראל ואמר לקב"ה "בפניך הפרו בריתך", נענה הקב"ה ואמר בשבועה: 'חייך, שאתה תהיה בכל ברית, ותראה בעיניך כיצד הם מחזיקים בבריתי ושומרים עליה'.

תמה אליהו ואמר: "אולי אביו של הרך הנימול יהיה בעל עבירה, איך אוכל להיכנס לשם?", אמר לו הקב"ה: "בשבילך אני מעביר לו". ושאל עוד: "שמא הסנדק או אחד המשתתפים יהיה בעל עבירה?", אמר לו: "בשבילך אני מעביר להם".

ומכאן מקובל בעולם, שהמשתתף בברית מילה זוכה למחילת עוונות.

תמיהה גדולה העלה מרן הגרש"ז אוירבך זצ"ל (בהסכמה לספר 'אוצר הברית'): פלא הדבר: הרי ביום הכיפורים, מפורש אמרה תורה "כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם" ואמרו חז"ל (שבועות יג, א) שלא מתכפר בו אלא בתשובה, וכן נפסק להלכה (רמב"ם תשובה א, ב). ואיך יתכן לומר שהקב"ה מעביר לבעלי עבירות חמורות הבאים לשמחת הברית, ומוחל להם על כל עוונותיהם ללא תשובה? ואי אפשר לומר שמוחל דווקא על ידי תשובה, כי אם כן לא השיבו הקב"ה על טענתו, שהרי יתכן שיהיו שם חוטאים ופושעים שאינם עושים תשובה.

ומיישב הגרש"ז מהנראה בתנא דבי אליהו (הובא בקו הישר ז), שכאשר הלכו בשוק אליהו הנביא יחד עם חכם אחד ועברו ליד נבלה, החכם סתם את אפו ואילו אליהו הנביא המשיך לצעוד כרגיל. לאחר זמן הלך לפניהם איש גאוותן וכשהתקרב לעברם סתם אליהו את אפו. שאלו החכם 'מדוע ליד הנבלה לא סתמת את האף, ואילו עכשיו אתה סותם?',  אמר לו: 'ריח הנבלה אינו מסריח, אבל ריח הגאווה מסריח מאד'.

הרי שהוא סירחון חריף מידי עבורו, עוד יותר מריח רע של נבילה מסרחת. ועל זה השיבו הקב"ה שבשעה זו כשתבוא לברית, אעביר מהם את הסרחון של החטא, אך לא את עצם החטא.

ומסיים וכותב: "ואשרי מי שזוכה לעלות ולהתעלות באותה שעה, ולעשות תשובה ולהתכפר לגמרי".

ריח עוונות בני אדם

בעניין הריח הרע העולה מחטאי בני אדם, מובא ב'רוקח' כי בסוף כל יום מטבילים המלאכים את השמש במי האוקיינוס, בכדי לטהרה מריח עוונות בני אדם שדבק בה.

ואף בבוא המשיח במהרה בימינו, מובא (הקדמה לתיקוני זוהר) שהוא יבחין בין צדיק לרשע ע"י הריח הנודף מכל אחד ואחד.

וכעין זה כתב ה'דרך חכמה' (שערי תשובה פג) – אשר דבריו מובאים ב'באר היטב' ובמשנ"ב (ט, ד) ובגדולי הפוסקים – "בעניין תענית החתן ביום חופתו… לא יעלה על הדעת שתהיה איזו מחילה בלי חרטה ועזיבת החטא על העבר. לכן צריך באותו יום לפשפש במעשיו, להתחרט עליהם ולקבל על עצמו שלא ישוב עוד לאותם חטאים, וזה אי אפשר בלא תענית".

למה נקרא 'הר המוריה'

הרי מפורש כדברי הגרשז"א, שלא שייך מחילת עוונות בלא תשובה, ורק ביום חתונה יש זמן מיוחד בו ניתן לשוב בתשובה, כעין שביום כיפור שלא נמחלים העוונות בלא תשובה, ורק מעלת היום היא שהקב"ה קרוב לשבים אליו לקבל תשובתם.

ואמנם בהר הבית, אשר בו מתכפרים עוונותיהם של ישראל, "ולא לן אדם בירושלים ועבירה בידו, משום שתמיד של שחר מכפר עוונות הלילה, ותמיד של בין הערביים מכפר את עוונות היום שעבר" (ילקוט שמעוני פנחס תשעו).

לכן נקרא שמו 'הר המוריה' "על שם המור הטוב שישנו שם" (זהר בא לט, ב) המור הטוב הנודף לא רק מהניחוח העולה לה', אלא אף מבני האדם הזוכים מעוונותיהם שנתכפרו בו.

בשורת הגאולה

וכן בדרך זו ניתן ליישב תמיהה רבתית: מדוע נטל יעקב אבינו עירובין מאליהו, שיבוא לבשר לבניו את בשורת הגאולה? כמובא ברש"י (ויקרא כו, מב) "וזכרתי את בריתי יעקוב – בחמישה מקומות נכתב יעקוב מלא ובחמשה מקומות אליהו חסר, יעקב נטל אות משמו של אליהו עירבון שיבוא ויבשר גאולת בניו".

והקשה מרן הגראי"ל שטינמן זצ"ל (ימלא פי תהילתך – ברכת המזון): "וכי אליהו אינו רוצה לבוא לבשרנו בשורות? ומדוע צריך ליטול ממנו ערבון?".

להאמור מבואר היטב, שאמנם תפקידו של אליהו לבוא ולבשר את הבשורה הטובה, אך למרות רצונו העז לבשרנו, יש חשש שיימנע בשל בריחתו מהריח הרע הנודף מבעלי העבירה, ולשם כך הוצרך יעקב לפיקדון, שיבטיחו שלמרות זאת יבוא ויבשרנו במהרה בימינו את בשורת הגאולה.

(מתוך שואלין ודורשין לך לך תש"פ)