"וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם" (במדבר י"ג, ל')
לעתים נמנעים בני אדם מלדון את חבריהם לכף זכות מאחר שמחשבת הזכות נראית להם בלתי הגיונית, אך האמת היא שהימנעותם אינה נובעת מכח ההגיון אלא מרוע לב. אילו היו אוהבים את השני, בוודאי היו נתלים בכל אפשרות שהיא ובלבד שידונוהו לכף זכות.
המשילו הרה"צ רבי דוב יפה זצ"ל לאדם שמחפש חפץ יקר שאבד לו, תחילה הוא מחפש במקומות שהחפץ עשוי להמצא שם, אחר כך הוא מחפש גם במקומות שאין הסברא נותנת שהחפץ ימצא שם ובשלב מאוחר יותר חוזר המאבד ומחפש אפילו כמה פעמים במקומות שכבר חיפש ואף על פי שברי לו שכבר חיפש שם ומצד ההגיון אין כל סיכוי סביר למצוא שם את החפץ האבוד, מכל מקום מתוך תשוקתו למצוא את האבידה, הוא נתלה אפילו באפשרות בלתי סבירה וחושב שמא בכל זאת לא חיפש יפה. כך גם בעניינינו, אילו היה כבוד האחר יקר בעיני חבירו היה כל אחד מחטט ומחפש צדדים של זכות אפילו אם אין זה הגיוני.
האדמו"ר הקדוש רבי אהרן מבעלז היה מתייגע תמיד למצוא זכות על ישראל ובזמן שהיה גר בתל אביב והיו שם אנשים שקשה למצוא עליהם זכות היה מתייגע ביותר באמרו; אם יש לכם רמב"ם קשה מה אתם עושים, מתייגעים ושוב מתייגעים עד שמוצאים פתרונו. ממילא גם לאנשים קשים אלו צריך להתייגע יותר עד שלבסוף נמצא עליהם זכות.
החפץ חיים (בהלכות לשון הרע כלל ג') מבאר לנו כמה גדרים בהלכות לימוד זכות. ירא אלוקים חייבים לדון אותו לכף זכות אפילו אם הדעת נוטה יותר לכף חובה, בינוני אשר בדרך כלל נזהר מן החטא ופעמים יכשל בו, מצד הדין אם הספק שקול יש להכריע לצד הזכות, אבל מצד מידה טובה צריך לדון לכף זכות אפילו כשמסתבר מאד לדון לכף חובה. רק כאשר מדובר באדם שמוחזק כרשע גמור יש לשופטו לצד חובה.
החפץ חיים קיבל הסכמה בגלל שדן לכף זכות
רבי מרדכי מלצר רבה של קלבריה, נמנע היה לתת הסכמות על ספרים. בין היחידים ממש שזכו לקבל ממנו הסכמה, היה מאור הגולה הכהן הגדול החפץ חיים, ומעשה שהיה כך היה, כאשר החפץ חיים זצ"ל הוציא את ספרו חפץ חיים, והיה מסובב בין גדולי ישראל כשהספר באמתחתו כדי שיעטרו את הספר בהסכמותיהם, כאשר בא אל רבה של לידא הגאון רבי מרדכי קלאצקי, סרב לתת הסכמה לספר חפץ חיים, גם בקשותיו לא הועילו והחפץ חיים יצא מביתו בפחי נפש.
ביציאתו לרחוב העיר פגש בדיין העיר, הלה שאל את החפץ חיים למעשיו בעיר, וספר לו על המעשה. בשמעו זאת החל אותו דיין לדבר סרה ברב העיר על כי הוא אדם קפדן ומזגו קשה ועוד. החפץ חיים היסה מיד את בן שיחו, ואמר לו שיש לדון את הרב לכף זכות.
הדיין התפעל מאד מהחפץ חיים שעל אף טרחתו המרובה לבוא לעיר ולא עלה בידו מאומה, הרי אין בלבו טינה נגד הרב, ואדרבה הוי הוא דן אותו לכף זכות, נכנס מיד לביתו של הרב וסיפר ל את הדברים כהווייתן. כאשר שמע רבי מרדכי את מה שארע, קרא בהתרגשות ואמר: אם כן הרי יש לו כוונת אמת, וראוי ליתן לו הסכמה, מיד שלח לקרוא לחפץ חיים לפני שיצא מהעיר וכתב לו הסכמה מופלגת בשבחים ודברי תהילה ובהערצה רבה.
החזו"א דן לכף זכות
אבי זצ"ל, סיפר מרן החזו"א, היה דן לכף זכות באופן נפלא את כלל ישראל. אחד נכנס לחזו"א לומר לו שהוא היה בתל אביב יש שם הרבה חילול שבת, שאל אותו החזו"א מנין אתם יודעים את זה, אז הוא אמר, הייתי באלנבי וראיתי אוטו נוסע, הייתי ביהודה הלוי וראיתי אוטו נוסע, איפה שהלכתי ראיתי אוטו. אומר לו החזו"א, עד עכשיו ראית רק אוטו אחד, זה אותו אוטו שנוסע לכל מקום בעיר. אין לכם ראיה שיש שם הרבה מחללי שבת, אתם ראיתם רק מחלל שבת אחד שהוא נוסע בכל הרחובות. החזו"א לא רצה לקבל שהרבה יהודים הם מחללי שבת.
