הרב ישראל ליוש
"וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי" (שמות י"ט, ה')
"אם עתה תקבלו עליכם, יערב לכם מכאן ואילך, שכל התחלות קשות" (רש"י)
יש לעיין, הרי ההיפך מ'קשה' הוא 'קל', ואם כן מן הראוי היה לכתוב: 'ייקל לכם מכאן ואילך', או לכתוב: 'כל ההתחלות מרות ומכאן ואילך יערב לכם'. מדוע התחיל ב'קשה' וסיים ב'מתיקות'?
שמעתי מאבי מורי שליט"א שמדוייק מדברי רש"י, שאכן אין כאן הבטחה שבהמשך יהיה קל, היהודי צריך תמיד לעמול ולעבוד קשה, אבל יש הבטחה שבהמשך זה יהיה מתוק!
נאמר בתהילים: "הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים", מבאר החפץ חיים: בענייני העולם יש דברים שערכם הכספי רב, אך אין בהם טעם, כמו זהב ויהלומים, ויש דברים שיש בהם טעם אך אין להם שווי רב, כמו דבש. בדברי תורה, לעומת זאת, יש את שתי המעלות: הם גם שווים יותר מזהב ויהלומים, והם גם ערבים יותר מדבש ונופת צופים.
וממשיך החפץ חיים ואומר, שהרי אם ייפול דבר מה לתוך דבש וישהה שם כמה ימים, הוא ייהפך להיות דבש, ולכן רבו הפוסקים שהתירו דבר איסור שנפל לתוך דבש ושהה שם כמה ימים, כי הוא נהפך לדבש ונעלם ממנו האיסור. כן הוא בדברי תורה: אדם שיתמיד וידבק בתורה הקדושה, אזי הוא ייהפך להיות חלק ממנה, וכל דרכיו ואורחותיו יאמרו רק תורה!
מעתה יש לבאר ע"ד הדרוש את דברי רש"י: 'כל ההתחלות קשות, מכאן ואילך יערב לכם'- אדם שלמרות קשיי ההתחלה, ימשיך להחזיק ולתפוס בעץ התורה ויתמיד לדבוק בה, אזי 'יערב לכם' הוא יהיה כדבש הערב, מתיקות התורה תדבק בו והוא יהיה חלק ממנה, וממילא הקשיים ייעלמו.
יש להוסיף, שהרי בשלמא את מתיקות התורה יותר מדבש ונופת צופים, יכול האדם הלומד לחוש, כי הרי באמת אין שיעור להנאה העצומה מלימוד התורה, שהרי היא הנאה רוחנית ושווה עשרת מונים מהנאה גשמית רגעית, שבין רגע הייתה ובין רגע נעלמה, אבל איך יוכל האדם להרגיש כאן בעולם הזה את ערך התורה, שהיא יותר מזהב ומפז רב? במה הוא ייווכח כאן עלי אדמות, ש'טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף'?
נראה כי הדברים פשוטים: הכסף, הרי אינו מטרה בפני עצמה, אלא הוא אמצעי להשגת דבר מה שיעשה אותו מאושר, אם כן – אומרים חז"ל – יש אופן בו תגיע לדרגת אושר גבוהה יותר, גם בלי כסף וזהב, והוא ע"י התורה! לא נאמר שדברי תורה שווים בערכם הממוני יותר מכסף, אלא חז"ל אומרים שהם 'נחמדים' יותר מפז רב, והם 'טובים' יותר מאלפי זהב וכסף, וכוונתם שתוצאת דברי התורה היא נחמדה וטובה יותר מהתוצאה שתבוא ע"י האמצעי בדמות 'כסף וזהב', גם מה שנאמר: "יקרה היא מפנינים", אין כוונת חז"ל ליוקר המבטא שווי כספי, אלא 'יקרה' מלשון כבוד ויוקרה, תוצאת היוקרה שלה היא יותר מתוצאת היוקרה שתבוא ע"י פנינים.
●●●
שנת תש"ח. מלחמת השחרור בעיצומה. צבא ירדן יורה פצצות מן האוויר על ירושלים וכוחות הביטחון מורים על האפלה גמורה, אין להדליק אור בשום אופן בשעות החשכה.
מרן ראש הישיבה, הגאון רבי אליעזר מנחם מן שך זצ"ל, מתהלך בביתו שבירושלים חסר מנוחה. לא, לא הפצצות טורדות את מנוחתו, הוא התהלך בביתו אנה ואנה כשגמרתו בידו, ומהרהר: 'מה יהיה? איך אסתדר באפלה הזו בלי ללמוד תורה?'. וכך כשהוא תפוס בהרהורים, כשאהבת התורה בוערת בקרבו, הנה עולה במוחו רעיון מבריק, והוא ממהר לבצע אותו. הוא לוקח איתו נר ומטפס עם הגמרא ל'בוידם', משתטח שם ולומד שם בשמחה, בהתמדה נפלאה לאור הנר הדולק.
●●●
ספור נוסף המעיד על שקיעותו בתורה של מרן הגרא"מ שך זצ"ל, סופר ע"י המשגיח, הגאון רבי חזקיהו מישקובסקי שליט"א: אחד הבחורים בישיבת פוניבז' התדפק על דלת ביתו של הרב שך, כדי להתייעץ עמו בדבר מה. "לאחר שלא שמעתי כל תגובה" – מספר הבחור – "פתחתי את הדלת ונכנסתי פנימה. חיפשתי את ראש הישיבה בחדרו, והוא לא היה שם, 'הוא ודאי אמור לחזור לכאן' – חשבתי לעצמי, והמתנתי לבואו.
"לאחר כמה דקות המתנה, הרחתי ריח חריף של שריפה, שהגיע מכיוון המטבח, מיהרתי לשם, והנה אני רואה את ראש הישיבה עומד ליד הכיריים. בידו האחת גמרא, וביד השניה הוא מערבב בכף קדרה, שתכולתה כבר כלתה והסיר עומד להישרף.
"מבירור קצר עלה" – ממשיך הבחור לספר – "שהרבנית ביקשה מראש הישיבה שיכין איזה תבשיל. הוא אכן עשה את מבוקשה, אך מרוב שקיעותו בלימוד, הוא לא שם לב שהתבשיל כבר נשרף, ועוד רגע קט, לולא שהייתי בא אל המטבח, הכלי היה נשרף כליל ומי יודע איך הספור היה נגמר"…