על מעלתו ועיצומו של חג מתן תורה, כבר כתב לאמור הרה"ק החידושי הרי"ם זיע"א: "היום הזה הוא היום היקר והמעולה ביותר מכל ימות השנה, כדכתיב יום אחד הוא יודע לה', שביום זה מתעלים כל הנפשות".
אווירה רוויית שגב חשו חסידי עליון בצל קורות בית רבותיהם – ביום חג מתן תורה, ובשל כך בלבבם חשקה נפשם לקבל את התורה בהיכלי הצדיקים.
סיפר הרה"ק רבי יחזקאל משינאווא זיע"א, בעל "דברי יחזקאל": "פעם אחת, בחג השבועות, אמר לי אבי זכרונו לברכה [הוא הרה"ק בעל ה'דברי חיים' מצאנז זיע"א]: 'יחזקאל בני, באם אתה רוצה, אראה לך היום בקריאת התורה, ממש כמו מתן תורה בהר סיני. ולכן, תכין את עצמך כדי לראות זאת'.
השבתי לאבי כי אני באמת רוצה זאת. ואכן, בשעת קריאת התורה, ראיתי ושמעתי ממש את כל סדר מתן תורה, את הקולות את הברקים ואת הלפידים וכו'. אבל עוד מעט קט ונשמתי היתה פורחת ממני. הרגיש בכך אבי, ותיכף ומיד הפסיק זאת ממני, ונשארתי בחיים…
כל דבקותם הלוהטת של רבותינו הצדיקים הייתה בתורה, בעבור שכל חיותם ומהותם הייתה התקשרות איתנה בתורה ודבקות בנותנה, בשל כך חשו והרגישו ביום זה כל סובביהם את ההתרגשות העילאית והתעוררות רבה במחיצתם.
ובלילה שירו עמי
לשעות יקרות הללו של זמן מתן תורה, הכינו בני ישראל את לבבם ונפשם בליל שבועות, ולא עלו על משכבם ולא עצמו עיניהם, אלא כל מגמתם הייתה להכין נפש ורוח לקבל את התורה. הא לך מה שחרט בספר "מועד לכל חי": "מי שאינו ישן בלילה הזה ליל שבועות יהיה לו לסימנא טבא, דלא ינום ולא יישן מזלו, ומובטח לו שישלים שנתו, וזוכה לבנים תלמידי חכמים".
בספר "לב דוד" הביא: כל הלומד בליל שבועות רצוף כל הלילה ללא היסח הדעת, זוכה לגילוי אליהו הנביא זכור לטוב.
ופתחו וענו ה' אחד
לפנינו תיאור מעניין רווי הוד וקדושה שהיה בחג מתן תורה באהלי בית הרה"ק ה"שר שלום" מבעלזא. המוני החסידים של הרה"ק ה"שר שלום" מבעלזא זי"ע, היו כולם באים ומסתופפים בצילא דמהימנותא לחג השבועות, זמן מתן תורתנו והיו עומדים צפופים ודחוקים בדוחק גדול.
אחת השנים, בעודם לחוצים ודבוקים, נדברו שנים מגדולי החסידים ואמרו על דרך צחות, כי הנה, החסידים המקושרים לרבי אחר, ובאים להקביל פניו ברגל, נהנים הם מב' עולמות. בעוה"ז, בעלותם לרבם נותנים לו שלום, והוא מחזיר להם שלום במאור פנים, וקובעים להם מקום נוח לתפילתם. ועיניהם תחזינה ברבם. תורה ישמעו מפיו, ויתענגו כל היו"ט כולו בתענוג רוחני. ובבואו לעלמא דקשוט שואלים את החסיד: "מי הוא רבך, שאליו היית מקושר בחיים חיותך?" וכשמשיב ואומר מי הוא רבו, נענים אחריו: "לחסיד כזה יאה רבי כזה". ואף שם בעולם האמת, ממשיך החסיד בהתקשרות עם רבו, הרי שנהנה הוא הן בעוה"ז והן בעוה"ב.
ואילו אנו, חסידי בעלזא, אין לנו שום הנאה לא בעלמא הדין ולא בעלמא דאתי, כיון שהגענו הנה עומדים אנחנו צפופים בצפיפות נוראה, כל תמונה איננו רואים, זולתי קול הברה פשוט. ואח"כ בבואו לעלמא דקשוט כאשר שואלים את ה"בעלזער חסיד" מי הוא רבך ועונה, ה"בעלזער רב" דוחים אותו בתמיהה גדולה. 'וכי מה שייכות יש לחסיד זה, עם רבי גדול וגבוה כל כך'?! כך שלבסוף נותרנו בלא כלום.
