היה מגיע לשיעור באפיסת כחות מחולשתו ומזקנתו הגדולה עד שבקושי היה מגיע עד מקומו בשיעור
ומיד היה מתגבר בלהט נעורים יותר מכולם במרץ ובריתחא דאורייתא שלא ראינו אף בחור צעיר עם
מרץ שכזה, וחבל על כל מי שלא ראה זאת בעצמו.
ולפעמים היה אומר בשנינות כדרכו מה אתם ישנים הרי אתם אינכם בגילי אולי כולכם ביחד אתם בגילי.
היה קורא את הגמ' בטעם וצימאון והיה משמיע קול כמו צמא שמזלפים לפיו מים קרים, וכשהיה קורא
את הקושיא היה זאת בקול של התפעלות והנאה מקו' הגמ' כאדם המופתע לראשונה מקו' נפלאה זו,
ושוב כשאומר את תירוץ הגמ' היה שוב מופתע ונהנה מהתירוץ הנפלא שיש בגמ'.
היה לפעמים אומר בשיעור מעולם לא הבנתי דבר זה עד היום, והיה הדבר לפלא ששיעור זה כבר שמענו
ממנו כמה פעמים, אבל באמת הוא הרגיש כאילו היום נתברר אצלו ענין זה. וכמו אדם שאוכל אוכל טעים
ורוצה ללעסו בכל פיו להרגיש את הטעם בכל הפה ולא להפסיד כלום מהטעם, וכך היה 'מתלקק' על
כל ענין בגמ' או בראשונים או בד' הגרע"א וכדו'.
וידוע המעשה שפעם יצא מבית הגרי"ז ואמר שאם מגיע לי חלק בעוה"ב הרי קיבלתי אותו עכשיו
ששמעתי חידו"ת נפלאים כאלו מהגרי"ז, ושמעתי עוד שהגרי"ז פעם ביקש מבנו לקרותו באמצע הלילה
מפני שיש לו תירוץ על קו' שנתקשו בה ביום, ואמר לו בנו שעתה השעה כל כך מאוחרת ואיך אפשר
לקרותו, ואמר הגרי"ז שבטוח שעדיין אינו ישן עכשיו אלא מוטרד מהקו' הנ"ל. ושמעתי עוד תוספת ע"ז
שאמרו שאולי מצא תירוץ ועל כן הלך לישון וע"ז היתה התשובה שגם זה לא יתכן שאילו היה לו תירוץ
היה מגיע לאמרו להגרי"ז, ושוב אמרו שאולי לא בא מפני שהחשש שהגרי"ז הלך לישון וע"ז השיב שהוא
יודע שגם כאן אין הולכים לישון כשיש קושי'.
וגם אנו ראינו בישיבה איך היה מיוסר כשהיה לו קושי' ושמעתי בעצמי איך היה שואל אחר שהקשו
קושיא חזקה איך יכולתם לישון בלילה, (כמדומה שהיתה זאת קו' בענין תחומין ביו"ט ע' באבי עזרי הל'
שביתת עשור פ"א ה"ב תנינא).
כשלמדנו מס' יבמות )בשנת תשל"ג בתחילת חודש טבת( למד בשיעור את הסוגי' זיקה ככנוסה יבמות דף
י"ט שהיא סוגי' קשה וסבוכה, )ואגב כדאי לשים לב על כך שבתחלת טבת כבר למדו דף י"ט בלא שדילגו
כלום עד שם(, וקרא את כל הגמ' בטעם ובהנאה, ואמר באמצע דאכטצאך אז דאס איז פון דגישמאקסטע
סוגיות אין יבמות, – נדמה לי שזו מהסוגיות הטעימות ביותר של יבמות, ושוב אמר שהרי אי' בגמ' האומר
שמועה זו נאה ושמועה זו אינה נאה ע"ש שאסור לומר כן, ושוב אמר שאין מתכוין לומר שזה גישמאק
וזה אינו גישמאק, רק אמר דאס איז גישמאק ודאס איז נאך גישמקער, והיינו שכל סוגי' היא טעימה וזו
עוד יותר טעימה. (וכנראה שד"ז מותר לאמרו).
