האם היה סכוי?
רבותינו נתנו טעמים רבים, מדוע קוראים בספר יונה ביום הכפורים בין הערביים, בשעה הדוחקת והקובעת ביותר בשנה. גם רבינו ה'חפץ חיים' זצ"ל נדרש לכך ('שער הציון' תרכב, ו) וכתב, שספר יונה בא לומר שאין אדם היכול לברוח מה', ועצת ה' היא תקום בכל מקרה. וכן אמרו בירושלמי (סוף מסכת ברכות): "ואתה מרום לעולם ה'" (תהילים צ"ב, ט') – לעולם ידך על העליונה!
ויותר מכך –
אשאל שאלה: אילו היה יהודי גדול, צדיק ובעל רוח הקדש, ה'חפץ חיים' למשל, מגיע לעיר זרה במדינה זרה, עיר של פריצות והוללות. פריז, למשל. למרות ששמעתי שפריז מלאה ביראת שמים, כי יהודים רבים הגיעו אליה, והשאירו שם את יראת השמים שלהם, אבל זה רק משל. והיה הולך בשדרות שאנס אליזה ומכריז: "בעוד ארבעים יום פריז נהפכת!". האם היה סיכוי שמישהו ישים אליו לב? שיקבל איזו פינה בעתון?
יונה הנביא נשלח להחזיר את נינווה בתשובה, כי הקדוש ברוך הוא חס על מעשה ידיו. פחד יונה שאכן יחזרו, ותשובתם תעורר קטרוג על ישראל. לכן החליט לערוק ולברוח. נניח שהיה הולך, וקורא את קריאתו, איזה הד היה לה? היו מושכים בכתפיהם וממשיכים במעשיהם. ככלות ארבעים הימים נבלעים באדמה, אות לבני מרי. והיה מתברר למפרע שחשש שווא חשש, ולא התעורר כל קטרוג על העם. אדרבה, יכול היה להשתמש בענשם כאזהרה לישראל, ככתוב: "הכרתי גוים נשמו פנותם החרבתי חוצותם מבלי עובר אמרתי אך תיראי אותי, תקחי מוסר" (צפניה ג', ו').
מסופר, שסוחר יהודי המתגורר בסין החליט לייבא בעצמו סחורות מאירופה. הפליג ויצר קשרים עם יצרנים וספקים, ולפני שובו נסע לראדין לקבל ברכת ה'חפץ חיים'. הציג עצמו: מסין הגיע.
סין, בקצה העולם.
"מה נשמע בסין?", התעניין ה'חפץ חיים'.
נאנח: "העניינים יגעים. היהודים מפוזרים. אין חנוך יהודי, אין שחיטה כשרה, יש ניסיונות קשים בשמירת השבת, השם ירחם!".
ה'חפץ חיים' לא התפעל. ענה: "צרתכם צרת רבים בדורנו. בקהילות רבות, מאוסטרליה ודרום אפריקה ועד לדרום אמריקה וצפונה. חברתי עבורם את ספרי 'נדחי ישראל'. קח עמך כמה ספרים תפיץ אותם בסין. הם מורים איך להחזיק מעמד בתנאים הקשים –
ומה עוד נשמע בסין?"
תמה: על מצב היהודים כבר ספר, על מה עוד ידווח? אמר: "זה כמה שבועות שיצאתי משם"
"אבל לפני שהפלגת, על מה דברו שם, על מה דווחו העיתונים?"
ענה: "הסינים בנו סכר ענק, שפנה עמק שלם להתיישבות חקלאית, אבל הסכר נבנה ברשלנות ומסת המים הכבירה ערערה אותו. הוא קרס ומאה אלף סינים טבעו למוות!"
ה'חפץ חיים' הזדעזע: "אוי ואבוי, מדת הדין מתוחה, עד לסין הגיעה!"
"הרב, מותר לשאול שאלה?"
"ודאי"
"כשספרתי על מצבם העגום של היהודים, הגיב הרב בהשלמה. וכשספרתי על טביעתם של אכרים סיניים, מזדעזע הוא כל כך?!"
"ברכות יחולו על ראשך! אמור לי, בורשה היית?"
"ודאי!", לראדין, מגיעים דרך ורשה.
"כמה יהודים גרים שם, ומה חלקם באכלוסיה?"
תמה, אבל ענה: "מספרים שכשלוש מאות אלף יהודים, מתוך כמיליון תושבים".
"כן" אשר ה'חפץ חיים', "כך אומרים. אמור נא, אלו היית רואה אדם עומד בכיכר העיר ונואם באידיש, אל מי הוא פונה?"
"מה השאלה? ליהודים העוברים ושבים!"
"אבל בעצמך אמרת שאינם אלא מעוט!"
חייך: "אכן הגויים הם הרוב, אבל אינם מבינים אידיש. אם דיבר באידיש, ליהודים דיבר!".
"כדבריך", הנהן ה'חפץ חיים'. "אם כך, הלא תבין? שטפון הגורף מאה אלף יצורי אנוש, 'מי במים', השם ירחם, שפת שמים הוא, אותות ממרום. אך מי מבין אותו? מי יתבונן בו ומי יזדעזע ממנו? הסינים? אינם מבינים שפה זו! אם כן, אל מי פנו, למי אותתו? לנו! אבל אנו, בראדין אנו. ומהיכן נדע על האתות, איך נשמע את הנאום השמימי? הביאוך הנה, שתספר אודותיו!"…
זה המבט הנכון, המפוכח, המבט של ה'חפץ חיים' זצ"ל!
זה מה שהיה קורה, אלו מילא יונה את שליחותו. אבל הקדוש ברוך הוא אכן בקש שבני נינווה ישובו בתשובה. ולכך, לכאורה, אין סיכוי.
ברח יונה.
ירד בספינה, והתרגשה סערה. המלחים קראו איש לאלהיו, לשווא.
יונה התגלה בירכתי הספינה, סיפר סיפורו, וחרדו חרדה גדולה. הורידוהו לים, ושקט מיד. העלוהו, והסערה התחדשה. הורידוהו שוב, ובלעו הדג: "וייראו האנשים יראה גדולה את ה', ויזבחו זבח לה', וידרו נדרים" (יונה א', ט"ז). התפלל יונה ממעי הדגה, והקיאתו ליבשה. שב ונצטווה והלך. קרא קריאתו, "ויאמינו אנשי נינווה באלוקים" כתב הרד"ק: "כי אנשי האניה היו בעיר, והעידו עליו כי הטילוהו אל הים וכל עניינו כאשר היה, לפיכך האמינו בנבואתו ושבו בתשובה שלמה" –
הרי לנו, שכאשר האדם מנסה להתחכם על רצון הקדוש ברוך הוא, "יושב בשמים ישחק, ה' ילעג למו", ואדרבה, על ידו יסובב את עצתו ביתר שאת ועוז!
(מתוך הספר 'והגדת'– רעיונות ולקחים, סיפורים ומשלים מאוצרותיו של הגה"צ רבי יעקב גלינסקי)
1/402