הרה"ח ר' אשר קובלסקי שליט"א
ויגר מואב מפני העם (כ"ג, ג')
אחת המתנות המרגשות ביותר בהן זכה עם ישראל, המתנה הממחישה בצורה הטובה ביותר את קרבתנו לבוראנו, המתנה שיש בה הוכחה חותכת ועדות על היותנו 'פרוטקציונרים' אצל מלכו של עולם, היא מתנת התפילה. התורה בעצמה מגדירה את יתרונו של עם ישראל במתנת התפילה, ומגלה רובד של קרבת אלוקים יקרה ואהובה שאין כמוה: 'כי מי גוי גדול אשר לו אלוהים קרובים אליו, כה' אלוקינו בכל קראנו אליו' – – –
יש משהו מרגש, מחמם לב, מסיר דאגה ושומר על שלווה, בעובדה שאתה יודע שיש לך אבא כה גדול, מין 'מספר חירום', אליו אתה יכול לפנות בכל עת. 3 פעמים ביום נקבעו התפילות, ובנוסף – כל רגע בחייו של יהודי יכול להפוך לרגע מרומם ונעלה, מרגש ויוצא דופן, של תפילה וקשר אלוקי צמוד ומחזק.
בכל מקום, בכל מצב ובכל תנאי, יכול כל יהודי לעצום את עיניו, ולהתחבר. יש מקומות מסוגלים כמקומות תפילה – אך בכל מקום ניתן להתפלל. יש זמנים הידועים כעיתות רצון – אך כל שעה היא זמן טוב לתפילה. יש גם חשיבות רבה לתפילה ברוב עם או בראשות צדיקים, אך גם תפילתו של יהודי יחידי, בכל קצה בעולם ובכל מקום נידח – יש לה השפעה מכרעת, היא יוצרת את החיבור היפה והמלבב של היהודי ובוראו.
אם חשבנו שכדי שתפילה תחולל מהפכה ותבקע רקיעים, היא חייבת להיות רק תפילה מיוחדת – במקום מסוגל, בזמן מסוגל או בציבור, הרי שבפרשת השבוע חושף הרה"ק המגיד מטריסק זי"ע בספרו 'מגן אברהם', כי למעשה – כל תפילה, כל אנחה, כל תחינה לה' מעומק הלב של כל יהודי, בכל מקום ובכל זמן – יכולות להפוך את מערכות הטבע, לשנות גזירות ולהשפיע השפעה מכרעת לאורך זמן.
וכדי להמחיש זאת, הוא מוסיף חשיפה מרגשת, גילוי מהנעשה בישיבה של מעלה, בשם הבעל שם טוב הקדוש זי"ע. וכך הוא מגלה:
קורה שיהודי טרוד ועסוק, עד כדי שהשלווה ממנו והלאה. מבוקר עד ערב הוא מתרוצץ, אין לו פנאי, אין לו יישוב הדעת. לפתע הוא נושא מבט אל האופק ומגלה כי השמש עומדת לשקוע, ואז עולה בזכרונו – מנחה…
הוא כעת ברחובה של עיר, בשוק הסיטונאי. קולות התגרים משבשים את מחשבותיו, הוא לא מצליח לחשוב ולהתרכז. גם משימותיו הבוערות להיום מעיקות עליו, יש לו הרבה עניינים לסדר, אבל הוא עוצר הכל, מחניק אנחה כבידה, נעמד בשולי השוק, בסימטא חשוכה למחצה, ומתפלל תפילת שמונה עשרה מהירה וחטופה…
ובכל זאת, ולמרות שלא כך צריכה תפילה להיראות – גם תפילה כזאת בוקעת רקיעים. גם האנחה הזו, מתוך לב מודאג ומבולבל, באפס ריכוז וללא כל כוונה או דביקות, מוצאת מסילות לכסא הכבוד ומגיעה עד אבא שבשמים. כי אנקתו של יהודי ואנחתו, תפילתו ודמעותיו, מגיעות תמיד ליעדן ומצליחות לחולל ישועות!