ועוד אזכור שיומיים לפני חנוכה בא לשיעור עם ב' קושיות חמורות בתו' דף ט"ז ע"ב ביבמות, ושוב למחר בא
עם תירוץ על ב' הקו' וכשראה שהצבור אינו מתלהב מהדברים אמר לנו שצריך להיות שמחת חנוכה מתי' זה.
והשיעור כללי ביום שלישי הרי היה מעמד בפני עצמו שאין דומה לו, ואחר שהיה מתייגע כמה ימים, והיה
ידוע שאם רוצים לדבר עמו במנוחה צריך לדבר עמו ביום רביעי עד סוף השבוע שאז היה יותר במנוחה ולא
בתחילת השבוע עד יום שלישי שאז היה כבר במתח מהשיעור, וכשהיה מגיע באפיסת כוחות לשיעור והיה
מתחיל קטע והיה קולות וברקים על כל קטע שהיה אומר, ואם לא היו צועקים היה מתלונן למה שותקים,
ולפעמים היו גוברים הקולות לפני שגמר הקטע והיה אומר תנו לי לגמור את הקטע און שפעטער רייס מיר
אויף שטיקעס – ואחר כך תקרעו אותי לגזרים, ופעמים שהיה צועק כאן הייתם צריכים לצעוק ולא כאן, והיה
יושב לידינו אחד התלמידים שהוא ת"ח מופלג והיה מרבה להתווכח עמו, וראש הישיבה היה שמח בזה והיה
קורא לו דער שרייער – הצעקן, ולעת זקנתו שהראיה כבדה עליו והיה מכיר כל אחד על פי מקומו שהיה יושב
לידו, פעם היה שם שקט במקום זה, ושאל אוו איז דער שרייער – איפוא הצעקן.
ופ"א אותו שרייער אמר באמצע השיעור דבר מפולפל, א"ל אוסטרובצע.
מחמת כובד ראיתו היה מקפל את הספר הנצרך לעיין בשיעור באופן שהקיפול יגיע עד המקום שיצטרך
לקרותו בשיעור, כדי שלא יצטרך לחפשו, ואף שהיה אותיות קטנות כמו מגיד משנה או ביאור הגר"א
היה מצליח לקרותו למרות קושי הראיה והיה הדבר נראה כפלא.
ואזכור מקרה שר' נחום כהן שאל אותו קו' באמצע השיעור וניסה לתרץ והפסיק את השיעור באמצע
ואמר שאף שיש לו תירוץ אבל אין זה ברור ועל כן עדיף לו להפסיק, ופעם אמר שיעור על ענין שכירות קניא
בפסחים דף ו', ואמר אני אומר בנוסח זה ושמחה )הכוונה להב' שמחה וינברג( אומר זאת בנוסח זה )
ונתכוין לומר שהב' אומר בנוסח טוב יותר(.
לפני השיעור היה תמיד ממלמל איזה מילים בלחש ולא היו שומעים מה, והיו חושבים שמתפלל תפלת ר'
נחוניא בן הקנה, אבל פעם שמעו שאומר הריני מוכן ומזומן לקיים מצוה ללמד תורה – ולמדתם אותם,
או משהו דומה לזה, ופעם באחד מהשיעורים האחרונים שמעתי איך שאומר בערך מילים אלו הריני מוכן
ללמד תורה לשמה, והיינו שהיה הולך לומר שיעור כמו שהולכים לעשות מצות נטילת לולב. וכן בזמן
הסדר היה עוז וחדוה במקומו.
וכשהיו באים אליו עם קו' היה מתחיל ללמוד את הגמ' עם השואל ומנסה להסביר ופעמים אומר שאין לו
תשובה, וכשהיתה קו' חזקה היה מבקש לחפש בפני יהושע או בחי' הגרע"א או באור שמח, )ופעמים שלא היו
מוצאים את הספר מיד כיון שהספרים היו ישנים ולא היו רואים על הכריכה איזה ספר הוא, והוא היה ניגש
לארון ספרים ומוצא מיד למרות חולשת ראיתו ואמר בשנינות למחפש שלא מצא א בטלן(. לפעמים היה
מבטיח כסף למי שיאמר תירוץ על איזה קו' וכדו' והיה משלם אח"כ, לפעמים היה מגיע מביתו עם איזה קו'
שהטרידה אותו והיה בא באמת ובתמים לחפש תירוץ.
