לפעמים אדם אינו מעריך מספיק את חשיבותו של לימוד תורה לזמן קצר. היצר הרע מכניס בליבו שרק אם הוא שקוע בלימוד בכל הוויתו הוי לימוד, אבל עיון קל בזמן קצר אינו נחשב בעיניו. נביא כאן שלשה סיפורים בענין זה, היכולים ללמדנו על חין ערכה של קביעות עתים לתורה ואפילו לשעה קלה.
את הסיפור הראשון שמעתי מבעל המעשה, אברך מבני משפחתי שקבע קביעות ברזל עם אחיו העובד לפרנסתו, ללמוד בכל לילה משעה 11:40 עד השעה 12:00, כאשר זהו לימודו היחידי של אחיו, אשר למרות השעה המאוחרת בפרט לאדם עובד כמותו, אינו נותן שינה לעיניו ולעפעפיו תנומה עד לימודו. והנה לאחרונה זכה האח בלידת תאומים, והנה שניהם נולדו לו בצורה טבעית וחלקה במהירות בזק, האחד בשעה 11:40 בלילה והשני בשעה 11:50, וראו בחוש איך שעמדה לו שעתו לפוקדו בדבר ישועה ורחמים מעל הטבע.
סיפור שני מעד ראיה, שראה בשכונתו יהודי בעל-בית שעמל קשה לפרנסתו עד אחרי שעת שיעורי דף היומי, כך שלא הצליח לקבוע שום עיתים לתורה. והנה בת מתבגרת היתה בביתו שכבר עברה בכמה שנים את פרקה, ולפיכך גמר אומר בנפשו להכנס כל יום בסדר ג' לבית המדרש לשעה של לימוד תורה חק בל יעבור. והנה זה פלא, אחר כמה שבועות התארסה בתו למז"ט, וראו כולם איך שתורה מגנא ומצלא.
את הסיפור השלישי, שמראה גם כמה כוחה של השתוקקות ותפילה לבורא עולם, סיפר לי בעל המעשה בעצמו, אברך בן עליה נפלא שחס על כל רגע ביום, והנה פונה אליו מכר מבני משפחתו, ממש בערב שבועות האחרון, שחפץ הוא מאד ללמוד איתו בליל קבלת התורה כמה שעות. בן משפחה זה הינו יהודי פשוט מאוד, שלא פותח ספר שבועות וחדשים, והוא לעומתו אברך שקדן ולמדן שכבר קבע עם חברותא מסודרת ללילה הקדוש, ומה לו וללימוד עם אדם שכזה? אך ליבו היהודי התרגש לנוכח הבקשה והביע תיכף את הסכמתו.
אותו יהודי התגלה כטיפוס מוכשר שלא נס ליחו, רושמן העמוק של סוגיות הישיבה עדיין לא פג ממנו, עובדה שהוא דיבר ולמד כלמדן ותיק, פשוט היה תענוג איתו מכל שניה… כך במשך כל שעות הלילה למדו שניהם בשקידה מופלאה ולא חשו כלל כיצד שעות הלילה חולפות.
אחרי שבועיים, חשב האברך לעצמו: למה לא להמשיך עם ה'מהפכה'… הוא התקשר לבן משפחתו והציע לו ללמוד בכל לילה כחברותא בזמן קבוע. הלה שמע את ההצעה, וביקש לבדוק את הענין יום-יומיים. למחרת הוא מתקשר והביע את הסכמתו המלאה להצעה, והסביר כי כל מה שהוא רצה לבדוק הוא, אם ההצעה הזאת לא הגיעה ביוזמת אשתו… כי לזה לא היה מסכים!
השטייגען שלהם התחיל מאותו יום והמשיך עד סוף הזמן, הם לא ביטלו אפילו יום אחד למרות חתונות, אירועים וכל מיני תירוצים שצצו לנגדם.
אבל זה לא עיקר הסיפור… כמה ימים אחרי שהחלו בלימודם, התקשרה אשתו של אותו יהודי לרעייתו של האברך, וביקשה להודות מעומק עומק הלב על נכונותו ללמוד עם בעלה, הן בתחילה בליל שבועות וכעת בסדר שלישי מדי יום. "דעי לך" – היא מספרת לה ברגש – "שתיכף אחרי שבועות עלתה בליבי המחשבה, למה שלא ילמדו שניהם מדי יום בקביעות? אולם ידעתי שאינני יכולה להיות זו שיוזמת את הרעיון, לפיכך קרעתי ללא הרף את השמים בתפילה רותחת: 'אנא בורא העולמים, הכנס נא ברחמיך הגדולים בליבו של בן משפחתנו היקר, האברך הצדיק שהסכים ללמוד עם בעלי בליל שבועות, שיציע לו מעצמו ללמוד עמו בחברותא בכל יום, ונזכה גם אנו שיהיה לנו חלק קבוע בתורתך הקדושה… אנא ממך, הכנס גם בליבו של בעלי היקר, שיענה לבקשה ויסכים להצעה, ושיתעוררו בליבו רשפי אש התעוררות ואהבה לתורתנו הקדושה, ויעתר נא לפניה שיפנו אליו ללמוד מדי לילה בחברותא את התורה הקדושה. אנא בבקשה ממך, ענה לתפילתי היוצאת מעומק הלב בתחנון ותפילה לפניך, כי אתה שומע תפילה…'
"והנה בורא העולם אכן שמע לתפילתי, ובעלך התעורר מעצמו להציע לו לימוד בחברותא, ואין לך מושג איך שזה הפך את הבית שלנו. בעלי יותר רגוע ושליו, ואף מרגיש בפועל כיצד נפתחת לו סייעתא דשמיא בלי גבול. תודה…!".
הרי לנו שלשה סיפורים נפלאים, כיצד יש לכל יהודי חלק בתורה, כשלפעמים דווקא החלק הקטנטן הזה יקר ומתוק בעיני ה' יתברך, מפני שהוא נעשה בצער ובקושי רב. מה שאמרו חז"ל אחד בצער כמאה שלא בצער, לא נאמר רק על צער הגוף וכדו', אלא אפילו על צער הנפש שייך יחס כזה, ששעה אחת של לימוד, תיחשב כמו מאה שעות אחרות. ואשרי מי שמנצל את חייו לעמל התורה בכל שעה מזדמנת, שזוכה בזה לאור התורה ולכל שכרה המובטח!
(ע"פ 'מאמרי עינינו גל' פרשת שופטים, בתוך אוסף גיליונות מבית 'צוף הוצאה לאור')