"ותשובה ותפלה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה"
זוחלים כבר ורועדים מיום הדין הקרב ובא. התרוממות ניכרת על פני כל. השופר מעורר הלבבות 'עורו ישנים משנתכם', 'ותשובה ותפלה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה'!
אם נרצה להעלות עלי גליון, גודל צדקת פזרונו של רבנו זצוק"ל, וכל מעשי הצדקה והחסד שיצאו מתחת ידו, למאות ולאלפים, יכלה הגליון והם לא יכלו, כאשר היה ידוע ומפורסם לאחד מגדולי התומכים והמסייעים לכל דבר שבקדושה.
המוני מכתבי בקשה הגיעו אליו לצדקה ולתרומה, והיה מקדיש הרבה זמן ומחשבה, כמה וכיצד לסייע לכל אחד. זאת מלבד מאות האנשים המשולחים, שהגיעו במשך השנים למאנטעווידעיא ולמעלבארן לצורכי צדקה, שאז היה יורד מן ההר אל העם, ועושה מעשה שיצאו המשולחים מן העיר בסכומים גדולים ונכבדים. בפרט כשהמדובר היה איש חשוב, ת"ח או בנש"ק, שאז היה רבינו זצוק"ל מתלווה אליו בהכנעה רבה, הולך עמו לבתי נדיבי עם, ומשתדל עבורו במסירות נפש.
אך עיקר הצדקה של רבנו זצוק"ל היתה בקופה שהוא העמיד וחילק בעצמו משך השנים, וקודם פטירתו ציווה להקים ולכונן קופת צדקה זו, לקראת ירח האיתנים הבעל"ט, שתמשיך לשרת שנה בשנה. וכלשונו הזהב, שאמר למשב"ק הרה"ח ר' מרדכי זלמן פיקסלער הי"ו, טרם עוזבו את העיר מעלבארן: "ממשיך זיין מיינע צדקות!". ואכן כבר עתה סובבים הגבאים אצל נדיבי לב, להתרימם להיות שותפים אין דעם רב'ס צדקות, בהעמדת והחזקת 'קופת רבנו'.
לפנינו כמה עובדות ופרטי סדר העבודה, במעשי הצדקה והחסד הללו, מפי הרה"ח ר' יואל גאלדבערג הי"ו, אחד מגבאי הקודש בצדקה זו:
"רבנו זצוק"ל הנהיג את נשיאותו ברמה ותיקן כמה תקנות גדולות, בין היתר השריש את עבודת הצדקה בין אברכי הקהילה, באומרו שאחד מיסודות היהדות הוא לעשות ולהיטיב למען הזולת. תמיד עודד אותם להתעסק במצות הצדקה. על פיו נתמנו כמה אברכים בתור גבאי קודש, אשר זכו על ידו במצוה רבה זו, להיות מסובבים בין בני העיר לאסוף תרומות העם, עבור קופת התמיכה לקראת ימי המועדים.
"אני הייתי אחד האברכים שמיד כמה חדשים אחרי חתונתי, כבר קרא לי רבנו וביקשני להצטרף ללגיונו של מלך, להיות מגבאי הקודש הללו. מאז, כבר עברו י"ז שנים, שזכיתי בעזהשי"ת ליטול חלק ולהיות שותף עם רבנו זצוק"ל בצדקת פזרונו, ולהרים כסף תרומת ד' לטובת קופת הצדקה שלו.
"פעמיים בשנה, לקראת חג הפסח ולקראת ירח האיתנים (תשרי), היה רבנו זצוק"ל מחלק תמיכותיו. אבל אנו, הגבאים, היינו עסוקים במצוה זו במשך כל השנה! כי מיד אחר עבור חג הפסח, כבר הוצרכנו לדאוג על הכנסות לחודש תשרי, ומיד אחר חלוקת תשרי, להתחיל לקבץ נדבת חג הפסח וחוזר חלילה.
"אחר חג הפסח היה רבנו זצוק"ל רגיל לומר לגבאים: 'זיבן וואכן ציילט מען, דריי וואכן קלאגט מען, פיר וואכן בלאזט מען, און עס איז שוין ראש השנה!!!! מען דארף שוין אנהויבן זעהן עס זאל זיין געלט צו טיילן!!!' (תרגום חופשי: שבעה שבועות סופרים, שלושה שבועות מקוננים, וזה כבר ראש השנה!! צריך כבר להתחיל לראות שיהיה כסף לחלק!!)