בזכרוני שבא פעם עם קו' על ש"מ בהשמטות לזבחים פרק ח' ואף שאמרנו לו שלא למדנו זאת רצה מ"מ
שנשמע את הקו'. אף שלא היה מאריך עם כל אחד אבל אם היו באים עם קושיא טובה שהיה נהנה היה קורא
לכל שכניו ולעוד בחורים שישמעו את הקו' ויאמרו תירוץ, אבל זכורני שאחר ששאלו אותו קו' טובה הלך
וקרא לאחד שישב רחוק קצת ממנו, ואמר לו שישמע איך שואלים קושיא טובה, ]קו' היתה בנדרים פ"ט ע"ב
על הגמ' ושבשיה ואינסב איתתא וק' למה חל הנדר הרי אינו האדם בשבועה וע' בזה בגליון מהרש"א שם
שציין לשו"ת מהרי"ט[.
ופעם אחד שאל קו' ובאו עוד בחורים ואמר לו שיחזור על הקו' באזני הבחורים אבל הבחור הנ"ל לא
הסביר הקו' כל כך ואמר לו לא כך אומרים צריך להתחיל מהתחלה ולומר על מה הקו' ואח"כ לשאול.
שמעתי שמחמת חולשת ראייתו רצו להביא לו מכשיר שאפשר לראות את האותיות על גבי מסך בצורה
מוגדלת מאוד, ואמר איך דארף הגמ' ואס מעקען קושען – אני צריך גמ' שאפשר לנשקה.
כמו כן שם עיניו על התלמידים ופעם ראיתי איך שניגש לאחד המשגיחים ושואלו על בחור פלוני למה אינו
נמצא עתה בזמן הסדר, וכשאחד לא בא אליו ביום אחד לדבר בלימוד ופגש את אביו ושאלו למה בנו לא
הגיע לדבר בלימוד.
בקיץ תשל"ב עבר ניתוח והיה אז חשש גדול והרבו אז מאוד בתפילה וב"ה שהחלים והאריך ימים עוד
כשלשים שנה אח"כ, ואחר זמן פגש אחד הרופאים שטיפל בו אז ושמו פרו' אלכסנדר דינבר את הורי ז"ל
שהיה מיודד עמהם ואמר להם שהרב שך אמר לו אני צריך עוד לחיות כי אני צריך ללמוד, ואמר שהיה בעיניו
הדבר חידוש כי אצלם צריך ללמוד כדי שיוכלו להתפרנס ולחיות ואילו כאן שמע שרוצה לחיות כדי ללמוד.
וכשבא אחר כמה שבועות לומר שיעור כללי בישיבה )במס' סנהדרין בענין לא ירבה לו סוסים(, ומשום
חולשתו הכינו לו רמקול וזה היה לראשונה שהביאו רמקול לשיעור וכיון שלא ידע שהכינו כשנכנס וראה
את הרמקול אמר בשנינותו לו הייתי יודע שהכינו רמקול הייתי מכין שיעור טוב יותר. אבל כיון שהושיבו
לידו את הטכנאי שסידר את הרמקול שלא היה מבני הישיבה הרי שרצה שגם הוא ירגיש בנוח והיה
מסביר גם לו את השיעור.
ידוע שכמה פעמים בעת בחירות השתדל הרבה מאוד בענין זה והיה מתח גדול שהרבה דברים היו תלויים
בו, ומכל מקום היה נראה רגוע באופן מוחלט ואף היה אומר שיעור כללי באותו יום.