גביר שלא הכניס זוג לביתו בזמן כפור
הגר"י קמינצקי ראש ישיבת תורה ודעת סיפר, במלחמת עולם הראשונה כשברח עם זוגתו לכפר נידח היה קור עז וכשהגיעו למצב של פיקוח נפש ממש נקשו בדלת אחד מגבירי הכפר שיפתח להם, אך הגביר לא פתח וכשהגיעו לישיבת סלבודקה ראש הישיבה כיבד את הגביר לעליה בתורה, ניגש הגר"י קמינצקי וסיפר לראש הישיבה על אותו הגביר ומעשיו ואיך זה שהרב מכבדו? אמר לו הרב, שב כאן ואסביר לך כי באותו יום נגנב אצל הגביר סכום גדול של כסף ולכן היה כעוס ולא רצה לגמול חסד ואותו גנב יענישוהו לא רק על גניבתו אלא עבירה כזו גוררת עבירות חמורות.
הדמיון גורם למכשול
אחד קנה חבילת ביסקוויטים בשדה התעופה הניחו על השולחן והתיישב לאכול, ממולו ישב אדם נוסף 'נטל מחבילת הביסקויטים' ואכל ג"כ, הראשון רצה להעיר לו על מידת חוצפתו אבל התאפק, וכך היה ביסקויט אחר ביסקויט עד שנשאר ביסקויט האחרון, נטל השני את הביסקויט וחתכו לשנים, נטל לעצמו החצי ונתן גם לשני החצי, כאן כבר לא עמד הראשון על גודל חוצפתו, והעיר לו, האם כך מתנהגים, אמר השני, מה אתה רוצה ממני הרי החבילה היא שלי ואתה לקחת ללא רשות, עמד הראשון בהלם מדבריו והביט לשקית ולהפתעתו באמת ראה שהחבילה נמצאת בשקית.
עגמת נפש בחינם
מעשה היה בחתן וכלה שקבעו לעצמם להקדים קצת את זמן הדלקת הנרות, והנה בשבת הראשונה הכלה התמהמה מעט בהדלקת הנרות ונזכרה על ההסכם שהיה לה עם החתן להדליק קצת מוקדם יותר וכשנזכרה כבר עבר כמה דקות מזמן שקבעו ורצה מיד להדליק הנרות והנה ראתה שהחתן כבר הדליק הנרות, לא מצאה לנכון לשאול אותו על הנהגה זו אך נשברה לגמרי מהנהגת בעלה החדש, האם בשביל כמה דקות שאיחרה ידליק הוא הנרות, וישבה שבורה כל סעודת ליל השבע ברכות, אמה של הכלה הרגישה בשברונה ונכנסה ללחץ ולחצה עליה שתגלה לה מצפונה ואכן הכלה סיפרה מהנהגת 'בעלה החדש', אמה פרצה בבכי על התנהגות זו וסיפרה לבעלה את כל הסיפור, אבי הכלה החליט לא לדבר עם החתן החדש על הנהגה זו, אבל היה שבור כל השבת מהנהגת החתן, ולא הרגיש שום שמחה בכל השבע ברכות של השבת שעלה לו בדמים מרובים.
במוצאי שבת ניגש לרב פיקח להתייעץ עמו מה לעשות ואיך להגיב על המעשה. אותו רב אמר כל הסיפור נראה לי מוזר, הרי אנו יודעים כמה כלה מכינה עצמה להדלקת נר שבת בפעם הראשונה והאיך יתכן שהחתן ינהג כך, אמר לאבי הכלה אנסה לברר הדבר.
הלך הרב להחתן ושאלו על פשר התנהגותו, תפס החתן את ראשו ואמר לו איך קרה הדבר, אני הכנתי את הנרות של השמן כההלכה שהבעל יכין את הנרות והדלקתי על מנת לכבותם, ופתאום דפקו בדלת וניגשתי לפתוח ואז חמי הגיע וישבתי עמו ושכחתי לכבות הנרות…
זו היא אחת מהדוגמאות המאלפות ביותר מה זה לדון את חבירו לכף זכות.
תלמיד חכם שקרא מודעה בזויה
בירושלים העתיקה ייסד הרה"צ רבי הירש מיכל שפירא כולל לת"ח מופלגים בתורה ויראת שמים, אחד מאברכי הכולל היה ר' צבי הירש ויספיש. פעם חזר רבי שמחה זיסל ברוידא (שהיה עדיין בחור) באמצע הלילה מהישיבה וראה את ר' צבי הירש ויספיש מעיין בלוח מודעות ושהה שם זמן מועט, חשב ר' שמחה זיסל מה מודעה יש שם שר' צבי הירש כ"כ מעיין בה, לאחר שר' צבי הירש הלך משם ניגש ר' שמחה זיסל וראה רח"ל מודעה על נשף וריקודים שיתקיים למחרת בלילה, לא מצא עצמו ר' שמחה זיסל מקום לדונו לכף זכות, ומצד שני הרי לא יתכן שיהודי צדיק כמוהו יעיין בסוג מודעה כזאת.
למחר לאחר תפילת ותיקין ניגש ר' שמחה זיסל לר' צבי הירש בחיל ורעדה ואמר לו, אתמול בלילה ראיתי אותך ולא יכול היה להמשיך, אמר לו ר' צבי הירש אני יודע למה אתה מתכוון ואומר לך, חברי הכולל קיבלנו על עצמינו שאם יש איזה פירצה של צניעות, באותן שעות אנו לא אוכלים ולא שותים אלא יושבים ולומדים כדי לבטל את הסיטרא אחרא ולכן אנו יוצאים מדי פעם באמצע הלילה (שאף אחד לא נמצא ברחוב) לראות את לוח המודעות כדי לדעת באיזה שעה תהיה הפירצה.
(מתוך הספר 'מידות והנהגות טובות')
