וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵהֶם בַּכָּתֵף יִשָֹאוּ (במדבר ז,ט)
בספר החינוך (מצוה שעט) במצוות משא הארון בכתף, כתב: "שמה שנהגו בגלויות היום להוציא ספר תורה לקראת מלכי האומות, אין זה בחיוב מצוה זו של משא הארון כלל, שלא רק משבט לוי רשאין לישא את הס"ת אלא כל בני ישראל רשאין לישא אותו, ואם מדרך כבוד התורה יבחרו גם היום שישאוהו מבני לוי, תבוא עליהם ברכה".
מנהג זה מוזכר ב'שיירי כנסת הגדולה' (יו"ד סי' רפב הגהת ב"י אות יד בשם הרדב"ז בשו"ת כת"י) שבמקום שנהגו להוציא הספר תורה לקראת ההגמון, אם אפשר לדחות הדבר או לרצות במעות שלא להוציאו בשבת, או להוליכו בפחות פחות מד' אמות, או להוליכו אנשים הרבה זה נותנו לחברו וזה לחברו, מוטב, ואם אי אפשר בכל אלה רואה אני להוליכו ע"י גוי ולא ע"י ישראל, שאין כבודו של הספר תורה שיחללו עליו השבת.
וידוע המעשה שהיה בסרגוסא (לפני למעלה מ-500 שנה) שהיה המנהג אצלם שכאשר המלך עובר ברחוב המרכזי של היהודים, היו מוציאים 36 ספרי תורה לרחובה של עיר, מכל בית כנסת ג' ספרי תורה, וכאשר המלך היה עובר היו מברכים את המלך בקול גדול וכל העם היו עונים אחריו אמן.
ופעם אחת נועדו ראשי הקהילות והדיינים, בעצה אחת שלא להוציא יותר את ספרי התורה לפני המלך שעובד עבודת אלילים, והסכימו ביחד שיוציאו מכל קהילה את ג' התיקים של ספרי תורה כשהם ריקים, ויהיו עטופים במעיליהם ורימוניהם כרגיל, והחליטו ששום איש מבני הקהילה לא ידע מזה, רק חכם הקהילה וב' הדיינים.
והיה איש יהודי ושמו חיים שאמי, איש רשע ובליעל שהשתמד והתקרב לבית המלך, ופעם אחת העליל על היהודים שכאשר המלך יוצא לרחוב היהודים הם מוציאים לו את ספרי התורה ריקים, כי לא רוצים לבזות את ספרי התורה להוציאם לפני מלך גוי. והחליט המלך עם שריו ויועציו, שיעשו ביקור פתע ברחוב היהודים, לראות אם אמת נכון הדבר, שכך עושים היהודים.
ובלילה לפני שהמלך הגיע, בא אליהו הנביא לשמשים של כל אחת מי"ב הקהילות של העיר, וזירז אותם לקום ולהכניס את הקלף של הספרי תורה לתוך התיקים, וכך עשו כל שמשי הקהילות בלי להבין מה הענין הגדול שיש לעשות כן, וכל אחד חשב שהוא לבדו ראה את אליהו הנביא, והוא לבדו שעשה כן לספרי תורה.
ובבוקר כשהמלך בא, הוציאו היהודים את הס"ת לרחוב העיר, בלי לדעת שבתיקים נמצא הקלף של הס"ת, וכאשר התקרב המלך, ציוה את אנשיו לפתוח את התיקים.
וכששמעו זאת החכמים והדיינים חרדו חרדה גדולה מתוצאות הדבר, כי אם ימצא המלך את התיקים ריקים, יבואו הם על ענשם ויגזור להרוג או לגרש את כל היהודים.
ויפתחו את התיקים כולם, ובכולם נמצא הקלף בתוך התיק, ונפתח בכל הספרי תורה, הפסוק (ויקרא כו,מד): "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלוקיכם"
וכאשר ראה המלך את התיקים מלאים, ויברכם וימחול להם המס ג' שנים, ויתלו את המשומד על העץ, על אשר זמם לעשות רעה ליהודים.
ואחר נס זה קבעו בני קהילת סרגוסא, עליהם ועל זרעם, להיות עושים את יום י"ח לחודש שבט בכל שנה ושנה ליום ששון ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים, וכתבו את מגילת סרגוסא, בסגנון מגילת אסתר, וקוראים אותה כל שנה ביום הנס, וקורין יום זה "פורים סרגוסא".
(קב ונקי)