הוא לא היה רק 'מתמיד', לא רק שקדן, הוא פשוט ישב ולמד ולמד. בסדר, בין הסדרים, ביום ובלילה. והחברים, כמעט כולם העריכו, כיבדו והוקירו, מלבד כמה בודדים שקינאו. ולא בקנאת סופרים, כי אם בקנאת 'רקב עצמות'.
נמנו וגמרו למעט את התמדתו. בחרו בדרך הקלה והקלוקלות של הנמכת הזולת במקום הגבהת העצמי. ולא, הם לא העלו על דעתם שהמניע הוא רוע טהור חלילה. רק 'קצת ליצנות', מה שנקרא הרחבת הדעת.
וכך עבדה המזימה: כל אחד מהם בנפרד קשר שיחה כמשיח לפי תומו עם המתמיד, ונתן לו להבין שבעצם בעומק העניין הוא לא לומד מספיק. הרי ניתן לשכב מאוחר יותר. הלוא אפשרי לקום מוקדם יותר. גם כך היו שעות מנוחתו מצומצמות ומחושבות, אך אם כולם סבורים שיש להוסיף – הוא יוסיף.
מיעט עוד יותר בשינה, מיעט עוד יותר באכילה, והם, יועצי אחיתופל, עוקבים אחריו ומגחכים. בסופו של תהליך לא היה מסוגל לשאת בנטל הלא הגיוני ונזקק לגשת לרופא – רופא ששמע את כל הקורות וביקש לפגוש את החברים.
וכך סיפר להם הרופא: אני במקור מבולגריה. בארץ מולדתי קיים משחק ילדים כזה: אוספים כמה צפרדעים, מניחים אותם על הארץ ומשליכים עליהם אבנים קטנות. הילד שהצפרדע שלו מקפצת לגובה הרב ביותר, הוא המנצח. משחק הילדים הזה הוליד את הפתגם הבא, שבתרגומו החופשי מבולגרית הוא: "עבורך זו אבן קטנה, עבור הצפרדע זה הר".
מה אני רוצה לומר לכם? עבורכם כל המשחק הזה שעשיתם עם המתמיד, זו 'בדיחה'. 'מהתלה'. 'אבן קטנה'. אבל עבורו זה הר. אל תשכחו זאת, ואל תעזו עוד פעם לשחק במשחקים מסוכנים כאלה.
*
ככל הדברים האלה סיפר אחד מראשי הישיבות שליט"א להרה"ג רבי משה אליעזר וכטפוגל שליט"א מח"ס 'שיח שפתותינו'. הרקע לסיפור היה השתתפותו של הרב וכטפוגל בכינוס רבנים וראשי ישיבה, במהלכו השמיע דרשן בדיחה שגרמה לחלק מהנוכחים לצאת החוצה במחאה.
ניגש הרב וכטפוגל לאחד מאלו שעזב במחאה וביקש להבין על מה חרי האף הזה? הלוא גם הדרשן אמר זאת רק כבדיחה. "נניח שהבדיחה לא מוצלחת, אבל זו נותרת בדיחה?" בתגובה סיפר לו אותו ראש ישיבה את אשר התרחש בישיבתו עם הבחור המתמיד, ואת הגדרתו הקולעת של הרופא הבולגרי – "עבורך זו אבן קטנה, עבור הצפרדע זה הר".
"את הבדיחה של הדרשן", סיים ראש הישיבה, "לא מבינים לעומק אלא אלו הנפגעים ממנה. אז נכון שעבורך זו בדיחה, אבל עבורם זה חרב נעוץ בליבם. וכאשר אתה מוציא משהו מפיך, המדד חייב להיות השומע, ולא האומר".
אחר הדברים האלה שמח הרב וכטפוגל למצוא את יסוד הדברים בלשונם הזהב של חז"ל: "אם יאמרו אחרים עליך דבר רע גדול, יהא בעיניך קטן. ואם אמרת על אחרים דבר רע קטן, יהא בעינך גדול" (ברייתא כלה רבתי פרק שלישי). כי גם אם עבורך זו אבן קטנה, עבור הזולת זה הר.
(הרב ישראל למברגר, מוסף שבת קודש בא תשע"ה)