הראיה לכך היא מלשון הפסוק, בו הוא דורש כך: 'וירא בלק… אשר עשה ישראל לאמורי' – כלומר, בלק ראה את הכח של עם ישראל לפעול באמצעות ה'אמורי' – כח האמירה שבפיהם. ולצערו של בלק ולגודל זכותם של יהודים – כח זה אינו נתון רק לצדיקים או לבעלי דרגות רוחניות גבוהות, אלא 'ויגר מואב מפני העם' – 'עם' הוא דרגה נמוכה, כלומר – אנשי מואב חששו מתפילתו של כל יהודי, גם כזה שאינו בדרגה גבוהה, בהבינם כי לכל יהודי הכח והעוצמה לחולל מהפכות בתפילתו.
זה כוחה של תפילה, ולו הקטנה ביותר שנשמעת, הפשוטה ביותר כביכול, אם היא בוקעת מעומק הלב, היא יוצרת קשר בלתי אמצעי בינינו לבין בוראנו, קירבה עמוקה בין לב של יהודי לאביו שבשמים. וכך גם תפילות שהן לא הכי-הכי, גם זעקות שאינן מגיעות בשיא הכוונה הטובה, יכולות להגיע לבורא עולם ולחולל את הישועה הנכספת!
הבה נזכור זאת בכל עת, ונשים את הדברים לנגד עינינו. אם עד כדי כך גדול כח התפילה גם כשאינה בשיא הכוונה – על אחת כמה וכמה תפילה בעיתה, בבית כנסת, בציבור, לאחר הכנה כראוי ובכוונה והתלהבות. הכח של תפילה רב ועצום גם בתפילות 'פשוטות' כביכול, וגדול שבעתיים בתפילות הנערכות כראוי, בדבקות ובלהט, כפי שתפילה צריכה להיראות!
הבה ניישם זאת, נבין כי התפילה היא היא ההשקעה הבטוחה שמניבה תוצאות, זו הדרך להגיע להישגים. בעת מצוקה או צרה, עוד לפני שנפעל בכל הכלים הגשמיים העומדים לרשותנו, נישא תפילה נרגשת מעומק הלב, נשפוך שיח בפני הכתובת הזמינה תמיד, ורק מחכה להושיענו. כך נזכה להרעיף על עצמנו חיים טובים ומאושרים כל הימים!
שמות זהים, ישועה מרובעת…
ראש הישיבה הביט בהיכל הישיבה המלא מקיר לקיר, וספק את כפיו באכזבה. היכל הישיבה המפורסמת עמוס לחלוטין, לא תהיה אפשרות לדחוק בו ולו בחור בודד. עתה שניים מתדפקים על דלתו, שניהם מבקשים להתקבל לזמן אלול תשע"ז, שניהם מצויינים, אך מגבלת המקום אינה מותירה להם סיכוי…
בצער רב, ביקש ממזכיר הישיבה להתקשר לשני הבחורים, ולהודיעם כי אין מקום. 'הבחורים מצויינים, אך אין להם מקום. לא נוכל לקבל בחור שאין לו כסא לשבת!' – קבע ראש הישיבה באנחה, 'הם ייאלצו למצוא לעצמם מקום תורה אחר'…
המעניין הוא, ששני הבחורים נשאו את אותו שם משפחה. שמו של האחד יוסף אברג'ל, שביקש להתקבל לשיעור א' בישיבה, ושמו של השני אברהם אברג'ל, שביקש להתקבל לשיעור ג' בישיבה. כשאין מקום בהיכל הישיבה – אין מקום לשני הבחורים, וכך נאלץ המזכיר לערוך באותו יום שתי שיחות טלפון טעונות, ולהודיע שהבנים לא מתקבלים לישיבה.
בעוד שנראה כי הוריו של יוסף קיבלו עליהם את הדין בהכנעה, הוריו של אברהם אברג'ל לא הפסיקו את מסע הלחצים והתחנונים. מדי יום ביומו שבו והתקשרו, התחננו על נפש בנם. אפס, ראש הישיבה נאלץ להתעקש ולהשיב ריקם את כל הלחצים, כי כשאין מקום – פשוט אין!