"זכורני, שבתחילה כשנתמניתי על ידי רבנו להיות בין הגבאים, הבאתי לפניו את מעות המעשר שלי. אבל רבנו לא הסתפק בזה, ואמר לי: 'מען דארף אליינס גיין פאר יענעם, עס איז א גרויסער תיקון!' (צריך הכל ללכת עבור השני, זה תיקון גדול).
"ובאמת, היה נאה דורש ונאה מקיים, במעשיו המפורסמים לצדקה ולחסד בטרחת הגוף ובטלטולא דגברא רבה דכוותיה, שבעצמו היה מחזר על הפתחים, הן אצל אנשי קהילתו ובאי בית מדרשו, והן אצל אלו שהתפללו בשאר בתי מדרשות.
"אחד מאלו שרבנו זצוק"ל היה עולה אליהם אמר לי פעם, אשר בכל פעם שבא אליו רבנו לקבל תרומתו לצדקה, היה רגיל רבנו לומר: 'חז"ל דורשים על הכתוב (דברים ט"ז, י"א): 'ושמחת לפני ד' אלקיך, אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך, והלוי אשר בשעריך, והגר והיתום והאלמנה'; אמר הקדוש ברוך הוא: 'לי יש ארבעה בני בית: הלוי, הגר, היתום והאלמנה. ולך יש ארבעה בני בית: בנך, בתך, עבדך ואמתך. אם אתה משמח את שלי, אני משמח את שלך', ע"כ.
"והעיד אותו אחד ששמע כן מרבנו כמה וכמה פעמים, עד שכל כך נכנסו הדברים לליבו ועדיין מצלצלים באוזניו עד היום הזה!
"הנתינות שחילק רבנו מקופת הצדקה, היו תמיכה קבועה לכל כלי קודש, וחוץ מהם היו תמיכות נפרדות לכל נצרכי העיר כפי מצבם ודוחקם. בתחילה היה רבנו זצוק"ל מחלק בעצמו הקאנווערט'ן (המעטפות) עם הכסף, ולפעמים לא חתם שמו עליו, כדי שלא ידע המקבל מי נתן לו, ותהא צדקה במתן בסתר.
"אך בשנה האחרונה לימי חייו, שכבר לא עלה בידו לחלק את הצדקות בעצמו, מסר לי שמות האנשים שצריכים לקבל מעות צדקה, וכמובן שציווה עלי שהכל ב'בל יגיד', וגם הורה לי איזו מהן לא לרשום שמו רק לשים בדואר על יד ביתם.
"כך התאמץ רבנו במצוה זו, ובעצמו התקשר להקיץ אותי בבוקר, כדי שאזדרז להספיק לאסוף הצדקה בכל מנייני שחרית. וליתר שאת, עוד בלילה שלפניו, היה מתקשר אלי לבקש שהטלפון יהיה מוכן אצל מטתי, כדי שאוכל להתעורר בבוקר מיד, ושלא נפסיד ח"ו אפילו יום אחד! כשהיה מתקשר להעירני בבוקר, היה שווה להתעורר רק בשביל לשמוע מתיקות לשונו אז, שהיה מנגן בקול שיר: 'עורו נא! עורו נא! שטייטס אויף לעבודת הבורא!!'.
"כשפעם אחת אירע שלא עלה בידי לאסוף צדקה בביהמ"ד, ורבנו זצוק"ל ראה שלא באתי אליו כדרכי בתפילת שחרית, שאל אותי אחר כך בדרך צחות: 'ביסט ברוגז אויף מיר? ביסט נישט געקומען היינט נעמען צדקה פון מיר?!' (אתה ברוגז איתי? לא באת לקחת צדקה ממני?), ומיד הורה לי להשלים מה שהחסרתי ולאסוף צדקה ביום אחר.
"בכל שבוע, כשמסרתי לרבנו את הכסף שאספתי, היה מאציל עלי מברכות קדשו לרוב. ופעם אחת כשהבאתי לפניו כסף שנאסף שלושה שבועות, אמר לי: 'על זאת הנני מברכך בברכה המשולשת בתורה: יברכך ה' וגו".
"כשהלכתי לקבל ברכת הקודש, קודם עוזבו אותנו בשבוע האחרון לשהותו במעלבארן, הורה לי: 'אל תפסיק מקיבוץ הממון לצדקה, אלא תמשיך ביתר שאת, וקודם הימים טובים של חודש תשרי הבעל"ט, תשב יחד עם ר' מרדכי זלמן (פיקסלער – המשב"ק), ותעשו יחד החשבונות לחלק לנצרכים כמדי שנה בשנה', עכת"ד.