כשהקים את דגל התורה והיה טרדות גדולות ומתח גדול בבחירות שהכל היה תלוי בכמה קולות והכל
היה על צוארו, ואח"כ אמר שיחה בישיבה ורצה לומר שכולם יחזרו ללימוד סדיר ולא יחשבו שצריך לנוח
קצת קודם החזרה ללימוד, והביא ממדרש רבה וירא פ' נ"ו מש"כ שם אחר העקידה "וישב אברהם אל
נעריו ויצחק היכן הוא ר' ברכיה בשם רבנן דתמן שלחו אצל שם ללמוד ממנו תורה, משל לאשה שנתעשרה
מפלכה אמרה הואיל ומן הפלך הזה התעשרתי עוד אינו זז מתחת ידי לעולם כך אמר אברהם כל שבא
לידיד אינו אלא בשביל שעסקתי בתורה ובמצוות לפיכך אינו רוצה שתזוז מזרעי לעולם", ואמר ע"ז
בשיחה שהיה אפשר לחשוב שאחר מאורע כזה כמו העקידה צריך לשלוח אותו קצת אל ההרים של שוייץ
או אל מלון גלי צאנז, אבל אברהם לא חשב כן אלא שלחו מיד ללמוד תורה.
עוד זאת שדאג לתלמידיו כמו אב וכמו סב לכל ענינים כשידוכים וחברותות וכדו', וכל אחד ידע שאפשר
לבא ולשפוך לפניו את לבו והוא בסבלנות שומע ואומר את דעתו בנחת, ואין סוף לעובדות אלו שהרי היה
מקבל כל יום המון אנשים ומתענין בכל פרט ומתאמץ לעזור לכל אחד.
ולפני כשלושים שנים רצתה אמי לשאול איזה דבר ממנו ולא נסתדר להכנס עד שעה מאוחרת בלילה,
ונכנסנו לביתו בחצות הלילה, ופגשני שם אחד מהאנשים שהופקדו לשמור שלא יפריעו יותר מדאי ונזף
בי איך אני מעיז להכנס לבן אדם בשעה 12 בלילה, אבל אני לכשעצמי לא הרגשתי שום דבר רע בזה וכמו
כשצריכים באים לאבא מאוחר בלילה.
פעם נרדם בעת תפילת מעריב של ליל שבת בישיבה והיה הדבר לפלא ושמעתי למחר מר' שלמה לסין מארה"ב
שביקר אצלו בשבת וסיפר לו שאין יכול להרדם בלא הגלולה ולא רצה ליקח בשבת ועל כן לקחה קודם השבת
ולכן נרדם בעת התפילה, וכפי הנראה שלא רצה להקל ולהחשיב עצמו כחולה להתיר לקחת בשבת. פעם סיפר
לי הג"ר חיים ברמן שסיפר לו שבלילה לא הצליח להרדם והיה לוקח לפעמים גלולות להרדם אבל השעה
היתה מאוחרת שאילו יקח עתה הגלולה לא יוכל לקום לשחרית בישיבה ועל כן לא לקח ונשאר ער עד הבקר.
ופעם סיפר לי שכשהיה בישיבת קלצק הגיע מכתב מאחד מידידי הישיבה שהיה בארה"ב ומתה אשתו
ונקברה ורצו הבנים להעביר ארונה לקבורה בא"י, והאב חשב שעדיף יותר ליתן כסף זה לישיבה אלא שהבנים
רצו להעביר אמם לא"י, וכתב האב שאם החפץ חיים או ר' חיים עוזר ישלחו אליהם מכתב שעדיף יותר ליתן
לישיבה הרי שזה יועיל ויתנו הכסף לישיבה, והגיע המכתב לר' אהרן קוטלר ושלח את הרב שך לבקש מכתב
כנ"ל, והלך להח"ח ואמר בודאי שעדיף יותר ליתן כסף לישיבה מאשר קבורה בא"י, ואמנם אברהם אבינו
שילם ארבע מאות טאלער )כך היה לשונו( עבור קבורת שרה בא"י, אבל כ"ז לפני מתן תורה אבל אחר מתן
תורה עדיף יותר ליתן להחזקת התורה, אבל מ"מ אמר הח"ח שאינו רוצה ליתן מכתב וג' טעמים אמר ע"ז,
א' מפני שאינו רוצה להחליש אצלם החיבה לא"י, ב' מפני שאילו יגיעו לא"י הרי שיתנו בינתיים צדקה לצורך
עניי ארץ ישראל ואינו רוצה להפסיד להם, וג' מפני שהמכתב לא יעזור ולא ישמעו לו, והוסיף ע"ז שבעיירה
סמוכה היו ב' מועמדים לרבנות ואחד מהם היה מתלמידי הח"ח וביקשו מהח"ח לכתוב מכתב לטובתו ואז
יבחרו בו ואמר הח"ח שכתב מכתב אבל לא שמעו לו, )איך בין געבליבען דער נאר(, והואיל והח"ח לא רצה
לכתוב הלך הרב שך לר' חיים עוזר ומיד הוציא את הבלאנק וכתב מכתב על זה, וסיים הרב שך ומה אתם
חושבים וער איז גיווען גירכעט דער אלטער, והיינו מי היה צודק – הזקן שהוא הח"ח שבאמת לבסוף המכתב לא עזר,
והבנתי שכוונתו גם על עצמו שאמנם היו שלא היו בדעתו בענינים שונים אבל הוא היה הזקן מכולם.