ואז, בשעת צהריים אחת, הגיעה שיחת טלפון שהכריעה אחרת – – –
על הקו היה הרה"ג ר' אליהו מן שליט"א, ממקורבי הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א, שהתקשר בשמו וביקש כי ראש הישיבה יעשה כל מאמץ ויקבל את הבחור אברג'ל. לנוכח שיחת טלפון כזו התקשה ראש הישיבה להישאר אדיש, ונענה ואמר כי למרות שאכן אין מקום – לא יוכל להשיב את בקשת הגר"ח קנייבסקי ריקם…
ראש הישיבה ניגש מיד למשרד, וביקש מהמזכיר לשוב ולהתקשר להוריו של אברהם אברג'ל, ולהודיעם כי בנם מתקבל לישיבה. ההורים התרגשו לשמע הבשורה, וכלל לא ידעו מה עומד מאחוריה…
חלפו כמה שעות, ולפתע התפתחות לא צפויה בעליל: הוריו של הבחור יוסף אברג'ל, שכבר שבועות ארוכים לא יצרו קשר, התקשרו להודות לראש הישיבה על הסכמתו לקבל את בנם, כפי ששמעו מהגר"א מן שבישרם על כך. ארכו 30 שניות בלבד עד שראש הישיבה הבין:
הבחור אברהם אברג'ל שקיבל הודעה כי התקבל – לא הוא הבחור למענו פנה הגר"ח קנייבסקי! הפניה הגיעה עבור הבחור יוסף אברג'ל, שקיבל תשובה שלילית כבר לפני כמה שבועות, ומאז הוריו כלל לא התקשרו, ושמו נשכח מלב. ואילו אברהם אברג'ל שקיבל הודעה מהמזכירות כי התקבל – זו הודעה מוטעית שלא ניתן לחזור ממנה!
בבת אחת חילחלה ההבנה לראש הישיבה: במקום לא לקבל אף אחד מהם – שניהם התקבלו!… יוסף התקבל בהודעה מהגר"א מן כי ראש הישיבה נענה, ואילו אברהם התקבל בהודעה ממזכירות הישיבה, שסברה שהוא הוא הבחור המדובר, למענו פנה הגר"ח… מה עושים עכשיו?
הוא הפנה את השאלה אל הגר"א מן – ששאל את הגר"ח קנייבסקי. התשובה הפתיעה: הואיל וכך גלגלה ההשגחה העליונה, אין מנוס מלקבל את שני הבחורים, גם את אברהם וגם את יוסף, והוא בטוח בכשרונו של ראש הישיבה למצוא פיתרון לסוגיית חוסר המקום…
ראש הישיבה שמע את התשובה, והבין מיד כי הדבר ידרוש ממנו מאמץ גדול עד כדי למעלה מדרך הטבע – למצוא מקום לשני בחורים שבדרך הטבע אין להם מקום… כששמע הגר"ח קנייבסקי כי עד כדי כך גדול המאמץ הדרוש, הגיב ואמר: 'בזכות זו ייוושע ראש הישיבה באופן של למעלה מדרך הטבע!'
ראש הישיבה שמע את הדברים, וקפץ מיד: 'הן בביתי בת מבוגרת הזקוקה לשידוך, ואף בבית אחד מאנשי הצוות 3 בנות מבוגרות הזקוקות לשידוך. אנו בהחלט זקוקים לנס שמעל לדרך הטבע, כדי לשמח את כולן בעת ובעונה אחת!'
הגר"ח קנייבסקי שמע את הדברים, ועל אתר נענה ובירך כי הבנות כולן תמצאנה את זיווגן ומהר. ראש הישיבה התרגש מהברכה ומיהר לבשר לבני משפחתו, שהחלו להמתין למימוש הברכה…
והלא יאומן קרה: בתוך חודש וחצי, נשברו ארבע צלחות במזל טוב. ראש הישיבה אירס את בתו, ועוד אחד מאנשי הצוות אירס שלוש בנות – בתוך חודש וחצי בלבד! באופן פלאי ועל טבעי, 4 בנות מעוכבות שידוך – זכו לחגוג את היום השמח בחייהן ולבנות את ביתן, כל זאת – כהמשך להתפתחות המעניינת בטעות שהובילה לקבלת שני הבחורים…
ואז, ביום בו הגיע אברהם אברג'ל לישיבה, שוחח ראש הישיבה עם אביו, וביקש לדעת כיצד קרה הדבר שלמרות שבדרך הטבע לא היה לבן סיכוי להתקבל, למעשה – התקבל נגד כל הסיכויים. כיצד קרה כדבר הזה, שבאופן כה פלאי, בטעות כה מוזרה, לבסוף התקבל הבן לישיבה הנכספת?
