רבי יוסף שאול נתנזון, רבה הנודע של לעבוב ובעל שאלות ותשובות "שואל ומשיב", נכנס שנה אחת בל"ג בעומר לבית-הדין, והראב"ד שישב שם בקש ממנו שיאמר דבר תורה לכבוד ל"ג בעומר. הביט בו רבי יוסף שאול ואמר: "וכי בל"ג בעומר אנו פטורים מללמד תורה?!", ומיד הציע: "יתחיל נא מר לפרט את כל המחלוקות של אביי ורבא בכל הש"ס, מתחילת מסכת ברכות".
נענה הראב"ד והחל למנות אותן בזו אחר זו במהירות, ורבי יוסף שאול ישב בראש מורכן, והיה נראה כאלו הוא מתנמנם מרב עייפות. הדיין המשיך בפירוט המחלוקות ועבר ממסכת למסכת בבקיאות מדהימה, אולם לפתע, כאשר כבר הגיע לאחת המסכתות בסדר נזיקין, הרים רבי יוסף שאול את ראשו וקרא: "זהו, עד עתה מצאתי ל"ג מחלוקות של אביי ורבא שדלגת עליהן במרוצתך"…
והיה המחזה לפלא בעיני העומדים, שהשתאו על מול גאונותם האדירה של שני עמודי העולם.
●●●
המשגיח נודע של ישיבת חכמי לובלין, רבי שמעון מז'ליחוב, ישב פעם בל"ג בעומר עם תלמידיו, עוד בתקופת כהונתו כמרביץ תורה בישיבת צאנז שבגליציה, וכמה מהם ספרו על מנהג המקום לצאת ביום ל"ג בעומר אחר הצהרים אל השדות שמחוץ לעיר, ולהשתמש בקשת וחצים, להזכיר את זכות רשב"י שלא נראתה הקשת בימיו.
נענה רבי שמעון ואמר: "ואני נוהג, שביום ל"ג בעומר אני חוזר על כל המימרות של רשב"י שבכל המשנה", ואז הציע לתלמידים לשבת סביבו, וכל אחד יחזיק ספר משניות בידו, והוא יחזור בפניהם בעל-פה בלי ספר בידו, את כל המשניות שנזכר בהן רשב"י, ולא רק את דברי המשנה אלא גם את דברי המפרשים.
התלמידים התקשו להאמין בדבר, ומיד התכנסו כולם, נטלו ספרי משניות, ורבי שמעון החל לעבור במהירות ממשנה למשנה, כשהוא מסביר בטוב טעם ודעת את דברי התנא הגדול, ואף מצטט בעל-פה את פרוש רבנו עובדיה מברטנורא ודברי התוספות יום-טוב מלה במלה, באופן מעורר השתאות. הדבר התפרסם חיש מהר, ותלמידים רבים נהרו אל המקום כדי לחזות בעיניהם בפלא הגדול.
בינתים נקפו השעות וכבר נטו צללי ערב, ועדיין לא הספיק רבי שמעון לסיים את כל סדר המשנה. המחזה הבלתי נשכח נחקק בקרב תלמידיו, ולא מש מנגד עיניהם במשך כל חייהם.
●●●
פעם שוחח רבי יששכר דב מבעלזא עם אחד ממקורביו, וכשרצה להביע בפניו את צמאונו הכביר לתורה של בנו רבי מרדכי מבילגורייא, סיפר:
"בל"ג בעומר בצהרים, ישבנו לסעודה לכבוד היום, והנה נפקד מקומו של מוט'לה בני, למרות שכבר היה צריך לשוב מבית-המדרש. הבנתי כי נמשך אחר לימודו, וכאשר הגיע שאלתיו לסיבת איחורו. להפתעתי סיפר לי, כי בסיום לימודו שמע מאחד הלומדים דבר פלא בשם רבי שלום מקמינקא, שאמר 'ידוע שסיפור המערה של רשב"י מופיע במסכת שבת דף ל"ג כדי לרמז ליום ל"ג בעומר. אולם פלא נוסף לא ידוע, שמימרא זו היא המימרא הל"ג שהוזכרה מרשב"י מתחילת הש"ס'.
