והוכיחו רבי מיכל יהודה לפקוביץ זצ"ל על מה שאינו שומע בקולו לישון בשעה מוקדמת. והשיב לו הבחור בחוצפה, 'את רבי עקיבא אייגר גם שלחו לישון ולא שמע בקולם… השיב לו רבי מיכל יהודה: 'תחילה אתה צריך להתחנך לשמוע בקולי, את הקושיא של רעק"א תבוא לשאול אותי עוד כמה שנים. כמה שנים אח"כ קודם חתונתו נכנס הבחור ותבע את חובו'…

וְאֶת-יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו (מ"ו, כ"ח)

להורות לפניו לתקן לו בית תלמוד (רש"י)

ראיתי בספר בן דורנו, שחיברו אברך מבני ברק תלמיד הגאון. וסיפר האברך שבבחרותו היה נער נמוך וחלוש, ורבי מיכל יהודה היה מקרב אותו ומזהיר אותו שילך לישון מוקדם יותר, כמו שפסק הרמב"ם שאנשים חלושים צריכים לישון יותר. וציווה עליו לישון כל לילה ברבע לתשע. אך כדרך הבחורים נשאר ללמוד עד מאוחר, והוכיחו רבי מיכל יהודה על מה שאינו שומע בקולו לישון בשעה מוקדמת. והשיב לו הבחור בחוצפה, 'את רבי עקיבא אייגר גם שלחו לישון ולא שמע בקולם…' כמי שאומר שמכל הציוויים הללו לישון הרבה, לא יוצאים ת"ח…

וכנודע הנס של מהרש"ל שנתנו לו רק נר קטן שיוכל ללמוד על עשר בלילה ואח"כ ישוב לביתו לישון, ונעשה לו נס ודלק הנר עוד ועוד הרבה שעות. וכן נהגו כל הצדיקם ש'גנבו' משעות השינה.

השיב לו רבי מיכל יהודה: 'תחילה אתה צריך להתחנך לשמוע בקולי, ולישון מוקדם, את הקושיא של רעק"א תבוא לשאול אותי עוד כמה שנים, עתה אין אני מדבר איתך על זה'.

כמה שנים אח"כ קודם חתונתו נכנס הבחור אל רבי מיכל יהודה, ותבע את חובו, שעדיין הוא חייב לו תירוץ על קושייתו שרעק"א גם גנב משעות השינה. מדוע לא התיר לו לעשות כך. והשיב לו במעשה שהיה אצל הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל באותם הימים שהיה נוסע ממדינה למדינה לטובת כלל ישראל, וסיפר האיש שהיה מתלווה אליו שפעם אחת אחר יום קשה של טלטולי הדרך, בבואו לאכסניה באישון לילה לא נכנס למיטתו אלא ישב ללמוד שבעה דפי גמרא. שכן היה סדרו ללמוד בכל יום ז' דפים. ואותו העסקן לא הרגיש בנוח ללכת לישון כשרבי אהרן יושב ללמוד, וישב ליד השולחן והוציא איזה ספר ללמוד. גער בו רבי אהרן: 'לך לנוח תיכף, הרי אנו עוסקים בעבודת הקודש, מחר יש לנו עוד יום עבודה ארוך'.

שאל האיש את רבי אהרן: 'מאי חזית דדמא דידך סומק טפי' אתם יושבים ללמוד ואותי אתם שולחים למיטה? מאי האי? אמר לו רבי אהרן: 'אני, אפילו אם אכנס למיטה לפני ז' דפי גמרא, הרי לא אוכל להירדם כלל, זו המציאות שאינני יושן לפני ז' דפי גמרא, א"כ מה לי להתגלגל במיטה סתם. אך אתה – כשתיכנס למיטה תירדם מיד, לך לישון'.

הצדיקים אין מנדדים שינה, אלא שוכחים לישון

ועתה נבין מה ענין הכוחות העילאיים של רבותינו הקדושים. הש"ך כותב (בהקדמה לספרו) 'שנים רבות נדדתי שינה מעיני', לא היה יכול להירדם באמצע כתיבת ש"ך ארוך בחו"מ, ולא שביטל סדר העולם ולא ישן, אלא שלא היה יכול לישון. זו היתה מציאות, לא שהוא החליט לנהוג כן.