נענה אביו של הבחור וגילה, כי לאורך תקופת הלחצים והתחנונים, רעייתו לא עזבה את ספר התהלים מידה. 'אני סברתי שזו תפילת שווא, אם הבחור לא מתקבל כי אין מקום – אז אין מקום, נקודה' – התוודה האב באוזני ראש הישיבה. 'אבל רעייתי סברה אחרת, ולא הניחה את ספר התהלים ולו ליום אחד. שעות ארוכות בכתה והתפללה כי בנה יתקבל, ולבסוף – כך אכן קרה, באופן פלאי שמעל לדרך הטבע!'
'לא יאומן!' – קרא ראש הישיבה ברגש, 'ראו עד כמה כוחה של תפילה! לא היה לבחור כל סיכוי, גם הפניה מהגר"ח קנייבסקי לא הגיעה בעניינו. ובכל זאת – התפילות של אמו יצרו ישועה פלאית כפולה ומכופלת: הבחור התקבל עקב טעות בזיהוי בשמות משפחה זהים, וארבע בנות התארסו במהירות שלמעלה מדרך הטבע – הכל בזכות תפילותיה של האם שהובילו לכל ההתפתחות המופלאה הזו!
ואת דבריו אלו של ראש הישיבה, אותם שמענו מפיו, את דמותו של הבחור אברהם אברג'ל המתקבל לישיבה, ואת ארבע הבנות המאורסות בתוך חודש וחצי באופן כה פלאי – כדאי שנראה לנגד עינינו כשאנו ניגשים לתפילה. כי גם דבר שהוא חסר סיכוי – הוא חסר סיכוי עד שנתפלל עבורו. מהרגע שאדם מתחיל להתפלל – כל דבר הוא בר סיכוי, כל ישועה בוא תבוא!
הבה נתפוס את התפילה בכל הכח, נאמצנה אל ליבנו. בכל עת נוכל להתפלל, ובוודאי בשלוש הזדמנויות המתנה היומיות שניתנו לנו. הבה נתפלל בכל הכח, עם כל העוצמה. זה יכול להפוך עולמות, זה מה שיביא לנו את הישועה הנכספת!
תשובה שהצילה חיים!
היה זה לפני כ-65 שנה. אחד מיקירי קרתא דירושלים, הרב נחמיה בקר ז"ל, נפקד בשעה טובה ומוצלחת בבן ראשון, שהפך אותו לאבא נרגש ומאושר. ההורים הביאו את בנם הקטן הביתה בהתרגשות ובשמחה, ונראה היה כי מעתה חייהם יהיו מאושרים עוד יותר, בזכות האוצר הקטן שהצטרף למשפחה הצעירה.
ואז הכל הסתבך. לפתע החלה היולדת הצעירה לחוש שלא בטוב, והובהלה לבית החולים. הרופאים בדקו מה שבדקו, והגיעו למסקנה שאין ברירה אלא לבצע ניתוח דחוף באופן מיידי, כי הדבר כרוך בפיקוח נפש של ממש. גם הרופא הנודע – פרופסור שקולניק הסכים עם הקביעה הזו, והוסיף והבהיר כי נראה שהניתוח הזה יגרום לכך שהיולדת לא תוכל ללדת עוד, והבן שנולד יהיה בן יחיד…
כששמע ר' נחמיה את הבשורה, הבין שלכאורה אין כאן שאלה, הרי מדובר בפיקוח נפש שדוחה הכל. אך כיוון שמדובר בסוגיה משמעותית בעלת השלכות לטווח ארוך, ביקש לנסוע לבני ברק – אל ה'חזון איש' זצ"ל, להיכנס לגדול הדור ולשואלו האם לבצע את הניתוח שהשלכותיו ברורות…
פרופסור שקולניק הסכים להמתין קמעא, ור' נחמיה יצא למסע מירושלים לבני ברק. באותם ימים הדרך ארכה כמה שעות, שלאחריהן הגיע ר' נחמיה לביתו של ה'חזון איש', ומיהר להיכנס פנימה. כשנכנס, גילה כי ה'חזון איש' ניצב על יד הכיור ועומד ליטול ידיים לפני תפילת מנחה, אך לנוכח הדחיפות שבעניין – מיהר לגשת אליו ולהציג את שאלתו.