"תיתי לי שזכיתי ליקח חלק בצדקתו זו, מי יתן ואוכל להמשיך בעבודת הקודש, וזכות זו תעמוד לי להיוושע בכל טוב".
●●●
כמה עובדות והנהגות במצוות הצדקה, מפי המשב"ק הרה"ח ר' מרדכי זלמן פיקסלער הי"ו:
"כאשר ידוע שהייתי שותף בהחזקת העול בכולל 'בית יוסף', רבנו זצוק"ל היה שואל ומברר אם יש מספיק הכנסות, והיה מברכני תמיד בעצות טובות, היאך להצליח לאסוף ממון רב בעבור הכולל, ואף הציע בכל פעם דרכים, מה לעשות עתה בשביל ההכנסות לכולל, כגון לעשות גורלות או טשייניז אוקשען, להדפיס ספרי תלמידי בעש"ט הק', או דינער וכדומה. ואף כשהדפיסו את ספר התהלים עם פירוש 'ויצב אברהם', הקדיש את כל ההכנסות לכולל 'בית יוסף'. תמיד היו עיניו וליבו שם, לראות אם יש בידו איך לעזור ולהעמיד את הכולל על עומדו כראוי.
"פעם אחת היה הכולל במצב דחוק מאוד, ובס"ד נפלה ברעיוני עצה טובה; באתי לנדיב אחד ושאלתיו אם ירצה לרכוש 1% מהעולם הבא של רבנו זצוק"ל, בעד סך 50,000$ לטובת כולל 'בית יוסף'. הלה הסכים, אבל בתנאי שיקבלנו כתוב וחתום על ידי רבנו. באותו יום אחר מעריב, לקחתי את רבנו לביתו בהקאר, וסיפרתי שיש לי נדיב שיכול מאוד להועיל למען הכולל, ויוציא את הכולל מהחובות וכו' וכך הארכתי, עד שסיפרתי שהוא מוכן לשלם 50,000$ תמורת 1% עולם הבא של רבנו.
"רבנו ישב והתבונן בזה בשתיקתו הידועה, לכל הפחות כעשר דקות, עד שאמר לי: 'איך קען מיך נישט ערלויבען צו שפילען מיט מיין עולם הבא!' (אני לא יכול לשחק עם העוה"ב שלי!)
"אבל בזה לא תם הענין, כי עתה הרגיש רבנו יותר צורך לדאוג למלא חלל זה… והתחיל לתת לי עצות טובות איך להשיג בדרכים אחרות ממון זה. עד שלבסוף נמצאה דרך לשלם את החובות ולהמשיך הלאה.
"מעשה יקר על עבודת צדקתו של רבנו, היה באחת הפעמים שנסע לארה"ב, כדי לסבב על פתחי הנדיבים בניו יארק, למען כולל 'בית יוסף' שהקים באויסטראליע, ערב אחד בשהותו במאנסי יצ"ו היו גשמים עזים ורוחות חזקות, והוא יצא לבית אחד הנדיבים בקור ובגשם. אותו נדיב מיד הכניס את רבנו לביתו, והתנצל שלא היו צריכים לטרוח בכזה קור קשה, כי הוא היה יכול לבוא לבית רבנו.
"רבנו זצוק"ל ענהו באהבה שהוא בא לביתו בשביל לקנות מנעלים לרגליו… השומעים כמובן לא הבינו דבריו. והבעה"ב אמר שאין הוא סוחר של נעליים כלל… והסביר להם רבנו על פי המובא בספה"ק, שכאשר אדם הולך למען אחרים, הרי בזה עושה לעצמו מנעלים לעולם הבא!!! ולכן הטרחתי עתה לבוא כדי לעשות לעצמי מנעלים לעוה"ב!!
