בחודש אלול תשי"ט כשמרן הגרי"ז זצ"ל היה חולה מאוד, שאלו את מרן הגרא"מ שך זצ"ל האם לארגן תפילות לרפואתו, ענה לו 'אולי מירון', כי מקובל בידיו מאביו מרן הגר"ח שקבר רבי שמעון במירון הוא מקום תפילה גדול. ובאותו יום חזר הגרא"מ לב"ב ושוחח עם רבי יוסף ליס ורבי דוד פרנקל על כך, וארגנו עוד באותו לילה שתי מוניות שנסעו מב"ב למירון, שבהם היו: מרן הסטייפלער, מרן הגרא"מ שך, מרן רבנו בעל האיילת השחר, והגר"ח גריינמן ועוד. אצל קברו של רשב"י סיימו אנשי המנין את כל ספר תהלים והעתירו תפילה להחלמתו של הגרי"ז. לאחר כן כשחזר מרן הגרא"מ להגרי"ז, שאלו מרן הגרי"ז האם כבר הייתם במירון, וכאשר השיב שאמנם כן אורגנה הנסיעה נתן לו מרן ברכת יש"כ על כך ולא הסתיר את הקורת רוח, בהביעו התעניינות מי ומי היו בהולכים למירון.
מלבד נסיעה זו היו עוד ב' נסיעות של ת"ח מבני ברק למירון להתפלל לרפואתו, בפעם השלישית היתה בליל ערב ר"ה, טנדר של חבר הפעילים הביא את הבאים למירון שביניהם היו כמה מראשי ארגון הפעילים, בשעת ליל מאוחרת החל הטנדר עושה את דרכו הארוכה למירון, וכאשר הגיעו אל מחוז חפצם בשעה של לפנות בוקר פנו תיכף לאמירת סליחות כשרבנו בעל האילת השחר זצ"ל משמש כש"ץ, שלאחריהן נאמרו פרקי תהלים לרפואת מרן הגרי"ז.
בסיון תשע"א כשעבר מרן הגרי"ש זצ"ל טיפול רפואי, נסע רבנו בעל האילת השחר זצ"ל בדרך לישיבת כרמיאל לקבר הרשב"י במירון, וכשבא לשם נשאל אם רוצה לעמוד על הציון ממש או בסמוך, ענה שבלאו הכי אני רחוק ממנו כמה מליוני קילומטר… ומאי נפק"מ היכן עומדים. פעם אחרת אמר דבמקום הקבר עצמו הרי אינו ידוע בדיוק וממילא אין נפק"מ.
רגיל רבנו להביא את דברי הרמ"ע מפאנו (מאמר מעיין גנים עניני ספירת העומר ליל ל"ג) דכ' וז"ל: "והנכון כי היום הזה ראוי לשמוח בו ושלא לאמר תחינה כמו שהיה פשוט לחכמים הראשונים ומנה לא תזיע,… אלא ידוע במקומו שאף על רבן [רבי עקיבא] נקנסה מיתה לבו ביום ופסקה בשבילו שבטלה הגזרה, דין הוא לשמוח ביום שהרב ניצול".
(מתוך גליון כאיל תערוג גליון 37)