ביקש היהודי הרבי שיעיין במצחו ויגלה לו את עוונותיו כדי שידע מה עליו לתקן. הסתכל עליו הרבי, ולאחר הרהור קל אמר: "הרי למדת היום דף גמרא, ולכן אינני רואה כלום"

אני ה' (ויקרא כו ב)

וברש"י: "נאמן לשלם שכר".

יהודי תמים במעשיו הגיע לפני אחד מגדולי דורו וסיפר לו בכאב, שהוא מתייגע מאד להתגבר על היצר הרע המתחדש עליו חדשים לבקרים כדי להכשילו, וכבר תש כוחו מרוב נסיונות. רצה אותו צדיק להסביר לו ולהשכילו שמטרת הנסיון אינה כדי לעבור עליו ותו לא, אלא שעל ידי הנסיון יבוא לידי עליה, לפיכך פתח והמחיש לו את העניין על פי דברים גשמיים. דהנה הבישול במים גורם לכמה דברים שונים, ישנם כמה וכמה פירות (כתפוח אדמה) המתרככים על ידי הבישול במים, ואילו הביצה תתקשה מחמת הבישול, ויש עוד צורת בישול במים, שאין המים משתנים ממה שהיו בתחילה, רק על ידי רתיחת המים משתנים המים למעליותא ואפשר להכין מהם משקה חם וערב לשתיה. וכמו כן נמי דומים הנסיונות למים הזידונים שהאדם מתבשל בהם, אך התוצאה תלויה בנפש האדם עצמו, יש כאלו שהסבל והצער גורמים להם לבוא לידי חולשה והתרככות, ונעשים כתפוח אדמה זה העומד לריסוק, ולאידך גיסא יש את הגיבורים בעם שמתחזקים ועומדים ביד חזקה נגד היצה"ר, והם דומים לביצה שמתקשה על ידי בישולו, אך המעלה הנעלה ביותר היא כאשר האיש מהפך את עצם הנסיון לעבודת השי"ת, ועושה מן הנסיון 'נס', והוא כנוטל את עיקר המים ועושה מהם משקה הראוי לשתיה, ומן המר והעז יצא מתוק, שעצם הקושי נותן בו טעם לשבח ועולה ומתעלה להמשיך בדרך המלך

** סיפר לי יהודי תמים במעשיו, שפעם נכנס אל הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב זי"ע, ואמר לו, דהנה ידוע שצדיקים יכולים לראות כל מעשי האדם ופעולותיו על ידי הבטה במצחו, ובזאת ביקש ממנו שיעיין נא הרבי במצחו ויגלה לו עוונותיו כדי שידע מה עליו לתקן ועל אלו דברים עליו לחזור בתשובה. הסתכל עליו הרבי ולאחר הרהור קל אמר: 'הרי למדת היום 'בלאט גמרא' [-דף גמרא], ולכן אינני רואה כלום…', אולם הלה המשיך לבקש, שיעביר הרבי את ה'מסכה' של לימוד התורה מעל פניו ויגלה לו מה עליו לתקן. נענה הרבי והשיב 'אם הקב"ה חפץ שמעשיך יהיו מוסתרים ומכוסים, איך יש בידי להוריד ולבטל הכיסוי'. ועכ"פ עלינו ללמוד מסיפור זה, שיהודי העוסק והוגה בתורה הקדושה נהפך לבריה חדשה ממש, וכל העבר נעלם ובטל כאין וכאפס, ועליו רק לקבל קבלה טובה להיטיב מעשיו מכאן ואילך, והמאור שבה יחזירנו למוטב.

** בתוכחת מוסר סיפר הרה"ק רבי אשר מסטאלין זי"ע לתלמידיו שומעי לקחו בדרך מוסר, שפעם היה חייל אחד בצבא של הרוסים בשליטתו של הצאר ניקולאי ימ"ש, שהיה להוט אחר הטיפה המרה ולשתות יין לשכרה. פעם אחת רצה לקנות לעצמו מעט יין אך לא הייתה הפרוטה מצויה בכיסו, מה עשה, הוציא את חרבו מנרתיקה, ומכר את הלהב ואילו את הבית יד השאיר לעצמו, ולתוך הנרתיק הכניס קש כדי שלא יהא ניכר לאחרים מה שעשה, ומן הכסף שקיבל קנה לעצמו כמה בקבוקי יין כדי להרוות צימאונו. עברו ימים והצאר הגיע לבדוק את החיילים אם כולם עומדים ומשמשים אותו באמונה וללא השתמטות, מיד התייצבו כולם לפניו ביראת הכבוד, ועבר הצאר בין השורות כדי לבחון אותם אם הכל מתנהל כשורה, ויהי כאשר עבר ליד אותו חייל ציווה עליו לבוא לפניו והורה לו להוציא את החרב, בלית ברירה הוציא את הבית יד וראו כולם שכל הנרתיק מלא קש ואין שם חרב כלל, ויהי כראות כן הצאר בערה בו חמתו וציווה להענישו בכל חומר הדין. וסיים הרה"ק מסטאלין ואמר, שדבר פשוט הוא שאותו צורר רשע לא היה בעל רוח הקודש, ואיך א"כ ידע לבדוק דווקא את אותו חייל בין כל אלפי החיילים שעמדו לפניו, רק ראה את כל החיילים עומדים מעט בקומה כפופה מפני כובד המשקל של החרב, ואילו אותו חייל בודד שלא היה לו כלום בכיסו עמד בקומה שלימה, ומזה הבין שדבר מה אינו כשורה אצלו, ואכן מצא בו קלקלתו. וזה לימוד גדול לאדם, שעבודת ה' היא במקום שהוא בקומה כפופה, ובמקום הקושי שם שורה השכינה והאור.

** כשדיברו פעם בימי הספירה עם הרה"ק רמ"ש מבאיאן זי"ע אודות איזה 'נסיעה' שעליו לערוך עם החסידים, נענה ואמר הנה כולנו נמצאים בזו העת ב'נסיעה' אחת – כי נוסעים אנחנו, כולנו יחדיו להר סיני לקראת מעמד קבלת התורה העומד להתרחש בו' סיון בזאת השנה

(באר הפרשה, אחרי)