ובאמת שאפשר לחשוב מה התועלת יש לנו מכל סיפורים אלו והרי כל אחד יכול לחשוב שהוא אינו עומד
להיות הרב שך, אבל יש לומר שאם אין עומד להיות בדרגה כזו מ"מ אפשר שיהא חלק מזה, וצוואתו שכל
אחד מתלמידיו ילמד איזה משנה או איזה מחשבה טובה במוסר לזכותו, הרי היא גם הנהגה כללית שהיתה
אצלו, שיש שחושבים שצריך בבת אחת לעלות למדרגות גבוהות ואם לא כן אין זה שוה כלום, אבל הוא לא
חינך כך, אלא ללמוד עוד ולעשות עוד דבר טוב ועוד דבר טוב וכך לעלות. ואפשר להציע לכל אחד לחזור ולשנן
איזה גמ' או איזה ענין ממה שלומד עד שיהיה שגור על פיו וראשו באופן קל, ושוב קל לחשוב בזה בכל מקום
ועי"כ הראש תפוס בלימוד ואם אמנם אין זה בדרגות שדיברנו קודם לכן אבל מקצת יש כאן.
סיפר לי הג"ר אברהם גניחובסקי זללה"ה ב' סיפורים. א' שאחד שאל את הרב שך אודות משרה (ניהולית)
שהציעו לו עם משכורת גבוהה מאוד והרב שך אמר לו שאין זה מתאים לו והוא לא עמד בפיתוי ולקח עבודה
זו ומת בחצי ימיו, וביאר זאת ר' אברהם שהרב שך ידע שמשרה זו כרוכה בקשיים ואינה לפי כוחותיו, ועוד
סיפר לי שפעם הציעו לאדם נכבד אחד שידוך לא' מבניו ובא להתייעץ עם הרב שך וענה לו אתם שרים בשבת
זמירות כאלו והם שרים זמירות אחרות אין זה מתאים, ואמר אותו אדם שאם הבעיה זמירות הרי שלגבי
זה יכול לפסוק לבד שאין זה מפריע לו ועשה השידוך ולא עלה יפה וביאר זאת ר' אברהם שהכוונה היתה
שראה שיש כאן אי התאמה ורק התבטא באופן זה ששרים זמירות אחרות.
פעם אשתי תחי' לא עבדה כמה חדשים וידע מזה וסמוך לפסח הגיע אלי ר' יחזקאל אסחייק עם מעטפה
ובה 500 ש' ובחול המועד נכנסתי אליו ואמרתי לו שבחג הפסח הזה לא הייתי בביתי ולא היה לי הוצאות
חג, וישב שם הרב גרז ז"ל ואמר הרב שך הרב גרז ואס מיינט איר נאך פסח דאר פער מען ניט עסן, – מה
אתם חושבים אחר פסח לא צריכים לאכול.
פעם היה לו חולי ברגלים ולא היה יכול לעלות לישיבה וכשעלה ניגשתי אליו ואמרתי לו שאני מבקש
רשות לשאול אותו איך הוא מרגיש, וצחק ואמר טאנצען קען איך נאך ניט גיין קען איך שיין יא, לרקוד
עדיין איני יכול אבל ללכת כן.
פעם שאלתי אם לקנות אורגנית לבית כיון שיש מחלוקת באיסור לנגן בכלי שיר ואמר לי שנוהגים להיתר
אבל להזהר שלא יהיו מכורים לזה.