"ולחיבת הקודש נעתיק בזה המעשה המופלא מספר 'ארך אפים', שמספר על הרב הגאון ר' יצחק שור ז"ל, שסיפר שרבו הרה"ג ר' ארון מק"ק טיסמניץ זצוקל"ה נתגלה לו פעם בהקיץ, וז"ל:
"'רבו נתגלה לו פעם אחת בחג הסוכות. היה זה כאשר ישבתי בסוכה בהקיץ, והנה בא אלי לבוש מלבושים טובים ויקרים בכל גופו, אך ראיתי כי רגליו יחפות ממש. ונבהלתי בראותי זאת, ושאלתיו ע"ז, והשיב ל: 'כל לבוש, הוא בבגדים היקרים וחשובים, כי כן הלבשתיו בעוה"ז בעסק מצוות ומעשים טובים שעשיתי, אך רגלי יחפות המה, עבור כי קלקלתי בעה"ז, ומנעתי רגלי מלרוץ לדבר מצוה לגבות צדקה ולחזור על פתחי נדיבים עבור עניים!!'. ואני כשומעי זאת מרבי ומורי, אשר רבו הקדוש מעולם העליון אמר לו כדברים האלה, נתעוררתי מאד על ענין זה להשתדל בכל כח ועוז, לילך ולחזור על פתחי נדיבים עבור עשות טוב וחסד!', ע"כ.
"וסיפור הזה היה תמיד רבנו זצוק"ל, מראה לכל העוסקים בצרכי ציבור ומסבבים על מצוות צדקה כדי לחזקם ולעודדם על רוב זכויותיהם".
לסיום, נציין הנהגה מיוחדת שהיתה לרבנו זצוק"ל, שכל מעות הצדקה שהיה מקבל, היה נותן תמיד בכיס השמאלי, ונימוקו עמו מפני שצריך להגביר החסדים על צד שמאל!
ומי יבוא בסוד קדושים.
- ●●
פעם שמתי לב שיש יהודי אחד, שמגיע בכל שבוע לקחת נדבה הגונה מרבנו זצוק"ל, ול"ע היה הלה מאוד רחוק מיהדות, בקושי ידע שהוא יהודי. כך היתה דרכו משך תקופה ארוכה, בכל שבוע היה מגיע ומתקבל בסבר פנים יפות, ובכל פעם היה רבנו שואל בשלומו ואיך עבר עליו השבוע. אח"כ היה מקבל מתנתו בעין יפה. ואם אירע שרבנו לא היה בביתו, היה הלה דורש בשבוע הבא לקבל כפול… היה לי לפלא על העני הזה, ובהזדמנות שאלתי את רבנו מה הענין עם האיש הזה, וענה ואמר לי:
"בתחילה הייתי נותן לו כדי שתהיה זכות בשבילי, דהלא ידוע המעשה עם הרבי ר' זושא זי"ע, שעשיר אחד ראה את עבודתו הגדולה והחליט לתמוך בו בסתר, ומאז היתה לו לעשיר זה רוב הצלחה בעסקיו. יום אחד לא מצא העשיר את הרבי ר' זושא, ולכשחקר אודותיו, אמרו לו שנסע לרבו ה"ה המגיד ממעזריטש זי"ע. כיון ששמע העשיר שלרבי ר' זושא יש רבי, א"כ מוכרח שהרבי יותר גדול ממנו. ומאז הפסיק תמיכתו לרבי ר' זושא, והתחיל לתמוך בהמגיד ממעזריטש. וראה זה פלא – שפסקה הצלחתו בעסקיו. ולא הבין העשיר מדוע עתה אין הברכה שורה אצלו, ובא לשאול את הרבי ר' זושא מדוע קרה לו כן. ואמר לו הרר"ז: 'כל זמן שתמכת בי בלי חשבונות, תמכו גם בך מן השמים בלי חשבונות. אבל כיון שאתה התחלת לדקדק מי הוא צדיק ובמי ראוי לתמוך, התחילו לדקדק גם עמך בזה, וראו שאינך ראוי להצלחה', ע"כ הסיפור. 'ולכן' – המשיך רבנו זצוק"ל – 'אני תמכתי ביהודי זה אף שאין בו כלום, כדי שתהיה לו לזכות שהנני תומך גם במי שאין לו שום זכויות!
"אבל אח"כ ראיתי שהנני טועה, כי פעם אחת אמר לי יהודי זה שהיה לו שבוע לא טוב 'ומדוע ה' מעניש אותי' – כך דברי היהודי הלז. וכששמעתי זאת, ראיתי שיש בו הרבה דברים טובים, ויודע מעיקרי היהדות, כי ראיתי שיש לו אמונה בה' אחד, ושהוא המנהיג את העולם ומשגיח בהשגחה פרטית על כל אדם, ואין שום מקרה בעולם, שהרי לכך זרק חבילותיו כלפי שמיא… וגם ראיתי שהוא מאמין בשכר ועונש, שה' מעניש לרעים ונותן שכר לטובים, שהלא הבין שה' מענישו… ועוד ראיתי שיש לו גם אמונת צדיקים, שהרי אמר לי דברים אלו, כיון שהוא חושב אותי לצדיק ויודע שצדיקים פועלים ישועות… א"כ כבר איבדתי מאז את הזכות הזאת, שאני נותן למי שאין בו כלום, ועכשיו אני נותן לו מתנה הגונה משום שהוא ראוי לזה…!!'
