הרה"ג רבי נחמן וילהלם שליט"א
כאשר הגיע הרמב"ן לארץ ישראל, וראה אותה שוממת מבניה בעוד גויים מעבדים אדמתה, אוכלים פירותיה ונהנים מפרי הארץ – שחק הרמב"ן ושמח. לשאלת מלויו מה ראה לשמוח על כך? השיב במשל:
פעם נולד לאמא תינוק, אולם הפעוט חלה קשות מיד, והגיע עד שערי מוות. נלקח התינוק לבית רפואה, והאמא נשארה במיטתה מלאה חרדה וציפייה. יום אחד שלחו הרופאים אליה תינוק זר כדי שתניק אותו. נבהלה האמא, נחרדה וזעקה: "למה שולחים לי תינוק זר?", אמרו לה: "אדרבה, הרי זו בשורה טובה עבורך, שהרופאים בטוחים ברפואת בנך, ולכן מבקשים שתניקי בינתיים את התינוק הזר, שלא ייבש מקור חלבך, כדי שתוכלי להניק בקרוב את בנך החי"…
"אף אני" – סיים הרמב"ן – "כיון שאני רואה שהארץ נותנת בינתיים פריה עבור הגויים, אני בטוח שהקב"ה מצפה בקרוב לגאלנו, ולכן משמר את כח תנובת פרי האדמה למעננו, שבמהרה נשוב".
בזה ביארו את הפסוק (ישעיהו נ"א, ג'): "כִּי נִחַם ה' צִיּוֹן נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיהָ וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן ה'", דלכאורה היה צריך להיות כתוב בלשון עתיד 'כי ינחם ה' ציון' וכן 'וישים מדברה כעדן', ומדוע כתוב בלשון עבר?
אלא, בעצם הדבר שהקב"ה שומר על ארץ ישראל, השדות מוריקים והאילנות נותנים פריים, והשלטונות משקיעים כוחות וממון רב להכשיר דרכים וגשרים רבים לעולים לירושלים, מעל הקסטל ומתחת לקסטל, כביש מספר 1, כביש 443 וכו' וכו', מכל זאת אנו רואים שהקב"ה ינחם את ישראל, ובמהרה יעלו כולם לארץ ישראל, בגאולה השלמה "ומלאה הארץ דעה", וכל הדרכים יובילו לירושלים עיה"ק עם שעפסלאך, ברינה וקול תודה.
לאור זאת דורשים כמין חומר את לשון הזמר למלווה מלכה: "חֲלֵב חֵיל גּוֹיִם חִישׁ לְהָנִיקִי. טוּבְךָ תְּשַׂבַּע עוֹלְלִי וְיוֹנְקִי. יָבֹא מְשִׁיחִי לְעִיר מוֹשָׁבִי". והדברים מדויקים כפתור ופרח, ודברי פי חכם חן.
●●●
והנה המדרש (איכ"ר ב) אומר: 'חטאה בכפליים' דכתיב (איכה א', ח') "חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלִַם", 'לקו בכפליים' דכתיב (ישעיהו מ, ב) "כִּי לָקְחָה מִיַּד ה' כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ". 'נחמתה בכפליים' דכתיב (ישעיהו מ, א): "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹקֵיכֶם". ויש להבין מה שייך חטאה בכפליים, אם חטאה הרבה פעמים, צריך לומר חטאו רבות, ומה זה לקתה בכפליים? וכי הקב"ה מעניש יותר? ומה הפירוש 'נחמתה בכפליים'?
האדמו"ר מסלונים בעל ה'נתיבות שלום', מאיר זאת מחמש זוויות, וכל אחד הוא נתיב לעצמו במשנת חייו ותורתו.
א. אדם רגיל שחוטא כלפי המלך הוא חטא אחד, אבל בן מלך שחוטא – חטאו בכפליים. ולכן 'נחמתה בכפליים' – שכאשר מתפייס הרי האהבה מרובה ביותר!
ב. עוד מבאר: 'חטאה בכפליים' – כי יש שני סוגי חטא: חטא עם יסורי מצפון וחטא בלי יסורי מצפון, 'חטאה בכפליים' פירושו שזה בלי נקיפות מצפון ויסורי נפש. והתשובה והנחמה היא שמחזיר גם את המצפון.
ג. עוד מפרש: 'חטאה בכפליים' – כאשר חוטא, הוא עובר על רצון ה' וכן יוצר פגם בנפשו. והתשובה והנחמה שמתפייס עם הקב"ה על שעבר רצונו, וגם שמתקן פגמי נפשו ומטהר דמו.
ד. עוד מפרש: 'חטאה בכפליים' – כי יש את עצם החטא והעבירה על רצון ה'. ועוד מה שנתנתקו מהקב"ה בעקבות החטא. ועל זה נאמרה לשון כפולה: "אנכי אנכי הוא מנחמכם", כמו שכתוב "אני ה'" לפני שיחטא "אני ה'" לאחר שיחטא.
ה. עוד מפרש: 'חטאה בכפליים', כי יש את עצם החטא ועוד את נפילת הרוח, שלאחריו שאינו יכול לעבוד את ה'. נחמתה בכפליים – שמתקן החטא וחוזר עם רוח חדשה.
ו. עוד מפרש: 'חטאה בכפליים', היינו בעצם החטא שעבר על רצון ה', ועוד שלא מילא שליחותו עלי אדמות, והוא כענין שפירש הגר"א 'דין וחשבון' (אבות ג', א') 'דין' קאי על מעשה העבירה, ו'חשבון' על מה שלא עשינו באותו זמן מצווה ודבר טוב, וצריך לתת חשבון על ביטול הזמן. וכן פירשו עצם הלשון 'חטא', מלשון עבירה וכן מלשון החטאה, שהחטיא את המטרה שלשמה ירד לעולם, ולשמה קיבל כח זה. ו'נחמתה בכפליים' – שמתחרט על העבירה וחוזר להתעסק בעצם מטרת ירידתו לעולם.