קושי' ראשונה ששאלתי אותו היה בחוהמ"ס תשל"ב על ד' הרא"ש בסוכה גבי מצטער בשינה בסוכה שכ'
ששינה חמור יותר מאכילה שאסור שינת עראי וק' דשינת עראי אסור משום גזירה שמא ירדם או משום
שאין קבע לשינה וחשיב כקבע ואין ראי' שזה יותר חמור.
פעם ראשונה שדיבר עמי היה כשפעם יצא משחרית לפני סוף התפלה וגברה עלי הסקרנות לידע להיכן הולך
ויצאתי וראיתי שמקפל תפיליו ליד הדלת וכשראה אותי שאלני מתי אבי בבית כי הוא צריך אליו, והתפלאתי
שמכיר אותי כי עדיין לא הייתי בשיעור אצלו וגם היה פלא שבדיוק כשהיה צריך לידע מתי אבי בבית יצאתי
אליו. אח"כ נתברר לי שהיה בענין מעשה שהיה כתוב באחד העתונים החילונים על אחד שהוא סוחר בעתונים
פסולים ואומר על עצמו שהוא תלמיד של הסטייפלער וביקש מאבי שיאמר לסטייפלער את הענין.
היו לו עם אבי קשרי ידידות מאוד וידעו איש שפת רעהו, ופעם היה בחוה"מ סוכות הרבה הפגנות בענין
שחרור עצורי הבחורים ששרפו חנות תועבה, ואבי נכנס אליו לביקור חג ואמר לו על רב אחד בירושלים
שביקש מאבי להכנס להרב שך שיעמוד בראשות הפגנה בענין ואבי אמר להרב שך שלא רצה להכנס משום
שהבין שאין דעתו נוחה מהפגנות אלו, ואבי הוסיף שיש חוה"מ גדול ולכן מחפשים מה לעשות, והרב שך
צחק על זה שחשבו שהוא יתערב בזה ואמר שכל דבר שעושים ברעש אינו מצליח והוסיף שבאופן כללי
ההשתתפות בהפגנה לבני תורה נראית בעיניו כדבר מופרך ביסודו וזה היפך מכל הצורה של בן ישיבה.
והיה פעם אחת שהרב שך היה בבי"ח כמה ימים ואבי ז"ל נסע לבקרו ולמחר שוב נסע והבנתי שהרב שך
היה מעונין שיבא שנית.
מעשה מהמכתב הידוע ששלח החזו"א להרב שך בענין שלמי שמחה היה ע"י אבי ז"ל ופגש את הרב שך
כשהלך לטייל עם הגרי"ז כך סיפר רמ"מ שולזינגר כמה פעמים ברבים ששמע מהרב שך, והענין פלא בעיני
ששלח החזו"א המכתב ע"י אבי ז"ל שיסע במיוחד לירושלים.
ישבתי סמוך אליו בשיעורים כ"ג שנים, כשהיה רעש והיה מפסיק השיעור ומחכה, היה מדי פעם אומר לי
וואס מאכט דער זון – מה שלום הבן שנולד אז והיה קטן ממש, וכן הי' שואל בעליצות מתי תביא אותו לשיעור.
שאלתי אודות לעשות שלום זכר ואמר לי לא לעשות בינתיים ואפשר לעשות אח"כ כשיצא מבית החולים וכן
עשינו, ובאמת שגיסי ר"ש שאל אז את הרב וואזנר ואמר לעשות אבל לא עשינו ע"פ הוראת הרב שך.