"ואגב אוסיף, שיהודי זה רצה לעזור לרבנו ולכן כל פעם שהיה מגיע, היה מכניס את דברי הדואר שהיו נמצאים בתיבת הדואר שמחוץ לבית. ואם אני הייתי מכניס את הדואר באותו יום, היה רבנו מצווה עלי להשאיר שם כמה מכתבים, שיהיה ליהודי הזה מה להכניס, שירגיש שהוא עוזר, ושמגיע לו שאני ישלם לו…!
"אחת מן הזכויות שהיו לי בבית רבנו היה להכניס את דברי הדואר, ביניהם היו המון מכתבים של גוים המבקשים כסף למטרות שונות. ובפעם הראשונה שהכנסתי את המכתבים, התיישבתי ליד רבנו לעבור עליהם. הראיתי לו שיש כאן מכתבים של גוים שרוצים כסף, ואפשר לזרקם מיד, אך רבנו עצר בעדי, ואמר שצריך לבדקם אחד אחד, כיון שיש ביניהם כאלה שיש לתמוך בהם.
"התחלתי לעבור עליהם, הוצאתי את מהכתב הראשון, שהיה של איזה בית חולים במעלבארן, המבקשים תמיכה. אמר לי רבנו: 'הרי אני הייתי באותו בית חולים, ובור ששתית ממנו אל תזרוק בו אבן, וצריך להכיר להם טובה! שים מכתב זה בצד כי חייבים לשלוח להם!'.
"הוצאתי המכתב השני, שהיה של איזה מכון לחקר חולים בחולי מסוים, מיד אמר לי רבנו: 'כל המבקשים למען דברים שיכול להיות שיצטרכו להם, תשים בצד ושלח להם כסף, ויתן ה' שלא נצטרך אליהם'.
"וכך נתווספו באותו צד עוד ועוד מכתבים, מכתב של עזרה למען ילדים חולים, סיוע לזקנים, מתנות לחולים, ושאר כל מיני ענייני תמיכה וסיוע ומקומות של מחקרים שונים לכל מיני סוגי חולי.
"אח"כ הוצאתי מכתב של עזרה למען כלבים… ועתה שמחתי ואמרתי לרבנו שהנה מכתב זה בוודאי אפשר לזרוק לאשפה, אך הוא עצרני גם בזה, ואמר: 'הרי ה' מרחם על הכלבים ג"כ, ואמרו חז"ל כיון שאין מזונתן מצויה, וגם דרשו עה"פ 'הנותן לבהמה לחמה', שבהמה בגימטריא כלב'… – ועוד הוסיף עוד כמה מאמרי חז"ל בענין זה. – 'וא"כ הדבק במעשיו ושלח להם כסף'…
"אח"כ היה מכתב של סיוע לקופים חולים, ומיד אמר על זה ג"כ: 'הרי רחמיו על כל מעשיו, שלח להם ג"כ, ולכל מי שעוזרים לבעלי החיים'…
"בסוף נשארו רק כמה מכתבים בודדים, של אלו המטפלים בצמחים ומבקשים עזרה למען העצים ולמען האוויר הנקי בעולם, ועוד כמה דברים שאין בהם חפץ… אך רבנו זצוק"ל לא ויתר ואמר: 'תבדוק על הענוואלאפ (מעטפה) מבחוץ אם הם כותבים לי 'מיסטר בעק' או 'ראביי בעק!', אמרתי לו שכתבו 'ראביי בעק'. 'א"כ' – אמר רבנו – 'צריכים לשלוח גם להם, כדי שלא יאמרו שהרבנים היהודים עוזרים רק ליהודים ויהיה חילול ה' חלילה!'… וכך לא יכולתי לזרוק שום מכתב, ושלחתי בערך לארבעים ארגענזיישענ'ס (ארגונים) שונים ומשונים!!
(מפי הרה"ג רבי יוסף מאיר כהנא שליט"א, נכד רבנו)
(מתוך עלון 'יעידון ויגידון' פרשת ראה – אלול תשע"ח)
1/282