אח"כ נכנסו לפני ולפנים ופרטו הדברים באזני רבם מרן המהר"ש זי"ע. נענה ואמר להם: "הנה אומרים אנו באקדמות 'זכאון כד שמעתון שבח דא שירתא, קביעין כן תהוון בהנהו חבירותא' והיינו שיש זכיה אפילו כששומעים שבח של שירה בקול הברה בעלמא, מכל מקום כשזה בקביעות – כן תהוון בהנהו חבירותא – יישאר גם בעלמא דאתי באותו חבריא.
בהר סיני נתרפאו כל המומין
השפעות רבות וברכות טובות יורדים כטללי תחיה לבני ישראל ביום חג מתן תורה וממלאים את אסמיהם לימים הבאים שלאחר מכן כפי שדרשו חכמינו זכרונם לברכה: בהר סיני נתרפאו כל החולים.
ביום ראשון של חג השבועות, היה מנהגו של הרה"ק רבי חנוך העניך זיע"א מאלעסק לצאת לביתו ולנוח מעט בין תפילת שחרית וקריאת התורה עם פיוט ה'אקדמות', ורק אחר כך היה חוזר לבית המדרש, ואחר שחזר היו מתחילים לשיר את ה'אקדמות' ולקרוא בתורה.
באחת השנים, קודם ששב הרבי מביתו לבית המדרש, נזדרזו כמה חסידים ועלו אל הבימה, כדי שיוכלו לעמוד קרוב יותר אל הרבי בשעה שהוא שר את ה'אקדמות', שכן היו אומרים כי אש מלהטת סביבותיו בשעה שהיה שר את פיוט ה'אקדמות'.
כאשר שב הרבי מאלעסק מביתו, וראה את החסידים העומדים על הבימה, ציוה כי כל האנשים ירדו מן הבימה, איש בל יישאר, אבל יחד עם זאת ציוה על איש פשוט ביותר שעמד אף הוא על הבימה, שהוא יישאר לבדו לידו על הבימה.
אחד מן החסידים, בראותו כן, החל להתרעם בליבו: 'אנחנו לומדים כל השנה בתורה הקדושה, ולנו לא נתן הרבי לעמוד לידו בשעה שהוא שר את ה'אקדמות', ואילו לעם הארץ הזה שלא קרא ולא שנה, הרבי מרשה לעמוד לידו על הבימה? אתמהה!'
ואולם, בשעה שהחל הרבי לומר את ה'אקדמות' בהתלהבות נוראה כדרכו בקודש, חלפה לגמרי המחשבה הזאת מראשו של החסיד, וכך חושיו היו נתונים ודבוקים רק לשמוע את אמרותיו של רבו הקדוש בשעה ששר את הניגון.
ככלות התפילה, היה מנהגם של רבים מחסידי אלעסק ללכת לשולחנם של בני וחתני הרב ולהסב בסעודתם. אותו חסיד הלך להסב בשולחנו של חתן הרבי, ה"ה רבי אנשיל אשכנזי, כאשר הגיע לשם ראה כי אותו איש פשוט שעמד על הבימה נמצא אף הוא שם. באותו רגע החלה שוב אותה מחשבה לחלוף במוחו: 'היתכן שאיש פשוט זה הורשה לעמוד על הבימה?'
באותו רגע שמע לפתע את רב אנשיל כשהוא אומר :"בהר סיני, כידוע, נתרפאו כל החולים. חותני הוא כידוע מצדיקי הדור, והבימה שלו היא בבחינת הר סיני. וכיון שאיש זה זקוק לרפואה שלימה, משום כן הרשה לו חותני הצדיק לעמוד לידו בשעה שהוא שר את ה'אקדמות' וקרא בתורה, כדי שתהיה לו רפואה שלימה."
נקבל על עצמנו את קדושת החג, לקבל את עול התורה כנתינתה מסיני באימה וביראה ברתת ובזיע, נשקוד על דלתותיה נטעם מנועם זיו מטמוניה, ובכך נחוש את קירבת אלוקים- – –