ה'חזון איש' האזין לו בקשב, והשיב מיד כי הואיל וזו שאלה של פיקוח נפש לדברי הרופאים, וכיוון שהם תמימי דעים שאי קיום הניתוח מסכן את חיי האם – הרי שאין מנוס מלבצע את הניתוח ויפה שעה אחת קודם, גם במחיר שהבן שנולד יישאר בן יחיד…
ר' נחמיה האזין לתשובת גדול הדור, ורגע לפני שפסע לאחור, ביקש ממנו ה'חזון איש' שיישאר במקום לתפילת מנחה. ר' נחמיה כמובן לא סירב לבקשה, ואף שהיה לחוץ בזמן וממהר לבית החולים לעדכן את הרופאים כי יבצעו את הניתוח ומהר – החליט להתעכב במקום ולהתפלל מנחה במניינו של ה'חזון איש'.
לאחר תפילת מנחה התרחשה תפנית לא צפויה – – –
לפתע פתאום, מיוזמתו, ניגש אליו ה'חזון איש' וביקש כי ישוב ויציג את שאלתו לפרטיה ולצדדיה. ר' נחמיה התפלא, ושב והסביר את הצדדים: מחד גיסא – האשה בסכנת חיים, הרופאים כולם – כולל פרופסור שקולניק המוערך – תמימי דעים שאין מנוס מלנתוח. מאידך גיסא – המחיר קשה ומצער: מעתה לא יזכו בני הזוג לילדים נוספים!
ה'חזון איש' שב והקשיב לשאלה כאילו הוא שומע אותה לראשונה, ופסק חד משמעית: 'לא לבצע את הניתוח! בורא רפואות כבר יעזור, אל תרשה לרופאים לנתח!'
'רגע, לא הבנתי', תמה ר' נחמיה, 'והלא אך לפני כמחצית השעה הרב בעצמו פסק כי חובה לנתח. מה השתנה?!'
'מנחה!' – השיב ה'חזון איש' קצרות.
'מה?!' תמה ר' נחמיה. 'מה השתנה? הלא תיארתי את צדדי השאלה באותה בהירות ובאותה חדות לפני מנחה ולאחר מנחה. כיצד יתכן שהתשובה התהפכה לחלוטין – מחובה לעשות ניתוח בשל פיקוח נפש, לסירוב לעשות ניתוח למרות פיקוח נפש?!'
השיב לו ה'חזון איש': את התשובה ההיא אמרתי לך קודם תפילת מנחה, והתשובה הנוכחית – היא לאחר תפילת מנחה. תפילת מנחה משנה תשובות!'
ר' נחמיה ההמום לא ידע את נפשו, ומיהר לירושלים. הגיע לבית החולים בריצה, והרופאים נדהמו מהסיכון אותו הוא לוקח על עצמו, אך כיבדו את תשובת ה'חזון איש' שכבר היה מפורסם כחכימא דיהודאי. האשה נותרה מאושפזת בבית החולים, אך לחדר הניתוח לא הוכנסה, וכך ניצלה!
יומיים אחר כך, התברר כי באותו יום שרר זיהום מסוכן בחדר הניתוח, וכל מי שביקר בו – מצבו הרפואי הסתבך ללא הכר. ואילו האשה שנותרה מחוץ לחדר הניתוח הבריאה והאריכה ימים עד גיל 88 שנים, ואת הסיפור סיפרו תשעת(!!!) ילדיה בימי השבעה על אביהם, להגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א, מפיו שמענו את הסיפור.
וללמדנו בא: התפילה היא כח עצום, כח שלא נוכל לשערו ולתארו. לפעמים המציאות נראית כחד משמעית לכיוון מסויים, כביכול לא ניתן לעשות דבר. הכל נכון עד תפילת מנחה – שיכולה לחולל מהפך וליצור ניסים!
הבה נפעיל את כח התפילה, ננצל אותו במלוא העוצמה. לתפילה אחת יש כח לחולל שינויים כבירים, להפוך עולמות. הבה נשתמש בכח התפילה, נזעק לה' בכל כוחנו ובכוונה עמוקה, ואז התפילה תחולל עבורנו ניסים ונפלאות, ותוביל את חיינו על מי מנוחות!