כששמע זאת בני, החל למנות את כל המימרות בש"ס המובאות מרשב"י, כדי לראות אם אמנם כן הוא, ובאמת עלה בידו לראות שהדבר נכון. בקשתי ממנו לחזור עליהן, ולפליאתי חזר על-כולן בעל-פה מתחילת הש"ס ועד מסכת שבת"…
●●●
חזקה היתה לו לרבי נחום מרחמסטריוקא, שהיה מדליק מדי שנה בל"ג בעומר את המדורה בחצר בית הכנסת שבבתי אונגרין בירושלים, לכבוד התנא רשב"י.
באותה תקופה היתה ירושלים חלוקה לשני מחנות, כאשר חלק צדדו בעד רב גדול בתורה שהיו אוהב ישראל מובהק, אולם רבים התנגדו לדרכו ושיטתו. הרבי נטה בתחילה לקרב את הרב הלזה, והדבר לא מצא חן בעיני רבים מקנאי העיר. הרוחות התלהטו, וכאשר התקרב יום ל"ג בעומר, ביקשו כמה מהם למנוע בעד הרבי מלהעלות את האבוקה לכבוד רשב"י.
הדבר גונב לאזניו של רבי שמואל דייטש, מגדולי יקירי ירושלים ומראשי מקנאי ה' ומבצר חומותיה, ומיד עלה אל בית הכנסת, וקרא בחזקה:
"היזהרו בנפשכם לבל תפגעו בצדיק מרחמסטריוקא. משחקים אתם באש והיזהרו שלא תיכוו בגחלתו". כיוון שדעתו של רבי שמואל היתה נשמעת תמיד, סרו כולם למשמעתו ואף אחד לא ההין לפגוע בכבודו של הרבי.
לימים סיפר זאת נכדו של הרבי, רבי יוחנן מרחמיסטריוקא, ובסיימו התבטא ואמר: "רבי שמואל דייטש היה קנאי עם שכל"…
וכדי להבין עד כמה לא באה קנאותו של רבי שמואל על חשבון מדת החסד ואהבת ישראל העצומה שבו, נוכל להיווכח ממה שסיפר רבי אברהם לייב קליין, שנכנס פעם לביתו של רבי שמואל ומצא שם בחור הלומד בישיבה השייכת לחוג מסויים, המנוגד לדרכו של רבי שמואל. לתמיהתו הסביר לו רבי שמואל: "יתום הוא ואני מתעסק כדי להשיאו אישה, ומה לי עכשיו לבדוק בציציותיו ובהשקפותיו".
וסיפר רבי בנדט איזק, שפעם נלווה אליו, לדבר מצוה, כדי להתרים בעלי יכולת למען עזרה כלכלית ליהודי השרוי במצוקה. עלו השניים לביתו של איש אמיד, אלא שהלה קפץ את-ידו. הפציר בו רבי שמואל שוב ושוב, ולבסוף דרש העשיר לקבל את חלקו של רבי שמואל לעולם הבא, בתמורה לנדבה הגונה מאד. לא היסס רבי שמואל רגע אחד, והסכים לכך בשמחה, וכאשר הלה דרש התחייבות בכתב על כך, נענה לו והעניק לו במתנה את כל חלקו בעולם הבא.
כשיצאו החוצה, השתומם ר' בנדט באזניו של רבי שמואל: "היעלה על-הדעת למכור את כל חלקך לעולם הבא לעשיר זה?!", ורבי שמואל ענה לו מיד: "איזה ערך יש לחלקי בגן-עדן, אם אינני יכול לעזור ליהודי במצוקתו?"
(שבת טיש)