אודות ההסכמה שנתן לספר שלי בשנת תשמ"ה לא הלכתי לבקש בעצמי מחמת הבושה וחשבתי להדפיס
בלא הסכמה, אלא שהדבר נודע לגיסי ר"ש כהן ואמר שילך בעצמו וכך עשה ואמר להרב שך שאילו חמיו היה
חי היה נכנס לבקש ועתה הוא בא במקומו, והרב שך נסתכל במפתחות ואמר שקשה לו הראיה וביקש ר"ש
ממנו רשות להשאיר לו את הספר אצלו ואמר שיכול להשאיר אבל אינו מתחייב מתי, וכך חיכיתי הרבה זמן
ובינתיים הייתי מדבר עמו על נושאים אחרים בלימוד ולא על זה, ופעם ניגשתי ואמרתי לו שאפשר שאין זה
בסדר ששלחתי שליחים ואני איני מדבר כלום בעצמי על ענין זה ורק מדבר על ענינים אחרים, וחשבתי לשאול
את הראש ישיבה אם התנהגותי בסדר, וצחק ואמר סאיז גוט אזייא וסאיז גוט אזייא, עד שבסוף ניסן קיבלתי
טלפון מנכדו שההסכמה מוכנה ושאבוא לקבל, ובאתי שם ואמר לי לבדוק אם כתוב בסדר ומצאתי שחסר
שם מילה אחת "אלא" ותיקן זאת בין השורות, וראיתי כמה קשה לו הראיה והכתיבה עד שהיו צריכים לעזור
לו לכוין את העט למקום שהיה חסר תיבה זאת )ובאמצע נכנס ר"ד צימרמן ולא הכירו והצטער כל כך שאינו
רואה אפי' את ר' דוד צימרמן( ואח"כ הראיתי ההסכמה לחותני זללה"ה ואמר שחסר כאן אחר השם שלי איזה
ברכה שיחי' או נ"י ושוב חזרתי והוסיף את המילה שיחי', ועכ"פ נתן את ההסכמה בנפש חפיצה ובשמחה.
כשהקימו את דגל התורה בין יוה"כ לסוכות תשמ"ט והיה מתח נורא ועצום שהיו צריכים לגמור ההכנות
לפני חוה"מ והיו הרבה עסקנים בביתו ולפתע הגיע בחור אחד עם מלוה אחד ואמר שרוצה להיכנס ואמרו
שא"א לעת כזאת ואמר שהרב שך קרא לו, והכניסו ושמח לקראתו 'סולם עלייכם', וסגר הדלת והתחיל לדבר
עמו באריכות אודות זה שהבחור לא רצה לשמוע שידוכים וכבר דיבר עמו ע"ז בבין הזמנים הקודם, ואמר לו
אתה בודאי מפחד מקשיים )קסיים( אבל הקשיים אינם באים בבת אחת אלא קושי אחד ומתגברים ועוד
קושי וכדו' והאריך מאוד לספר לו אודות קשיים שלו עצמו, והעסקנים רגזו על כך שמבזבז זמנו של הרב שך
עתה שהזמן דוחק כ"כ וכל רגע פתחו הדלת לראות, והרב שך אמר הם לא יאמרו לי מה לעשות בזמן שלי,
וכך האריך עמו הרבה, ושוב שאל הבחור האם הראש ישיבה יבא לסדר קידושין אצלי, ואמר לו בודאי אבוא
אף לרקוד אצלך, וקם ולקח בקבוק יין ונתן לו שמור זאת וע"ז אסדר לך את הקדושין, וקם לילך ושוב קרא
לו הרב שך ואמר לו בחוץ יש הרבה אנשים ולא יהא לך נעים לצאת עם בקבוק וע"כ אעטוף לך הבקבוק, והוא
פלא פלאים שבזמן שעוסקים בצרכי ציבור ועושים מהפך גדול שכזה ועוד יש זמן להתעסק עם יחיד במסירות
כזאת כ"ז סיפר לי ידידי הגר"מ בן שלמה ששמע מהג"ר יעקב שכטר שהיה נוכח בזה.
היו בעלי בתים שהיה מחשיבם כיון שהתנהגו כפי מה שיהודי צריך להתנהג ואצלו בעה"ב שזהיר במצוות
ובתפלה וקובע עתים לתורה ומתנהג כפי שצריך היה אצלו צורה של יהודי שהיה לו הערכה גדולה אליו,
כך גם ראיתי כשבא לנחם את מש' שפירא בשכון ה' והיה זה סמוך לבחירות שהקים את דגל התורה
וגם זה היה בעיני חידוש שמצא לו אז זמן ללכת לעשות מצוות.
(מתוך 'אוסף גיליונות' – חשון תשפ"א)