וכמו שנודע שבבעלזא לא היו צועקים בתפילה, ואילו בטרליסק היו צועקים בקולות גדולים מאוד. לאחר שנסתלק הרה"ק רבי אורי מסטרליסק, נסעו החסידים לבעלזא, ושאלו אם יכולים הם לשהות בשבת קודש אצל רבינו השר שלום מבעלזא.

קבעו איתם תנאי שלא יצעקו בשעת התפילה, והסכימו לכך. אך בבוא עת התפילה, צעקו כדרכם. וכשביקש הגבאי להשתיקם, אמר לו הרבי, 'קבענו שלא יצעקו – נישט גיין שרייען – אך אם נצעקים מאליהם, שאני'.

כך כל ראשי הישיבה דיבר נגד הבחורים שעושים 'משמר', שאין ישנים כל הלילה, ואח"כ נחלש גופם ולמחרת אין לומדים וכו', אך בוודאי שבחו את הבחור שיושב ולומד בסדר שלישי בערב, ולפתע נהיית השעה ארבע לפנות בוקר, יהי חלקנו עמו. כך היה אצל הש"ך וכל רבוה"ק, לא שלא הלכו לישון, אלא לא מצאו את עצמם ישנים. ולמחרת המשיכו בעבודת הקודש והוא כדברי המהרש"א 'וקווי ה' יחליפו כח', הקב"ה נותן כוחות מיוחדים לעובדו באמת.

וכן היתה דרכם של רבוה"ק עד לדור אחרון, כמעט ולא ישנו והיו להם כל הכוחות הנדרשים להם. וכן אמר דוד המלך 'עד אמצא מקום לה". גלות השכינה גורמת לי שאיני יכול לישון. וזה שאומרים בסליחות דצום גדליה 'בזכרי בו, איננו מניח לי לישון', כמו רבי אהרן קוטלר שקודם שלמד ז' דפי גמרא, לא היה יכול להירדם.

מדוע אתה בא כ"כ מאוחר בלילה?

הגרש"ז אויערבך זצוק"ל סיפר שפעם אחת בא לפני הגאון מטשעבין זי"ע ביום ראשון בבוקר אחר תפילת שחרית (התפלל בנץ במנין ותיקין).  בהיכנסו לביתו מצא אותו יושב בבגדי שבת והוגה בתוה"ק, הגאון מטשעבין הסתכל עליו ותמה, 'כ"כ מאוחר בלילה מגיעים'. – לא ידע כלל שכבר עבר הלילה והאיר היום…

הדברי חיים מצאנז זי"ע היה יכול לעמוד ברגל אחת על הארץ ורגל אחת על הסולם, מצא איזה ספר ועיין בו עד האיר השמש ולא חש כלל שעברה הלילה.

א חסידישער ט"ז

ונודע שנכדו של הט"ז נתקרב לדרך החסידות אחר הסתלקותו, וחישב בדעתו 'מי יודע מה היה זקני אומר על דרך החסידות'. ובא אליו הט"ז בחלום הלילה, ואמר לו שיעיין באבן העזר סי' כ"ה, שם כתבתי דבר תורה על דרך החסידות, והיא דרך ישרה וטובה.

וזלה"ק שם: 'ודכוותיה מצינו שכתב הרמב"ם על פסוק בכל דרכיך דעהו דהיינו מי שאוכל ושותה ומעדן נפשו כדי שיהיה ברי וחזק לעבודת השי"ת יש לו שכר כמו שמתענה, ודברים אלו אסמכתא אקרא "שוא לכם משכימי קום" וגו', דהיינו שיש ת"ח מנדדין שינה מעיניהם ועוסקים בתורה הרבה ויש ת"ח שישנים הרבה כדי שיהיה להם כח חזק וזריזות לב לעסוק בתורה, ובאמת יכול ללמוד בשעה אחת מה שזה מצטער ועוסק בשני שעות ובוודאי שניהם יש להם שכר בשווה, על כן אמר "שווא לכם" – דהיינו בחנם לכם שאתם מצטערים ומשכימים בבוקר, "ומאחרי שבת" – דהיינו מי שישן הרבה כדי שיחזק מוחו בתורה נותן לו הקב"ה חלקו בתורה, כמו אותו שממעט בשינה ומצטער עצמו, כי הכל הולך אחר המחשבה'.

מתוך עלון 'ממשקה ישראל' כסלו ע"ט